אילוסטרציה // Depositphotos
אילוסטרציה // Depositphotos

בעליה של חברה יזמית ישיב לבן דודו למעלה מ- 1,600,000 שקלים

הכל נשאר במשפחה? בעליה של חברה יזמית "ניו בילדינג בע"מ", ישיב לבן דודו סכום של למעלה מ- 1,600,000 שקלים שנטל ממנו כהלוואות לקידום מיזמי התחדשות עירונית, כך פסק לאחרונה בית משפט השלום בתל אביב

רונן דמארי 11.11.2019

אילוסטרציה // Depositphotos

מפסק הדין עולה כי במהלך שנת 2011 העביר התובע לבן דודו, בעליה של החברה יזמית "ניו בילדינג התחדשות עירונית בע"מ", כספים בסכום כולל של 1,500,000 שקלים ובמהלך מאי 2013 העביר התובע לחברה היזמית סך נוסף של 100,000 ₪.

עוד עולה מפסק הדין כי את הסכומים הגבוהים העביר התובע לאחר שנחשף למיזמים אותם מקדמת החברה בתחום ההתחדשות העירונית ונוכח ההכנסות הגבוהות הצפויות ממיזמים אלו, שמהן סבר כי יושבו הכספים בצירוף רווחים נאים. אלא שלמרבה הצער, כעולה מהכתובים, השנים חלפו ולמעט מספר תשלומים בהיקף קטן, תשלומים כלשהם לא הועברו לתובע. לא מתוך רווחים, לא על חשבון הקרן ולא בכלל. לאחר פניות חוזרות ונשנות הוא קיבל במספר תשלומים סכום של 38,500 שקלים בלבד ובסופו של יום החליט לפנות לערכאות משפטיות. 

בהיעדר מחלוקת על עצם העברת הכספים ועל כך שלא הוחזרו לתובע, במוקד המחלוקות תוכן ההסכמות אליהן הגיעו. לפי גרסת התובע, הוסכם שהכספים יועמדו כהלוואה ומכאן החבות בהשבתם. מנגד, בעליה של החברה היזמית ציין כי לא מדובר בהלוואה אלא בהשקעה אשר לו הייתה צולחת הייתה עשויה להשיא רווחים גבוהים הן לנתבע והן לתובע. 

הוא הוסיף כי המיזמים לא צלחו בסופו של דבר, אך זה היה הסיכון שהתובע נטל על עצמו כאשר החליט להשקיע את הכספים ולכן יש לדחות את תביעתו. 

השופט רונן אילן הדגיש את העובדה שבהסכמים שנחתמו בין הצדדים הופיעה מפורשות המילה "הלוואה" כבסיס ליחסי הצדדים ודחה את טענותיו של בעל החברה היזמית לפיה הנתבע הפעיל עליו לחצים פסולים ולכן הסכים לחתום על המסמך הנ"ל. בפסק הדין נאמר בין היתר: "במהלך השנים שחלפו, נוכח סבלנותו הפוקעת של התובע, הציג הנתבע בפניו מצג על התקדמות משמעותית בשלל רב של פרויקטים ובטבלה שערך הנתבע בתחילת 2016. התמונה שצייר הנתבע בטבלה זו הייתה של מספר גדול של פרויקטים שממש ממש עומדים בפני סיום. שהנה הנה כספים ורווחים יזרמו. בפועל, כך התברר במהלך בירור הטענות, הייתה זו תמונה מעוותת. בפועל, אפילו הנתבע הצהיר שלא קודם אלא פרויקט בודד שגם ביחס אליו לא הובא כל מידע אובייקטיבי כך שגם ביחס אליו לא ברור אם בכלל ניתן ליתן אמון בטענות הנתבע. 

"כיוון שהנתבע שב וטוען שמדובר בהשקעה, לא בהלוואה, מצופה היה שיסביר כיצד מתקשרת אותה "השקעה" עם קידום אותם פרויקטים עליהם סיפר לתובע. 

דא עקא, אין ולו במסמך בודד, התייחסות לקשר שבין הכספים ששילם התובע לבין קידומו של פרויקט כלשהו. אין ולו במסמך בודד הסבר לתכלית הכספים שהעביר התובע לנתבע וכיצד מיועדים הם לקדם את אותה 'השקעה'. למעשה, לא עלה בידי הנתבע להפריך את האפשרות שכל אותם הכספים הרבים שקבל מהתובע נוצלו לצרכיו האישיים ולא לקידומו של פרויקט כלשהו".

עוד הוסיף השופט: "שמלכתחילה התבססה ההתקשרות על מעשה הטעיה. על אי גילוי מידע נכון על מצבו האישי של הנתבע ועל הצגת מצגים מטעים על פעילותו העסקית. עוד התברר שבתוך חודשים ספורים מאז העברת הכספים, הצהיר הנתבע על התחייבותו להשבתם, אך מאז התחייב לכך שוב ושוב קבל ארכות. ארכות שעדיין התבססו על מצגי שווא של "פרויקטים" שמקדם הנתבע ושעשויים להוות מקור לפירעון החוב לתובע. רק כאשר נואש התובע מהדחיות המרובות, הוגשה התביעה והתבררה".

סוף דבר השופט קיבל את התביעה והורה כי בעליה של החברה היזמית ישלם לתובע סכום של 1,659,214 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. החברה היזמית תשא בסכום בסך של 86,500 ₪, מתוך הסכום האמור. עוד חויב הנתבע בהוצאות משפט בסכום של 60,000 שקלים.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות