עתירה בגין פרויקט תמא 38 ברמת גן // depositphotos
עתירה בגין פרויקט תמא 38 ברמת גן // depositphotos

בית המשפט המחוזי נתן גיבוי מלא לוועדות התכנון

בעקבות עתירה בגין פרויקט תמ"א 38 ברמת גן, הבהיר בית המשפט כי לא יעקוף את סמכויות הרשות המנהלית

רונן דמארי 11.02.2018

בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, דחה לאחרונה עתירה על החלטה לאשר ביצוע פרויקט תמא 38 ברמת גן ומתח ביקורת חריפה על עצם הגשתה, זאת מאחר שטענות העוררים נגעו לשאלות תכנוניות מובהקות, שבסמכות ועדות התכנון.

בעלי זכויות במגרש הגובל הגישו עתירה
המדובר בפרויקט הצפוי להתממש בבניין מגורים ברחוב רוטנברג ברמת גן, הכולל שש יחידות דיור בשלוש קומות. במסגרת הפרויקט אושרה תוספת של 2.5 קומות ובהן 5 יחידות דיור חדשות, תוספת מעלית, הקמת שני מגדלי ממ"דים, האחד ממזרח והשני מדרום  והוספת מתקן חניה בחזית הצפונית. העוררים הם בעלי זכויות במגרש הגובל בבניין מדרום. לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובניה ברמת גן ואף ועדת הערר תל אביב דחו את טענותיהם, לא אמרו העוררים נואש וניגשו כאמור לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט מבקר את הגשת העתירה
בית המשפט החליט לדחות את העתירה והעניק גיבוי מוחלט להתנהלות הוועדה המקומית לתכנון ובניה. בפסק הדין נאמר בין היתר: "הטענות העולות בעתירה דנן הן, רובן ככולן, טענות המכוונות כנגד לב ליבו של שיקול הדעת המקצועי – תכנוני אותו הפעילה ועדת הערר. העתירה מכוונת כנגד תבונת ההחלטה מההיבט התכנוני ומעמידה לדיון שאלות תכנוניות מקצועיות, טהורות ומובהקות. במסגרת העתירה מבוקש כי בית משפט זה יפעיל שיקול דעתו בשאלת החלופה התכנונית הראויה לפרויקט ויקבע קביעות מקצועיות חדשות, בניגוד לאלו שקבעה ועדת הערר".

בית המשפט ציין את פסיקת בית המשפט העליון בנושא לפיה: "בית משפט זה חזר ושנה פעמים-אין-ספור, מימיה הראשונים של המדינה, כי לא יתערב בהחלטות רשויות התכנון המבוססות של שיקולים תכנוניים מובהקים, כל עוד לא נפל בהן פגם חוקי. הרכבם ההטרוגני והמקצועי של מוסדות התכנון וההליכים הדיוניים לפיהם הם פועלים מבטיחים בירור מקצועי מקיף וראיה רחבה של ההיבטים והשיקולים התכנוניים השונים".

השופטת מגבה את החלטות ועדות התכנון

שופטת בית המשפט המחוזי, ארנה לוי, קבעה: "המקרה דנן אינו מסוג המקרים בהם מתאפשרת התערבות של בית המשפט בהחלטת מוסד התכנון בהתאם להלכה הפסוקה והעותרים לא עמדו בנטל להוכיח כי בהחלטת ועדת הערר נפל פגם מסוג הפגמים המצדיקים התערבות שיפוטית. גופים אלו פעלו במסגרת סמכותם עת אישרו את ההקלות שהתבקשו ואף לא נטענה כל טענה בדבר חריגה מסמכות על ידי העותרים, במסגרת ההליכים בוועדה המקומית ובוועדת הערר. הטענה היא, למעשה, בדבר סבירות שיקול הדעת. מוסדות התכנון קבעו כי אין מניעה מטעמים תכנוניים ואדריכליים לאשר ההקלות שהתבקשו, כנדרש בסעיף 15 להוראות תמא 38, וקבעו כי לא קיימים שיקולים תכנוניים או אדריכליים או נופיים או אחרים המביאים למסקנה כי יש לסרב לבקשה, כנדרש בסעיף 22 להוראות תמא 38. ועדת הערר בחנה באופן מעמיק ויסודי את טענות העותרים, איזנה בין מלוא השיקולים הרלוונטיים וקיבלה החלטה מנומקת בהתאם לשיקול דעתה המקצועי ובהתאם לסמכותה".

במסגרת העתירה העלו העותרים מספר טענות חדשות, אשר לא נטענו על ידם במסגרת ההליכים בפני מוסדות התכנון. על כך אמרה השופטת: "בית המשפט לעניינים מנהליים לא משמש כערכאה ראשונה לבחינת עניינים תכנוניים. טענות אלו יש להעלות בפני רשויות התכנון, אשר הן הגורם המקצועי לבחינתן. כלל זה נובע מהכלל הרחב במשפט המנהלי, על פיו צד אשר לא מיצה את טענותיו בהליכים מול הרשות המנהלית אינו יכול לבוא ולהעלות טענות אלה לראשונה במסגרת הליך של ביקורת שיפוטית ובכך לעקוף את סמכות הרשות המנהלית.

"הטענות האמורות הועלו לראשונה, כאמור, רק במסגרת העתירה דנן. הטענות לא הובאו בפני מוסדות התכנון המקצועיים, אשר הם אלו שהיו אמורים לתת את הדעת עליהן, למרות שכבר למסמך ההתנגדות צורפה חוות דעת מקצועית ולמרות שהעותרים היו מלווים בייעוץ משפטי לאורך כל הדרך. בנסיבות אלו, איני רואה מקום לדון ולהכריע בטענות אלו לגופן. למעלה מהצורך אעיר כי התשובות לטענות אלו, מלמדות כי לטענות אלו יש מענה ענייני הנתמך בהוראות תמ"א 38 ועל פני הדברים, לא מתעורר חשש כי נפל בהחלטת ועדת הערר פגם חמור של אי חוקיות או חוסר סבירות בולט".

השופטת פסקה כי העוררים יפצו את הנתבעים – ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה תל אביב, את הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן ואת החברה היזמית המבצעת את הפרויקט בסכום של 3,000 שקלים לכל אחד מהם.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות