פינוי בינוי

פסיקה תקדימית לעליון מתייחסת למרכיב האמון בפרויקט פינוי בינוי

העליון דחה בקשה של חברה יזמית לבטל העברת זכויות לחברה יזמית אחרת: "דומה שהמבקשת מנסה לנצל את ההליך"

רונן דמארי 11.02.2018

בית המשפט העליון דחה לאחרונה בקשת ערעור ובקשת עיכוב ביצוע של החברה היזמית- "דיירי רחוב העצמאות בקרית שמריהו בע"מ", שביקשה למנוע את העברת זכויותיה בפרויקט פינוי בינוי לחברה יזמית אחרת- "אאורה השקעות בע"מ", על פי החלטת בית המשפט המחוזי חיפה.

המדובר על פרויקט פינוי בינוי של כ -280 יחידות דיור ברחוב העצמאות בקריית ביאליק שבעלי הדירות בו מנהלים הליך משפטי שנמשך מספר שנים. החברה היזמית שהגישה את בקשת רשות הערעור- "דיירי רחוב העצמאות בקרית שמריהו בע"מ", לא הוציאה את הפרויקט לפועל ובינה לבין הדיירים במתחם התנהל הליך בוררות. במסגרת פסק הבוררות נקבע שהמבקשת הפרה את ההסכמים עם הדיירים ועליה לפצותם, עליה גם לדאוג לרשום על-שמם את הבעלות בדירותיהם. עוד נקבע, כי הדיירים רשאים להתקשר עם יזם חדש לצורך ביצוע הפרויקט, כאשר היזם החדש ישלם למבקשת את שווי חלק מן המקרקעין שבבעלותה, בהתאם לסכום ששילמה המבקשת עבור אותם מקרקעין.

טענו נגד הזוכה "אאורה השקעות בע"מ"- ונדחו על הסף
הטענה המרכזית שבפי החברה המבקשת נוגעת לעמידתה של חברת "אאורה השקעות בע"מ", שזכתה בזכויות מימוש הפרויקט בתנאי הסף להתמחרות, שנקבעה על ידי כונס נכסים. לטענת המבקשת, במתווה שאושר, נקבע כי חברה תוכל להציע הצעה אם הונה העצמי עומד על 300 מיליון שקל, והיא בעלת ניסיון בבניית 800 יח"ד במתחם בניה אחד. ברם, לטענת המבקשת, לחברה הזוכה הון של 170 מיליון שקל בלבד, ואין לה הניסיון הנדרש. יצוין כי בית המשפט המחוזי קבע, בניגוד לטענה זו, כי לחברה הזוכה קיים הניסיון הנדרש וכי למרות שאין ברשותה ההון העצמי המינימלי הרי שהיא הוכיחה איתנות פיננסית.

העליון: "נדרשים יחסי אמון"

בית המשפט העליון קבע בהחלטתו בין היתר: "לדיירים זכות מלאה לקבוע עם איזה יזם יתקשרו לצורך ביצוע הפרויקט. כפי שהטעים בית המשפט המחוזי – בין הצדדים לפרויקט כזה נדרשים יחסי אמון, ובמצב דברים שכזה, שעה שהדיירים מעוניינים בהתקשרות עם החברה הזוכה, והיא מעוניינת בביצוע הפרויקט, נדרשים טעמים כבדי משקל על מנת לכפות על שני הצדדים ביצוע התמחרות נוספת. זאת, בשים לב גם להימשכות ההליכים ולצורך החיוני בהבאת הפרויקט לידי סיום. הטעם שבפי המבקשת אינו מצדיק זאת. המבקשת מציגה את פסק הבוררות, כאילו זכויותיה בפרויקט נמכרות ליזמית אחרת ולא היא – אך ורק זכויות המבקשת במקרקעין עומדות למכירה".

"פסק הבוררות קבע מחיר מינימלי לצורך מימוש המקרקעין, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, הצעת החברה הזוכה עומדת על פי שניים לערך ממחיר מינימלי זה. למעשה, דומה שהמבקשת מנסה לנצל את ההליך שלפנינו על מנת לערוך 'מקצה שיפורים' בפסק הבוררות, שאושר על-ידי הערכאה הדיונית ועל-ידי ערכאת הערעור".

עוד קבע בית המשפט העליון: "אכן, יש היגיון בטענת המבקשת כי נפלו פגמים בהליך ההתמחרות וכי לא ניתן היה לצפות להגשת הצעות נוספות, שעה שתנאי הסף להתמחרות הוגמשו רק במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי. אולם, מאידך גיסא, במסגרת הליך ההתמחרות בוצעה פניה לחברות רלבנטיות רבות ואין להתעלם מן העובדה שבקשה זו אינה מוגשת בשמה של מציעה פוטנציאלית, אלא של היזמית. הצורך בדחיפות ובסיום הטיפול בפרויקט צוין פעמים רבות, הן על-ידי הבוררים, הן על-ידי הערכאה הדיונית ואילו הפגיעה בזכויותיה של המבקשת היא ערטילאית, במובן זה שאין לפנינו יזם כלשהו המעוניין לקחת על עצמו את הפרויקט במחיר גבוה יותר, ומלוא הסכום המגיע לה לפי הסכם הבוררות ישולם למבקשת, ואף למעלה מכך. האיזון בין שיקולים אלו מוביל, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, למסקנה כי אף שמוטב היה לנהל את הליך ההתמחרות באופן אחר, אין הצדקה לכפות על הצדדים לערוך אותו מחדש".

בית המשפט דחה כאמור את הבקשה ואת בקשת עיכוב הביצוע, וחייב את החברה המבקשת בתשלום הוצאות הכונס הדיירים והחברה הזוכה בסך של 6,000 שקלים לכל אחד מהם ובסך הכל 18,000 שקלים.

דרג את הכתבה

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות