רוכש דירה טען כי היזמית התעכבה שנתיים במסירת הדירה. בית המשפט קבע כי הגורם לעיכוב הוא מועד מתן היתר הבנייה
המועד למסירת דירה לדיירים צריך להיחשב מהרגע שבו מוצא היתר בנייה לתכנית. כך עולה מפסק דין שדחה תביעה שהגיש רוכש דירה נגד חברת אאורה, בטענה לעיכוב במסירה. התובע טען כי במועד החתימה על החוזה לרכישת הדירה, העריכה החברה כי היתר יינתן עד סוף 2016, אך בפועל ההיתר ניתן 4 שנים לאחר מכן. בית המשפט דחה את התביעה, וערעור על פסק הדין נדחה אף הוא.
התובע רכש באמצע שנת 2016 דירה מחברת אאורה בפרויקט מגורים בחדרה שהיה אז בשלי תכנון. בחוזה נכתב כי על פי הערכת החברה, היתר בנייה להקמת הבניין צפוי להתקבל עד סוף אותה שנה. החברה התחייבה כי בתוך 24 חודשים ממועד קבלת ההיתר, תימסר הדירה. בפועל, רק בסוף 2020 ניתן ההיתר, והדירה נמסרה לרוכש בסוף 2022.
עוד לפני מסירת הדירה הגיש הרוכש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, שבו ביקש שני סעדים: האחד, פיצוי של 255,573 שקל בגין האיחור במסירת הדירה בהתאם לחוק מכר דירות, והשני הצהרה כי הוא פטור מתשלום הפרשי מדד תשומות הבניה לתקופה שבין סוף 2016 לסוף 2020, וזאת בעקבות התחייבות היזמית.
בית משפט השלום דחה את תביעתו הכספית של התובע. השופט אבי כהן כתב בפסק הדין כי העובדה שהיזמית התחייבה כי מסירת החזקה תתאפשר "עד לתאריך המסירה הצפוי", אין וכדי לקבוע תאריך מסירה ללא תלות במועד קבלת ההיתר. השופט קבע כי בהסכם היזמית התחייבה באופן מפורש למסור את הדירה לתובע בתוך 24 חודשים ממועד קבלת ההיתר.
"פירוש זה של הסכם המכר, לפיו מועד המסירה החוזי מותנה במועד קבלת היתר הבניה הסופי ונמצא בזיקה אליו, מקיים גם הגיון עסקי ותכנוני ברור, שהרי מדובר בדירה שנמכרה בשלב שבו טרם הוחל בבנייתה ואף טרם אושרה בנייתה, ושני הצדדים להסכם המכר היו תלויים במועד חתימת הסכם המכר בגורמי התכנון ובהיתר העתידי שהם יתנו או לא יתנו", כתב השופט. "אין אפוא כל הגיון וסבירות לצפות שהנתבעת תתחייב לתאריך מסירה עתידי נקוב בשעה שטרם אושר לה להתחיל לבנות ובנסיבות שבהן ברור שהבנייה תלויה בקבלת אותו היתר, שאין כל ביטחון מוחלט שזה אכן יינתן".
בכל הנוגע לתביעה לקבלת פטור מתשלום הפרשי מדד תשומות הבנייה, השופט קיבל את טענת התובע. התובע טען כי במכתב ויתור ששלחה אליו היזמית, היא התחייבה לתת לו פטור מתשלום מדד תשומות הבנייה לתקופה שמיום 31.12.2016 עד יום 31.12.2020, אך חזרה בה.
השופט כהן קיבל תביעה זו, וכתב כי, ההטבה שניתנה לו במכתב השפיעה על החלטתו שלא לבטל את הסכם המכר. הוא ציין עוד כי היזמית אף הסבירה במכתב את הוויתור כסוג של השתתפות וולנטרית שלה בהשלכות העיכוב הרב במועד קבלת היתר הבניה הסופי. "אין מדובר במכתב נטול הקשר וסיבה", כתב השופט, וקבע כי התובע פטור מתשלום המדד.
התובע, שלא היה שבע רצון מהתוצאה, ערער על דחיית התביעה הכספית לבית המשפט המחוזי, אך השופט אריאל צימרמן דחה את הערעור, וכתב. "חוזה המכר אינו נוקב במועד מוגדר מראש למסירה, שכן הבניה מותנית מטבע הדברים בהיתר בניה וכזה לא היה בנמצא לעת כריתת ההסכם. אך ההסכם ברור כל צרכו: מסירה תוך שנתיים ממועד קבלת היתר הבניה הסופי".
השופט התייחס לעובדה כי התובע שינה בהסכם, שבו נכתב במקור כי היזמית "צופה" למסור את הדירה במועד הצפוי למילה "מתחייבת", וכתב כי לשינוי הזה אין משמעות: "מועד המסירה הצפוי היה ונותר שנתיים ממועד מתן היתר הבניה. יש הערכה אך במפורש אין כל התחייבות של המשיבה – ולא תיתכן כל התחייבות – באשר למועד שבו יינתן היתר הבניה".
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
