לרכוש דירה במלחמה? "הזדמנויות נדל"ן לקונים ערניים, ירידות מחירים בטווח הקצר"

האם זה הזמן לרכוש דירה?
כיום רוב הרוכשים נמצאים באי-וודאות, מצב היוצר קיפאון במצב העסקאות. אך בו בזמן רכבת הזמן אינה עוצרת, ואינה עוזרת למשפחות שקנו נכס וחייבו למכור, נמצאות על זמן שאול, לפני שימוסו במאות אש"ח ע"י מס שבח ומס רכישה. קונים שנחנקים ממשכנתאות שהתנפחו כתוצאה מעליות הריבית ממשיכים להרגיש מחנק, קל וחומר בתי אב שפרנסתם נפגעה עקב המלחמה. כל אלה יוצרים הזדמנויות נדל"ן לקונים ערניים, וירידות מחירים בטווח הקצר. 

לגבי הטווח הארוך המצב הוא שונה. לענף הבניה ייקח זמן לצאת ממשבר המלחמה והחוסרים בכוח האדם, לכן בשנים הבאות ייתכן ושוב ההיצע לא ידביק את הביקושים. עם זאת אני רואה מקום לאופטימיות, כפי שבעבר צמחנו מאד מתוך משברים גדולים (משואה לתקומה, מאמברגו לתוצרת כחול לבן וכד'), כך המשבר בענף הבניה יצמיח התפתחות והזדמנות לדור חדש של עבודה עברית יותר, יעילה יותר, זולה יותר ומהירה יותר. 

מדוע לא להשקיע תקציבים משמעותיים בכח עבודה עברי?!
כיום אחרי שעשרות אלפי פועלים עזבו את ישראל, יש מצוקת כח אדם אמיתית וחייבים לעשות פעולות דחופות כבר עכשיו. יש להוציא צו עם תמריץ מיוחד לעבודה מועדפת לחיילים, ספציפית לתחום הבניה. מענק שמן מאד שיספיק בשביל למשוך אליו צעירים משוחררים רבים. כולל הכשרות חינם מטעם משרד העבודה והתעסוקה. 

בטווח הרחוק כל שקל שהמדינה תוציא יחזור אליה שבעתיים.  צריך להבין שלא כל ישראלי מתאים להייטק, רפואה או עריכת דין. יש לזכור שהיום כל שקל שסטודנט למדעי הרוח משלם לאוניברסיטה, המדינה (המיסים שלנו) משלמת עוד 2 ש"ח. כמות התארים שאינם באים לשימוש אח"כ היא גבוה מאד, גבוה מידי. משאבי המדינה מממנים תארים, כאשר לאחר קבלת התעודה, נכנסים לארון הסטודנט הבוגר ומעולם לא יצאו ממנו (עודף השכלה). גם בתואר שלי בכלכלה, כמחצית מהבוגרים לא עשו שימוש בתואר. הנזק למשק הוא אדיר, גם במימון התואר (כ 2/3 ע"י המדינה) וגם דחייה בכניסה לשוק העבודה בכ3-4 שנים.

צעירים משוחררים מרחיקים עד הקצה השני של העולם בשביל לעבוד במכירות 12 שעות ביום על הרגליים (עבודה מאד פיזית), מסתכנים במעצר (לא תמיד חוקי), וכל זה בשביל שכר ראוי וגבוה. בענף הבניה השכר כבר גבוה, אך העבודה פיזית, וחסרה הכשרה ועידוד (תמריץ כלכלי ראשוני), שתכניס כוח עבודה עברי. בוואקום הזה המדינה חייבת להיכנס. פועל סיני מרוויח כ- 40 אש"ח בחודש, משאיר בישראל אולי אלפי שקלים בודדים, כל היתר בורח לסין. זה נעלם חשוב ששוכחים להתייחס אליו!

יש להפסיק לחשוב על פלסטרים ולהתחיל לנתח. המדינה רוצה להביא 60 אלף פועלים מהודו. ידוע שתפוקת העבודה של ההודים הינה בקושי מחצית מזו של הסינים (כאשר תפוקת פועל פלסטיני הינו בקושי רבע משל הסיני). אז מדוע לא להתחיל להשקיע תקציבים משמעותיים בתמרוץ והכשרה של כח עבודה עברי?!

*כותב המאמר, ניצן גרינפלד, הינו שמאי מקרקעין רכוש וחקלאות, כלכלן, מגשר ובורר

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן