העותרים טענו כי מתן הקלות יפגע ביכולתם לממש זכויות בקרקע שלהם בסמוך לתכנית. בית המשפט הטיל עליהם הוצאות 50,000 שקל
תושבי חיפה עתרו נגד מתן הקלות לחברת פרשקובסקי בפרויקט מחיר למשתכן בכרמל, בטענה כי הדבר יפגע ביכולתם לממש את זכויותיהם על קרקע במתחם סמוך לתכנית. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתם, והטיל עליהם הוצאות בסך של כ-50,000 שקל.
ההליך המשפטי נוגע לתכנית בנייה המקודמת במורדות המערביים של הכרמל. בשנת 2015 הופקדה תכנית מתאר שהייתה אמורה לחול על שטח של 840 דונם במורדות המערביים של הכרמל. התכנית המקורית כללה שלושה מתחמים בהם מתחם "מורדות לינקולן" ומתחם "תל אהרון", המצויים בחלק העליון של ההר, ממזרח לדרך פרויד, ומתחם שלישי הממוקם בחלק התחתון של השטח מדרום ומערב לדרך פרויד. חלקת העותרים מצויה במתחם שהוגדר כמתחם תל אהרון לינקולן שממזרח ומעל לדרך פרויד.
בעקבות התנגדויות שהוגשו נגד התכנית היא פוצלה, ואושרה תכנית על שטח של 220 דונמים במתחם התחתון, המציעה 720 יח"ד. על המתחם הזה אושרה תכנית מפורטת של פרשקובסקי על שטח של 19.5 דונמים, שזכתה בו מכרז של רשות מקרקעי ישראל לחכירת המקרקעין במסגרת תכנית מחיר למשתכן. התכנית שאושרה כללה 378 יחידות דיור במספר בניינים בגובה של 20 קומות כל אחד. לאחר אישור התכנית הגישה חברת פרשקובסקי בקשה להקלה הכוללת תוספת של 75 יח"ד. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה, והעניקה לפרשקובסקי, היתר בנייה הכולל הקלות מתכנית, לבניית 453 יחידות דיור.
העותרים הגישו התנגדות למתן ההקלות, בטענה כי למרות שהמקרקעין שבבעלותם מצויים מחוץ לשטח תכנית המתאר שבמסגרתה ניתן ההיתר, הרי שיש חשש שמא מתן היתר הבנייה ואישור ההקלות, יפגעו באפשרויות התכנון במתחם תל אהרון לינקולן, יגבילו את זכויות הבנייה בו, ובכך יפגעו ביכולתם לממש את זכויותיהם במקרקעין. לאחר שההתנגדות נדחתה, הם הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית. הוועדה דחתה את הערר וקבעה כי רק מקצתן של הטענות נגד ההקלות הן טענות תכנוניות וכי אין בהן ממש.
על החלטה זו הגישו המתנגדים עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שהופנתה נגד הוועדה המחוזית, רמ"י, העירייה והוועדה המקומית, חברת פרשקובסקי ורוכשי הדירות. בעתירתם, הם ביקשו להורות על ביטול החלטת ועדת הערר, ביטול החלטת הוועדה המקומית שאישרה את היתר הבנייה וההקלות, והחזרת הדיון לוועדה המקומית שתדון בבקשה להיתר בהרכב אחר.
השופט רון סוקול דחה את העתירה, וקבע כי לא נפל פגם במתן ההיתר וההקלות לתכנית. השופט קבע כי החלטות ועדת הערר היו מקצועיות. "בית המשפט אינו דן מחדש בשאלות מקצועיות ואינו מחליף את שיקול דעת ועדת הערר. העותרים אינם מצביעים על פגמים בהחלטת ועדת הערר המצדיקים התערבות בקביעות מקצועיות אלו", נכתב בפסק הדין.
העותרים העלו בעתירה טענות שונות הנוגעות להסדרי התחבורה במתחם התחתון והשפעתם האפשרית על מתחם תל אהרון לינקולן. השופט דחה את הטענות וציין כי העותרים לא הגישו חוות דעת מומחה בתחום התחבורה והוסיף כי טענות אלה נדחו על ידי בית המשפט בהליכים אחרים שניהלו העותרים.
בנוסף, העותרים טענו כי ההקלות יגרמו לחריגה בגובה הבניינים ולהסתרת הנוף. ועדת הערר הגיעה למסקנה כי לא חל שינוי בגובה הבניינים, גובה הקומות הממוצע תואם לתכנית גובה בניינים ואינו חורג מהגובה האבסולוטי של כל בניין, על כן, קבעה כי לא מתקיימת הסתרת נוף. בית המשפט אימץ את קביעת ועדת הערר: "משנקבע כי אין שינוי בגובה החיצוני, אין מקום לקבוע כי קיימת הסתרת נוף".
העותרים העלו טענות נוספות, ביניהן ניגוד עניינים של הרשות המקומית, פגיעה בזכות הטיעון שלהם ופגמים בפרסום התכנית. גם טענות אלה נדחו את ידי השופט, שהטיל על העותרים הוצאות בסך 48,000 שקל – 12,000 שקל לוועדה המחוזית ורמ"י, וסכום זהה לעירייה, לחברת פרשקובסקי ולרוכשי הדירות.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
