דוחסים חניות בפרויקטים להתחדשות עירונית? בית המשפט לא אהב את התוצאה: "צפיפות בלתי סבירה בדרך הגישה לחניית התובעת"
מחיר ההתכופפות בגלל החניה הנמוכה והאיחור במסירה דירה: יזמית תמ"א 38 תפצה דיירת בפרויקט שבנתה במעל 187 אלף שקל, לאחר שסיפקה לה חניה נמוכה ואיחרה בשמונה חודשים בהעברת הדירה. כך פסק בית משפט השלום בתל אביב בתביעה שהוגשה נגד קבוצת לב העיר על ידי דיירת בפרויקט תמ"א 38 שבנתה.
התובעת, כמו יתר בעלי הדירות בבניין שבו היא התגוררה, התקשרו לפני כעשר שנים בהסכם תמ"א 38/2 עם קבוצת לב העיר, במסגרתו התחייבה החברה לספק לתובעת דירה חדשה בבניין החדש שייבנה, בקומה רביעית עם חניה צמודה. לטענת התובעת, הדירה נמסרה באיחור של שמונה חודשים. בנוסף טוענת היא כי החניה שקיבלה הייתה במתקן חניה שנוגד את התקנים ואשר יכולת התמרון לתוכו קשה ביותר, דבר שאף גרם נזק לרכבה בעת ביצוע תמרונים לצורך החניית הרכב או יציאה מהחנייה. בנוסף טוענת התובעת כי הדירה נמסרה ללא תריס חשמלי בחדר שינה וללא מסילה להתקנת רשת בסלון.
בעקבות זאת הגישה התובעת תביעה נגד החברה, שבה ביקש לחייב אותה בסכום של 231,000 שקל בגין ירידת ערך עקב הפגמים במתקן החנייה ובגישה אליו, 78,000 שקל בגין איחור במסירת הדירה, 25,000 שקל בגין תריס ורשת, 25,000 שקל בגין עגמת נפש, 7,000 שקל בגין נזק לרכבה ו-4,680 שקל עבור שכר טרחת שמאי, ובסך הכל 370,680 .שקל. החברה, מצדה, טענה כי מתקן החניה חף מפגמים כלשהם, כי התובעת לא זכאית לפיצוי כלשהו בגין מועד מסירת הדירה, כמו גם לא זכאית לפיצוי עבור שאר הסכומים שתבעה.
השופט יאיר דלוגין מינה שמאי מומחה למתן חוות דעת האם עקב מסירת החניה במתקן שנמסרה לתובעת, נגרמה ירידת ערך כלשהי לדירתה. המומחה קבע בחוות דעתו כי החנייה של התובעת הינה ברת שימוש ותואמת את הנחיות משרד התחבורה והנחיות הועדה המקומית, אך עם זאת הוסיף כי החניון אינו נח למשתמש, וכי מידות תא החניה של התובעת, לרבות הגובה שלו (1.55 מ'), המגביל סוגי רכב שיכולים להיכנס לחנייה, מהווים מפגע תפקודי, אשר מגביל את רב בני האדם הבוגרים שצריכים להתכופף על מנת להיכנס לרכב.
המומחה קבע כי אם החניה שלה הייתה זכאית התובעת היא במימדים של החניה שהוקצתה לה בפועל, אין ירידת ערך, אך אם התובעת הייתה זכאית לחנייה במתקן בגובה 1.75 מ' (ולא 1.55 מ', כפי שהוקצתה לה בפועל), ישנה ירידת ערך בסך של 80,000 שקל. במקרה שבו הייתה התובעת זכאית לחניה רגילה, ולא במכפיל (מתקן חניה) ירידת הערך היא 180,000 שקל.
השופט יאיר דלוגין, קבע כי: "יש לפצות את התובעת בגין נושא החנייה אלא בסכום שקבע המומחה ואשר מבטא את ההפרש בין החניה שסופקה לה בפועל ולבין חניה במתקן עם תא חניה בגובה 1.75 מ'", וזאת מכיוון שלא הוכח כי הובטח לתובעת חנייה רגילה. עוד כתב השופט בפסק הדין כי התמונות של החניה "מעידות על הצפיפות הבלתי סבירה בדרך הגישה לחניית התובעת ועל השטח הקצר וצר שעומד לרשותה לבצע את התמרונים הנדרשים להיכנס לחנייה ולצאת ממנה".
השופט הוסיף כי "החנייה אכן ברת שימוש, אולם ודאי לא מדובר בדרכי גישה סבירות לחניות, כמו שהובטח לתובעת בהסכם". השופט אימץ את הערכת השמאי וקבע כי החברה תפצה את התובעת ב-80,000 שקל בגין החניה.
25,000 שקל עוגמת נפש בגלל ההתכופפות
בכל הנוגע לאיחור במסירת הדירה, התובעת טענה כי לפי ההסכם, מסירת הדירה נקבעה לתקופה של 24 חודשים מיום תחילת העבודות. העבודות החלו בתחילת מאי 2016, ומועד המסירה אמור היה להיות במאי 2018. בפועל, הדירה נמסרה לה רק בסוף דצמבר 2018 וחוברה לחשמל רק ב-31 בינואר 2019, שהוא מועד המסירה בפועל.
החברה, מצדה, טענה כי לא היה איחור במסירת הדירה. עוד טענה החברה כי חוק מכר דירות לא חל על הסכם התמ"א, שכן לא מדובר בדירה חדשה שנמכרה לתובעת. השופט דחה טענה זו: "נתחיל מזה שחוק המכר דירות חל על הסכם התמ"א", הוא כתב. "לפי הסכם התמ"א נמכרה גם נמכרה דירה חדשה לתובעת. העובדה ששולם עבורה באמצעות זכויות הבנייה שקיבלה הנתבעת במסגרת הסכם התמ"א, אינה משנה דבר". השופט קבע כי אכן היה איחור, והורה לפצות את התובעת ב-78,000 שקל בגין האיחור.
השופט דחה את התביעה עבור התריס והנזק לרכב. עם זאת, הוא קבע פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 25,000 שקל, והסביר: "הנתבעת התחייבה לגישה סבירה לחנייה וכפי שכבר פורט לעיל בהרחבה, הפרה את התחייבותה. התובעת עתרה לפיצוי של 25,000 שקל ואני סבור כי סכום זה מבטא פיצוי ריאלי וסביר בגין הטרחה ועגמת הנפש הכרוכה בתמרונים ובהתכופפות מדי יום בתא החנייה". בנוסף, נקבע כי התובעת תקבל החזר של 4,680 שקל עבור שכר השמאי.
בשורה התחתונה, התובעת תקבל 187,680 שקל, וכן 35,000 שקל שכר טרחת עורך דין.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
