ענף האלומיניום במשבר, מי ישלם את המחיר?

לאחרונה קיבל משרד הכלכלה החלטה שערורייתית להטיל ערובה זמנית בגובה 146% על יבוא אלומיניום לישראל זאת לאחר תהליך בדיקה מנותק מהמציאות ומהעובדות בעוד בפועל לא קיים כלל היצף. כוונתו במהלך הייתה, לכאורה, להגן על התעשייה המקומית, ואולם כשצוללים לעומק ההחלטה ולמשמעויותיה מתגלה מהלך בעייתי, אפילו מסוכן, שעלול להמיט שורה של נזקים חמורים על כלל המשק: החל מעלייה נוספת במחירי הדיור, עיכוס במסירת דירות, דרך סכסוך אפשרי עם סין ועד לקריסת עסקים ופיטורי עובדים. לכל אלה, אני מניח, לא התכוונו במשרד הכלכלה. 

מי שהובילו את הדרישה למהלך הן היצרניות המקומיות שהחליטו שבמקום להתמודד עם תחרות, עדיף לקדם את חסימת התחרות. זאת, למרות שהן לא מסוגלות לספק את כלל הביקוש לאלומיניום בישראל. לכל גורמי המקצוע ברור, שאם ההחלטה על הטלת המכס תישאר על כנה, השוק יישאר במחסור, דבר אשר ישפיע על ענפי הבנייה והתשתיות באופן ניכר. עמדה זו הובעה על ידי כל הגורמים הרלוונטיים: התאחדות הקבלנים בוני הארץ, איגוד לשכות המסחר ואף אגף התקציבים באוצר, אשר מתריעים כולם מפני נזק ממשי למשק, ועלייה במחירי הדיור בעקבות כך. 

אולם, הנזק לא נעצר כאן. מדובר בהחלטה שלא נבחנה היטב הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט של יחסי החוץ. ההחלטה עלולה להצית משבר דיפלומטי עם סין, אשר אינה מרוצה מהאופן בו התקבלה ההחלטה. ניסיון לעטוף את המהלך תחת כותרת של "הגנה על הייצור המקומי" הינו מנותק מהמציאות, שכן לא קיים ייצור מקומי אמיתי של אלומיניום בישראל. גם "היצרנים" מייבאים את כל חומר הגלם בו הם עושים שימוש. לכך מצטרפת העובדה כי מספר עובדי הספקים, הקבלנים וספקי המשנה אשר ייפגעו מהמלך עומד על עשרות אלפי אנשים – כאשר מספר היקף העובדים המשרתים את ענף הייצור (שפעילותו כאמור, אינה שונה במהותו, מפעילות היבואנים) עומד על כאלף בלבד.

יש חשיבות לתמוך ביצרנים מקומיים שדורשים הגנה אבל אין שום סיבה לתמוך בתעשייה ישנה ולא יעילה  אשר תמומן בסוף היום על ידי אזרחי ישראל ובכך לחזק את הריכוזיות הקיימת במשק הישראלי.

בפועל, לא רק שההחלטה איננה משרתת את הציבור – היא מרסקת את עקרונות התחרות להם התחייבה הממשלה בתחילת דרכה, מסייעת לריכוזיות, ומרחיקה את ישראל צעד נוסף מהשוק הגלובלי החופשי. משרד הכלכלה מתיימר להילחם ביוקר המחיה, אך באותה נשימה מטיל מגבלות שמזינות אותו. קשה שלא לתהות – האם האינטרס הציבורי באמת עמד לנגד עיני מקבלי ההחלטות?

אם לא ייעשה תיקון מיידי, אנחנו צפויים לחזות שוב בחברות שקורסות, בעובדים מפוטרים, ובעלייה נוספת של עד 60 אלף שקלים לדירה זאת לפי נתוני התאחדות הקבלנים. הגיעה העת לשקול מחדש את ההחלטה, להעדיף את טובת הציבור הרחב על פני אינטרסים של קומץ בעלי מפעלים, ויפה שעת אחת קודם. 

*כותב המאמר, עידן בקשי, הינו בעלים וסמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת אלום גולד

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן