מקבלי ההחלטות פעלו כל העת ועודם פועלים, מתוך לחץ של דעת קהל. פוליטיקאים המזינים זה את זה בקונספציה, שלא לדבר על אמצעי התקשורת המבליטים מידי חודש בחודשו נתונים יבשים – ורק בעיית היצע הדיור בעינה עומדת // דעה
המושג "קורבנות חשיבה קבוצתית" (victims of group thinking) נולד בעקבות המחדל הבלתי מוסבר של ההתקפה היפאנית על בסיס חיל הים האמריקאי בפרל האבור, איי הוואי ביום הנמהר ההוא, 7 בדצמבר 1941. העובדה שהיפאנים הצליחו להפתיע את האמריקאים לחלוטין, העזו לתקוף עם 320 מטוסים במרחק של אלפי קילומטרים את המעצמה מספר 1 בעולם, להטביע נושאות מטוסים ולגרום לנזק צבאי ותודעתי עצום, היתה במשך שנים רבות לחידה בקרב היסטוריונים, כמו גם פסיכולוגים וסוציולוגים.
בסופו של דבר המסקנה הייתה כי הגורם העיקרי ל"עוורון" בו לקתה כל שרשרת הפיקוד בצבא האמריקאי בהוואי, היתה "חשיבת עדר", פועל יוצא של העובדה שכל המפקדים היו חברים האחד של השני, שיחקו פוקר יחד, שיחקו גולף יחד, התרועעו במסיבות יחד עם נשותיהם שהיו אף הן חברות זו של זו וממש "הדביקו" האחד את השני בקונספציה מוטעית לחלוטין ש"היפאנים לא יעזו לעולם לתקוף בסיס אמריקאי המרוחק אלפי קילומטרים מיפאן", גם כי מדובר במעצמה אדירה דוגמת ארצות הברית וגם כי מדובר בפועל במשימת התאבדות לתקוף במרחק עצום שכזה.
נזכרתי בפיאסקו של פרל הארבור, בניתוח מערכת קבלת ההחלטות בשוק הדיור במהלך עשרות בשנים, כולל לאחרונה. לכאורה, היו לנו במהלך שנים אלה שרי אוצר, פנים ושיכון, שלכל אחד מהם היתה אג'נדה שונה. לדוגמא שר האוצר יאיר לפיד ב-2014 ומשה כחלון ב-2015, לפיד שהציע את המע"מ אפס, ביטול המע"מ על מחירי הדיור וכחלון שדגל בתפיסה השונה לחלוטין, תכנית מחיר למשתכן, שמשמעותה דיור מסובסד לזכאים.
אולם, וזה אולם גדול, הן לפיד והן כחלון, היו שניהם שבויים בתוך קונספציה מוטעית שדגלה בהורדת מחירי הדיור ויהי מה, שטיפלה בביקושים, אבל הזניחה את נושא ההיצע, בעיית הבעיות של שוק הדיור זה עשור שנים ויותר. קונספציה שגויה זו נולדה כתוצאה של "חשיבת עדר קבוצתית", אצל מקבלי ההחלטות שפעלו כל העת, ועודם פועלים, מתוך לחץ של דעת קהל וכמובן פוליטיקאים המזינים זה את זה בקונספציה זו, שלא לדבר על אמצעי התקשורת המבליטים מידי חודש בחודשו את נתוני הלמ"ס, האוצר ובנק ישראל המפרטים עד דק, אם מחירי הדיור למגורים, השכרה וכו', עלו או ירדו, בכל איזור ואיזור ובכל עיר ועיר.
ואכן מעגל הקסמים הזה של השתעבדות לנתונים יבשים, הפך לפטישיזם, עבודת אלילים של ממש, וממשיך להוביל את מקבלי ההחלטות במסלול עוקף שאין בינו לבין טיפול שורש בבעיית ההיצע דבר וחצי דבר.
נהפוך הוא. ככל שמטפלים יותר בניסיון למתן את הביקושים, כך גם השוק מתודלק עוד יותר והפער בין הביקושים הכבושים הגדלים והולכים לבין ההיצע הדל, הולך ועולה בהתמדה.
כך גם ההחלטות שקיבל במהלך החודשים האחרונים שר השיכון ליצמן, שרובן ככולן טיפלו בביקושים ולא בהיצע, דוגמת סבסוד דירות יד שנייה בפריפריה והקטנת מס הרכישה על דירות להשקעה. שתי החלטות, לכאורה, שאין כל קשר ביניהן, האחת מכוונת ל"קהל עממי" בפריפריה והשנייה למשקיעים אמידים, אולם הרציונל של שתיהן נוגע במובהק לביקושים ואין לו ולא כלום עם בעיית ההיצע.
רק כשמקבלי ההחלטות ישתחררו מ"חשיבת העדר" מעכשיו לעכשיו, ויטפלו בבעיות השורש של העדר ההיצע, הן רבות וסבוכות, ישתחרר שוק הדיור מהבעיה המרכזית המלווה אותו מאז 2005. ועד אז, המלצתי שיקראו קרוא היטב את קורות הסיבות להפתעת פרל הארבור. הם יוכלו ללמוד מכך רבות!
*כותב המאמר, עמית דובקין, הינו אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
