Depositphotos // אילוסטרציה

חברה שביצעה תמ"א 38 תשלם 50 אלף שקל לבעל עסק שנפגע מהעבודות

חברה יזמית שביצעה פרויקט תמ"א 38 תפצה מתווך בסכום של 50,000 ₪ לאחר שנאלץ להעתיק את מיקום משרדו במהלך העבודות והוצאות משפט בסך עשרות אלפי שקלים לבעלי הנכס המושכר

רונן דמארי 12.03.2020

Depositphotos // אילוסטרציה

מפסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, עולה כי משרד תיווך מוכר פעל במשך עשרות שנים בנכס שבעליו שכר ברחוב סוקולוב ברמת השרון וכי הכל התנהל על מי מנוחות, כאשר חוזה השכירות בין הצדדים התחדש מדי שנה בשנה עד שבסוף שנת 2015 התקשרו בעליו של הנכס עם החברה היזמית אחדות השבחת נכסים בע"מ, לצורך קידום פרויקט תמ"א 38 בבניין. 

עם תחילת העבודות גילה המתווך כי העסק נפגע באופן משמעותי בשל הצפות של חוזרות ונשנות של ביוב, מפגעי ריח, נזילות והסתרת חזיתו של בית העסק מן הרחוב. בסופו של יום משפקעה סבלנותו של המתווך הוא החליט להפסיק את השכירות ולהעתיק את משרדו לנכס אחר בקצה השני של הרחוב. 

במקביל, הוא הגיש תביעה נגד המשכירים ובה ביקש לקבל פיצוי בסך של למעלה מ -170,000 ₪ בגין עלות רכישת ציוד למשרד במיקומו החדש, עלויות העתקה פירוק הרכבה ושיפוץ של המשרד ופגיעה במוניטין אותה העריך בסכום של 50,000 ₪.

בתביעה, הוא תיאר כי אמנם צפה שתהיה פגיעה מסוימת בפעילות שלו במהלך ביצוע העבודות בפרויקט, אולם הוא לא תיאר לעצמו את עוצמת הפגיעה שלדבריו כלל לא אפשרה לו להמשיך בעבודה השוטפת.

הנתבעים, מצדם, עתרו לחייב את החברה היזמית המבצעת את הפרויקט בכל חיוב שייפסק נגדם, בטענה כי על פי מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים אין הם חבים למתווך דבר וכי החברה היזמית אחראית לנזקים המתוארים בכתב התביעה ככל וישנם כאלו. 

לאחר ששמע את עדויות הצדדים וטענותיהם, השופט גיא הימן החליט לקבל את התביעה בחלקה: השופט ציין כי עדותו של המתווך עשתה רושם אמין וכי אכן נגרם לו נזק בעקבות ביצוע הפרויקט בבניין בו פעל משרדו, אלא שהסכום הנתבע נראה מופרז בעיניו. בפסק הדין נימק השופט כי הקביעה הגיעה בין היתר לאחר שהמתווך לא הצליח להוכיח כיצד המוניטין שלו נפגע מהעבודות ולא הציג נתונים של ענף התיווך ברמת השרון לתקופה הרלוונטית. עוד נקבע כי מאחר והסכם השכירות עליו היה חתום המתווך עם בעלי הנכס היה הסכם שכירות רגיל המתחדש משנה לשנה, ממילא הייתה קיימת האפשרות כי לא יחודש וכי הוא ייאלץ להעביר את משרדו למיקום אחר על כל ההוצאות הכרוכות בכך.

השופט פסק כי סך נזקיו של המתווך נאמדים בסכום של 40,000 ₪ אולם החליט כי בעלי הנכס לא יישאו בפיצוי. לאחר שהשופט בחן את הסכם התמ"א עליו חתמו בעלי הנכס מול החברה היזמית, הוא קבע כי החברה אמורה לשאת בתשלום הפיצוי למתווך. 

בפסק הדין הוא נימק בין היתר: "ההסכם אינו מותיר דריסת-רגל, ולו מצומצמת, לטענתו של הצד השלישי כי הסכסוך, הקשור לנזקים שספגה התובעת, ייחד עצמו למערך-היחסים שבין זו לבין הנתבעים לבדם. אמת, הצד השלישי לקח על עצמו, כחלק מחובתו כלפי הנתבעים ושכמותם, אחריות מלאה לשיפוי בגין כל נזק, שנגרם בעבודותיו גם לשוכרים של הנכסים שבבניין ובכלל זה לתובעת שלפנַי. על כן, אפילו שגם בעלֵיו של צד ג' העיד לפנַי עדות כנה ומהימנה ובאופן כללי הותיר בי רושם של הגינות, ההוראה החוזית שאליה הכפיף עצמו צד ג' מוליכה לחיובו בנזקי-התובעת".

השופט הוסיף: "לא מצאתי במערך-החוזי שבין הנתבעים לבין הצד השלישי כל חובה שהיא לנתבעים לנהוג כך, או אחרת, ביחסיהם עם שוכרים של הנכס שבבעלותם. הסכם התמ"א וכל מקור אחר, לא חייב את הנתבעים לכלול בהסכם השכירות שערכו הוראות, הקשורות בעצם-קיומן של עבודות לחיזוק הבניין ולהרחבתו. אין האחריות לנזקים שנגרמו נחלקת, גם מן הבחינה הזו, בין הצד השלישי לבין הנתבעים".

סוף דבר, החברה היזמית חויבה לפצות את המתווך בסכום של 40,000 ₪ בתוספת 9,600 ₪ עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.  

בנוסף, השופט קבע כי החברה היזמית תפצה את בעלי הנכס הנתבעים בסכום של 24,000 ₪ עבור שכר טרחת עו"ד ובסכום של 5,900 ₪ עבור הוצאות משפט. 

לקבלת עדכונים וחדשות בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות