בית המשפט מתח ביקורת על עו"ד צבי ילינק, לאחר שבמשך 10 שנים לא הסדיר את רישומה של דירה שמכר. ילינק: "מדובר בפסק דין שגוי מן היסוד"
עו"ד צבי ילינק ישלם כ-67,000 שקל לבני זוג שרכשו ממנו דירה, לאחר שבמשך עשר שנים לא הסדיר את רישום זכויותיהם בנכס ולא דאג לרישום הבניין כמשותף, כך על פי פסק הדין. עוד נקבע בפסק דין בתביעה שהוגשה נגדו, כי שיעור דמי ועד הבית שנקבע בהסכם המכר שנחתם בין התובעים לבין עורך הדין ורעייתו גבוה מחלקה היחסי של הדירה בבניין. פסק הדין קבע, כאמור, כי הנתבעים, עורך הדין ורעייתו יפצה את רוכשי הדירה ב-50,000 שקל בגין הפרת החוזה, וכ-18,000 שקל בגין הוצאות והחזרת אגרת משפט.
מפסק הדין עולה כי הנתבעים, עורך הדין צבי ילינק ורעייתו, הם בעלי בניין ברחוב סירני בגבעת שמואל, שמכרו דירה לתובעים. לטענת התובעים בכתב התביעה, בהתאם להסכם המכר התחייבו הנתבעים לרשום את הבניין כבית משותף בתוך 24 חודשים ממועד מסירת הדירה ולרשום את זכויות התובעים בדירה בתוך 12 חודשים ממועד רישום הבית המשותף. עוד טענו התובעים כי למרות שעמדו בכל התחייבויותיהם והדירה נמסרה לידיהם עשר שנים לפני הגשת התביעה, עד כה טרם מילאו הנתבעים את התחייבותם.
עוד נטען בתביעה כי ביחס לתשלומי ועד הבית הסתבר להם בדיעבד, כי נגבו מהם סכומים גבוהים יותר מהסכום שהיה עליהם לשלם בהתאם להסכם המכר, שהוא תשלום לפי החלק היחסי של שטח הדירה. התובעים טענו עוד כי פנו למפקחת על רישום הבתים המשותפים וניתן פסק דין שקבע, כי תשלום דמי ועד הבית יהיה בהתאם לשטח היחסי של הדירה בבניין. לטענת התובעים, הנתבעים נמנעו מקיום פסק הדין.
על רקע זה הם הגישו תביעה שנדונה בבית משפט השלום ברחובות, בדרישה להוציא צו לרשום את הבניין כבית משותף ולהסדיר את זכויותיהם בדירה. כמו כן, הם ביקשו לקבוע, כי שיעור ההשתתפות עבור דירתם בהוצאות הבית המשותף יהיה באופן יחסי לשטח הדירה. בנוסף, הם ביקשו לחייב את הנתבעים לפצות אותם ב- 50,000 שקל בגין הפרת ההסכם בשל אי רישום הבית המשותף ואי רישום זכויותיהם בדירה.
עורך הדין, צבי ילינק שייצג את עצמו ואת רעייתו, השיב בשמם כי התובעים אישרו במסגרת ההסכם, כי הם מודעים להתמשכות ההליכים שיכולה להיווצר במסגרת רישום הבית המשותף, וכי הם מוותרים על כל תביעה בעניין. הנתבעים ציינו עוד, כי רק בזמן האחרון הם סיימו את ההליכים מול מס שבח וקיבלו אישור ללשכת רישום המקרקעין, לרבות בעניינם של התובעים. משכך, טענו, הם לא יכלו לקדם את רישום הבית המשותף עד אז.
השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ קיבלה את התביעה. השופטת התייחסה לטענת הנתבע כי העיכוב ברישום הבית המשותף עד לשנת 2015 נבע מהתדיינות משפטית מול מס שבח ולאחר מכן בשל עניינים אישיים של הנתבע עצמו.
"עיכובים אלה לא קשורים בתובעים בכל דרך שהיא או בהכנת התכניות לרישום הבית המשותף", קבעה השופטת. "ההסכם נחתם ב-2008 ומסירת הדירה בוצעה בשנת 2010. משכך, היה על הנתבעים לבצע את רישום הבניין כבית משותף בתוך 24 חודשים ממועד המסירה ואת רישום זכויות התובעים בדירתם בתוך 12 חודשים שלאחר מכן. נכון לשנת 2024 רישומים אלה לא בוצעו. משכך אין לקבל את טענתם בעלמא של הנתבעים בסיכומיהם, כי רישומים אלה יושלמו בתוך 12 חודשים ויש לתת לתובעים את הסעד המבוקש", כתבה השופטת. השופטת הורתה לנתבעים להשלים את רישום הבניין כמשותף בתוך 6 חודשים ואת הסדרת זכויות התובעים בתוך 12 חודשים.
השופטת קיבלה גם את התביעה שלפיה תשלום דמי הוועד יהיה באופן יחסי לחלקה היחסי של הדירה בבניין, שבו 4 יח"ד. התובעים טענו כי חלקה היחסי של דירתם בבניין הוא 23 אחוזים, ולכן זה החלק היחסי בהוצאות הבניין שעליהם לשלם. התובעים ביקשו לדחות את טענת הנתבעים, כי לפי הסכם המכר, הם יכולים לנסח תקנון כרצונם באופן שהתובעים יישאו כמעט במחצית מכלל הוצאות הבית במקום בשיעור של 23 אחוז. הם טענו כי שיטת החישוב צריכה להיות 55 אחוז לדירת התובעים, 44 לדירתם שלהם (של הנתבעים) – שהן שתי הדירות בקומה העליונה, וזאת מכיוון שדירות הגן כמעט שאינן משתתפות בהוצאות הבית המשותף.
השופטת קיבלה את התביעה, וקבעה כי על התובעים לשאת בתשלום הוצאות הבית המשותף באופן יחסי, שהוא על פי החלק היחסי בין שטח דירתם לשטח כלל הדירות הבניין. השופטת לא חסכה ביקורתה מהנתבע, תוך שציינה את עובדת היותו עו"ד: "תמוה בעיני שהנתבע ייחס טענות של חוסר תום לב לתובע ביחס לחלופת טיוטות ההסכם בין הצדדים, כדי להמחיש שהתובע היה מודע היטב לכל מילה ומילה בהסכם המכר, אולם נאחז בטענות המנוגדות לאמור בהסכם המכר ביחס להגדרת אופן חלוקת ההוצאות בין בעלי הדירות". עוד כתבה השופטת כי: "במחלוקת בין הצדדים, יש לקבל את עמדת התובעים, כי לו הייתה כוונת הצדדים כטענת הנתבע שרק הדירות בקומה העליונה יישאו בתשלום הוצאות הבית המשותף, היו קובעים זאת בהסכם".
עוד קבעה השופטת כי הנתבעים אכן הפרו את החוזה שנחתם עם התובעים, ולכן הם זכאים לפיצוי. התובעים עתרו לפיצוי בסך 50,000 שקל בגין נזק לא ממוני בשל אי רישום זכויותיהם בדירה, אף שהם מצידם קיימו את מלוא התחייבויותיהם בהתאם להסכם המכר. לטענת התובעים אי רישום זכויותיהם בדירה יוצר אי וודאות לגבי זכויותיהם ולכן יש לפסוק להם פיצוי בגין אי קיום חלקם של הנתבעים על פי הסכם המכר במשך שנים רבות.
"לא הוכח שהנתבעים לא יכלו לפתור את המחלוקת מול מס שבח באופן שלא יפגע בזכויות התובעים. אף לאחר שתמה ההתדיינות מול מס שבח, אי שם בשנת 2015, לא אצה הדרך לנתבעים לטפל בנושא באופן סביר, כך ששוב נגרם עיכוב של שנים בשל עניינים שאינם קשורים או תלויים בתובעים", קבעה השופטת, שהורתה לנתבעים לשלם לתובעים סך 50,000 פיצוי בגין הפרת הסכם המכר, בצירוף אגרת בית משפט בסך 2,557 שקל והוצאות משפט בסך 14,199 שקל, ובסך הכל 66,756 שקל.
בתגובה מסר עורך הדין צבי ילינק: "מדובר בפסק דין שגוי מן היסוד ואנו מתכוונים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
