האם ניתן לשקם כ-20 קיבוצים ומושבים?
ההיסטוריה מלמדת ששיקום נכון של אזורי מלחמה שנחרבו עד היסוד, הפכו אותם תוך פרק זמן קצר למשגשגים // דעה
ההיסטוריה מלמדת ששיקום נכון של אזורי מלחמה שנחרבו עד היסוד, הפכו אותם תוך פרק זמן קצר למשגשגים // דעה
מאז אירועי ה-7 באוקטובר קיים שיח ציבורי ער, כולל באמצעי התקשורת ואצל מקבלי ההחלטות, לגבי אופי שיקום עוטף עזה, להלן הנגב המערבי. באופן אינטואיטיבי ורגשי, שבניתן בהחלט להבין אותו, מדובר כל העת על שיקום ב"זום אין" של אותם קיבוצים, יישובים וערי הפיתוח שנפגעו, זאת מבלי להעלות תרחיש של תכנון ב"זום אאוט" של כלל הנגב המערבי כאתגר של מדינת ישראל לדורות הבאים.
אתחיל בכך שישנן לא מעט דוגמאות היסטוריות מעניינית של אזורי מלחמה שנחרבו עד היסוד ושיקום הפכו אותם תוך פרק זמן קצר למשגשגים. המשותף לכל המקרים – תכנון אסטרטגי מוקפד וסדור אל אופניו והמבוסס על מטעויות עבר וזאת תוך דגש מיוחד על אינטרס כלכלי משותף ואורך טווח..
דוגמא מובהקת לכך הינה שיקום אירופה החרבה לאחר מלחמת העולם השנייה, וברא וראשונה הקמת בית נאט"ו ויותר מכך, הקמת השוק האירופי המשותף, שכלל בתוכו הן את בנות הברית והן מדינות הציר, גרמניה ואיטליה, מה שיצר אינטרסים בטחונים וכלכליים משותפים לכל הצדדים.
במקרה של הנגב המערבי, ברור שהכרח יגונה כתנאי הכרחי לשיקום המרחב, המהווה לכל הדעות את אסם התבואה של מדינת ישראל, הינו הסרת האיום הביטחוני במסגרת התנאים שיהיו בעקבות המלחמה בלי תנאי שכזה, לא תהיה כל משמעות לשיקום.
אולם, וזה אולם גדול, מעבר להסרת האיום הביטחוני, צריכים וחייבים להיות גם "תנאים מספיקים", זאת בדמות תמריצים כלכליים ממדרגה ראשונה על מנת להפוך את ה"בעייה" ל"הזדמנות".
כאמור, תמריץ שכזה אמור להיות לא בתפיסה של "זום אין" הקיימת כיום אצל מקבלי ההחלטות, כלומר איך לשקם את היישובים שהתפנו, אלא "זום אאוט", כלומר כחלק מהתפיסה העתידית של המפה הדמוגרפית והכלכלית של מדינת ישראל.
ובמילים אחרות, אם על פני שטח של כ-650 קמ"ר במרכז הארץ, קרי "מדינת תל אביב" מנתניה בצפון ועד אשדוד בדרום, מתגוררים יותר מ-4 מיליון ישראלים, קרוב למחצית מאוכלוסיית המדינה, מדוע שעל פני קרוב ל-2000 קמ"ר, השטח הכולל של המועצות שער הנגב, שדות נגב ואשכול המשתרעים על פני כ-1200 קמ"ר, כפליים יותר מגוש דן המורחב, ימשיכו להתגורר כ-30 אלף תושבים בלבד?
יתרה מכך: אם במהלך 30 השנים הבאות תוכפל אוכלוסיית מדינת ישראל מ-10 מיליון בקירוב כיום לכ-20 מיליון סביב 2055, היכן ניישב אותם? האם, למשל, שילוש מספר תושבי גוש דן המורחב לכ-12 מיליון, לא יגרום לקריסת המטרופולין והאם הוא יעשה טוב לפריסה הדמוגרפית של המדינה בעתיד לבוא? האם לא עדיף, כאן ועכשיו, לנצל את הזדמנות הפז הזו ולהקים מחדש את מערב הנגב תוך חזון אסטרטגי עתידי מקיף?
אין כלל וויכוח על כך שמערב הנגב מהווה אזור פורה ובעל מזג אוויר יבש ומבריא, הקרוב גאוגרפית למישור החוף ומרכז הארץ, מרחק חצי שעה- שעה נסיעה בלבד, צריך וחייב להיות לא רק אסם התבואה של מדינת ישראל, אלא גם ובעיקר החזון ההתיישבותי, הכלכלי והחברתי שלה לדורות שיבואו.
לשם כך על מקבלי ההחלטות בכל הדרגים להתקבץ יחדיו ולתכנן ביד אמונה ומוקפדת לפרטי פרטים את אופי והיקף השיקום. איך, לדוגמא, אפשר וצריך להקים עיר מטרופולין גדולה וחזקה שתהיה על בסיס אחת הערים הקיימות, או לחליפין עיר חדשה לחלוטין שתמשוך אליה מאות אלפי צעירים ממרכז הארץ, זאת תוך כדי מתן דגש להטבות ליוצאי צבא שלחמו במלחמה האחרונה.
על מנת שמשימה זו אכן תצליח, יהיה צורך לפעול בכלים משולבים של איתור קרקע לבניית מאות אלפי יחידות דיור חדשות ובד בבד קידום מערכת היסעים המונית שתממשק את הנגב המערבי למרכז הארץ ותאפשר ניוד עובדים מהמרכז לנגב המערבי ולהיפך. בד בבד יוענקו הטבות ארוכות טווח כולל פטורים ממיסוי לחברות עתירות טכנולוגיה ואחרות, זאת על מנת למשוך אותך לאזור המתחדש.
לטעמי זהו התרחיש הנכון והמהווה את "ההבדל הקטן" בין חשיבה מ"עכשיו לעכשיו" איך לשקם כ-20 קיבוצים ומושבים שנפגעו ואיך לסייע לשדרות ואופקים. דווקא חשיבה שכזו ב"זום אאוט" היא זו שתסייע בו זמנית גם ליישובים שנפגעו וגם לאינטרס הלאומי, הכלכלי, הדמוגרפי והחברתי ארוך הטווח של מדינת ישראל!
*כותבת המאמר עורכת הדין שיר טורם הספרי היא ממתגת ערים ונדל"ן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן