הרעיון של איים מלאכותיים אינו נדיר ויקר כפי שהיה בעבר ובל נשכח שגם בימי המנדט הבריטי אצלנו ובשנות המדינה הראשונות יובשו שטחים נכבדים לטובת נמלי הים ובהמשך, בשנות ה-90 יובש שטח בן כ-130 דונמים לטובת הקמת מרינה ושכונה // דעה
דווקא היום, כשאנחנו משלימים כולנו כמעט שנתיים למגיפת הקורונה, זהו הזמן הנכון להוציא מהמגירה את התוכניות עתיקות היומין להקמת איים מלאכותיים לצד חופי מדינת ישראל, תכניות שלא הבשילו מעולם, בין אם בשל עלויות כלכליות גבוהות ובין אם בשל חוסר יצירתיות ודמיון מספק בקרב מקבלי ההחלטות אצלנו.
על מנת לסבר את האוזן, ועל פי כל האמנות הבינלאומיים, מחזיקה מדינת ישראל ברצועה בת 12 מייל ימי(יותר מ-20 קילומטרים רוחב) לאורך חופיה ונהנית מזכויות מפליגות בצועה נוספת של עוד 12 מייל ימיים.
נתון סטטיסטי יבש, לכאורה, זה, מלמד עד כמה תהפוך במהלך השנים הבאות האלטרנטיבה לייבוש הים והוספת איים מלאכותיים לצד חופי מדינת ישראל, מאלטרנטיבה שבעבר נחשבה לדמיונית, לאלטרנטיבה בהחלט ריאלית.
נכון להיום מרוכזים כשבעה מיליון מכלל 9.5 מיליון אזרחי המדינה, לאורך רצועת מישור החוף הצרה שרוחבה אינו עולה ברוב המקרים על רוחב המים הטריטוריאליים שלנו. ובמילים אחרות, פוטנציאלית אפשר יהיה לטווח הארוך לתכנן פתרונות דיור למאות אלפי ישראלים, אולי אפילו יותר, באיים מלאכותיים שייבנו לאורך החוף.
הרעיון של איים מלאכותיים אינו נדיר ויקר כפי שהיה בעבר. מדינות רבות ברחבי העולם, בעיקר כאלה הסובלות מהעדר עתודות שטח, או כאלה שהעתיקו מתקנים דוגמת שדות תעופה ותחנות כוח, ביצעו אותו בהצלחה מרובה. בולטת במיוחד הדוגמא של איחוד האמירויות שייבשו שטחי ים ענקיים, בעיקר לטובת מתחמי תיירות וכן מדינות איים קטנות דוגמת איי סיישל או המלדיביים שייבשו אף הן שטחים להקמת שדות תעופה, מתחמי תיירות ועוד.
טיפה קשה לדמיין , אולם כבר בימי המנדט הבריטי אצלנו ובשנות המדינה הראשונות יובשו שטחים נכבדים לטובת נמלי הים של חיפה ואשדוד וכמו כן יובשה רצועת חוף גדולה בשכונת בת גלים. בשנות ה-90 של המאה שעברה יובש בחוף הרצליה שטוח בן כ-130 דונמים לטובת המרינה והשכונה הצמודה לה.
אולם, וזה אולם גדול, במהלך השנים הבאות, וככל שאוכלוסיית מדינת ישראל תגדל בקצב הנדסי, לא ניתן יהיה לספק את כלל פתרונות הדיור שיידרשו, ללא אלטרנטיבה משמעותית של ייבוש ים ובמיוחד הקמת איים מלאכותיים. כבר היום מתאפיין מישור החוף של מדינת ישראל בצפיפות בלתי נסבלת. מהגבוהות בעולם ועל פי תחזיות שמרניות יחיו כאן ב-2050 כ-18 מיליון דני אדם, מתוכם כ-14-15 מיליון ברצועת מישור החוף, מה שיהפוך אותה למטרופולין אחד צפוף, אולי הצפוף ביותר בעולם.
על כן איים מלאכותיים עשויים בהחלט להקל את הלחץ העצום על שוק הדיור, לבזר את המשאבים ולהקל על ערי מדינת ישראל, ובמיוחד אלה הממוקמות בלב איזור הביקוש.
מדובר, אדגיש, לא רק בשכונות מגורים שיוקמו באותם איים מלאכותיים, אלא גם במגוון שימושים רחב נוסף, החל מתיירות, דרך נמלי תעופה, תחנות כוח ועוד.
מעבר לכך, אם נחזור לתקופת הפוסט קורונה, איים מלאכותיים יוכלו בהחלט לשמש בו זמנית לא רק פתרון לנושא המחסור בדיור, אלא גם מנוע להפיכת מדינת ישראל למעצמה בתחום תיירות המרפא, זאת בזכות המיקום והנגישות הגבוהה שלנו לכל מדינות אירופה מחד גיסא והמזרח הרחוק מאידך גיסא וכמובן בזכות האקלים הטוב המתאפיין ביותר מ-300 ימי שמש בשנה.
ולגבי העלות הכלכלית, ובכן אין ספק שהעלויות האדירות שאפיינו בעבר פרויקט שכזה, הולכות ומצטמצמות משנה לשנה, זאת בעיקר בשל הטכנולוגיה המשופרת, מה גם שניתן תמיד למצוא זכיינים מהארץ ומחו"ל שישמחו מן הסתם להטות שכם ולהשקיע במיזם היצירתי והמתבקש הזה.
*כותב המאמר אמיר רוזנבלום הוא יועץ ניהול ואחזקת מבנים, נכסי משקיעים ובעלי עידן ש.נ.י