הסוף לתוכניות העיצוב האדריכלי שמעכבות את הפרויקטים במשך שנים?

ההליכים הסטטוטוריים הקנו לוועדות המקומיות סמכות לקבוע הנחיות מרחביות למרחב התכנון שבשטחן, במטרה להכתיב היבטים של עיצוב, פיתוח, חיבור תשתיות ועוד. אלא שעם השנים, אלו הפכו למסמכי תכנון שאישורם אינו נגמרים ומגיע לעיתים לעשרות ורסיות שונות, שהיזמים נדרשים להגיש. 

מועד הכנתם ואישורם של מסמכים אלו נמצא בין שלב אישור התוכנית הסטטוטורית לבין שלב קליטת ההיתר, מעין "גשר תכנוני". הבעיה היא שלא נקבעו בחוק הוראות וכללים לאותם מסמכים, ואישורם הפך להיות גורם מעכב משמעותי של תוכניות בנייה ובהן, תוכנית התחדשות עירונית, פרויקטים שממילא אורכים שנים רבות. 

במטרה לקצר את ההליכים, מינהל התכנון פרסם חוברת הנחיות חדשה, ליצירת כללים ברורים לגבי תכולתם של אותם מסמכים, בין היתר כדי שמסמכים שאינם סטטוטוריים לא יתיימרו לעסוק בהוראות סטטוטוריות ולא ייצרו מגבלות והוראות שאינן קיימות בתכניות. 

המדריך עוסק במסמכי תכנון, אשר הוראות התכנית הסטטוטורית מחייבות את הכנתם כתנאי לשלבים שונים בהליכי הרישוי. המסמך אינו עוסק בנספח בינוי שהוא חלק ממסמכי התכנית הסטטוטורית וכן, אינו עוסק בהכנתה של תכנית לבינוי ופיתוח תשתיות הנדרשת לפיתוח אתר חדש מראשיתו. כאמור, לוחות הזמנים עדיין ייקבעו על ידי הרשויות אולם המדריך מפרסם שורה של המלצות לעניין זה, וקובע כי: "יש לשאוף שתהליך הכנת תכנית בינוי ופיתוח ואישורה יהיה ברור, יעיל וקצר ככל האפשר. אם נקבעו בתכנית הסטטוטורית לוחות זמנים להכנת תכנית הבינוי, יש לעמוד בהם". 

מתי ניתן להורות על הכנת תוכנית העיצוב?
כאן מגיע השינוי המשמעותי של המדריך, שקובע כי לא ניתן לדרוש בהליך הרישוי הכנת תכנית בינוי ופיתוח אלא אם התכנית הסטטוטורית הורתה. בהעדר הוראה כאמור בתכנית – וועדה המקומית או רשות הרישוי יכולות לדרוש רק את הנדרש על פי הוראות החוק, התקנות והתכנית. עוד נקבע כי לא ניתן לחייב הכנת תכנית בינוי ופיתוח בהנחיות מרחביות, במסמכי מדיניות או בתיק המידע להיתר וכי ראוי שלא לדרוש הכנת תכנית בינוי ופיתוח למתחם/מגרש שהוכנה לגביו תכנית סטטוטורית נקודתית או למספר קטן של מגרשים. אם בתכנית הסטטוטורית נקבעה דרישה להכנת תכנית בינוי ופיתוח, לדוגמא, למתחם שלם אז ראוי שלא לדרוש הכנתה של תכנית בינוי ופיתוח נפרדת לכל חלק מן המתחם כשלב ביניים נוסף. 

עוד מצוין במדריך כי כאשר תכנית "שותקת" לגבי נושא מסוים או איננה מתירה במפורש בהוראותיה ליצור מגבלות במסגרת תכנית בינוי ופיתוח, לא ניתן לייצר מגבלה בתכנית הבינוי והפיתוח, וההחלטה לגבי אופן המימוש היא בידי מגיש הבקשה להיתר.

עורכי המדריך מציינים כי: "מטרתו של המדריך היא להנחות את מוסדות התכנון לגבי המצבים שבהם יש מקום להימנע ומצבים בהם ניתן לאפשר שימוש מסוים במסמכי תכנון משלימים, והתנאים שניתן לקבוע בהוראות התכנית הסטטוטורית בדבר הכנה ואישור של מסמכים אלו, כתנאי מקדים ומחייב בהליך רישוי הבניה. המדריך עוסק הן בשלב הכנת התכנית הסטטוטורית, כאשר זו קובעת הוראות להכנת תכנית בינוי, והן בשלב הכנת תכנית הבינוי עצמה. פרק ההנחיות לתכנית הבינוי במדריך מיועד גם למצב שבו התכנית המפורטת הורתה על הכנת תכנית בינוי אך לא פירטה לגבי תוכנו". 

את המדריך גיבשו שירה ברנד – ס. יו"ר מטה התכנון הלאומי, ד"ר מיכל מיטרני- יועצת ל מנכ"ל מינהל התכנון, אדר' יאשי סער – מנהל אגף בכיר רישוי תקנות ומכונים, אגף רגולציה, אדר' ליאורה זיידמן- יועצת לאגף רגולציה, מינהל התכנון ורחלה ינאי- יועצת לאגף רגולציה, מינהל התכנון. 

עו"ד רונית אלפר, לשעבר יו"ר ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז מרכז, אומרת כי : "הרצון לקצר את זמן ההמתנה להיתר בנייה הוא מבורך ומהווה חלק מהותי מהניסיון להגביר את קצב הבנייה בישראל ולהתמודד עם משבר הדיור. הדרישה להצגת תכנית עיצוב אדריכלית היוותה חסם משמעותי להשגת היתר וטוב עשה מנהל התכנון בהנחייתו לרשויות לשאוף ולוותר עליה תוך השארת שיקול דעת לוועדת התכנון המקומית במקרים חריגים ומורכבים. עם זאת, בהנחייה החדשה לא נקבעה לועדות התכנון מסגרת זמנים למתן החלטה במקרים בהם התכנית נדרשת ולא ניתנה למבקשי ההיתר יכולת לערער על החלטות בעניינן של תכניות אלו. על כן ישנו עדיין חשש להימשכות הליכים במיוחד בפרוייקטים גדולים המהווים מקור עיקרי לייצור יחידות דיור הנדרשות כל כך למשק".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן