דיירי מתחם ההסתדרות בגבעתיים תבעו את שכנתם בת ה-87 לאחר שסירבה לחתום על ההסכם. השופטת קבעה: גיל מתקדם אינו עילה לסירוב
הקשישה הסרבנית חויבה לחתום על הסכם פינוי בינוי: בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל תביעה של דיירים במתחם ההסתדרות בגבעתיים נגד שכנתם בת ה-87 שסירבה לחתום על הסכם פינוי. בית המשפט דחה את טענותיה של הקשישה כי בשל גילה יש לה נסיבות מיוחדות שמתירות לה להתנגד לעסקה, וקבע כי התנגדותה אינה סבירה, וכי נוכח מלחמת חרבות ברזל מתחדדת החשיבות של הקמת ממ"דים בדירות מגורים.
תכנית "מתחם ההסתדרות" שבדרום גבעתיים היא תכנית פינוי בינוי רחבת היקף, הכוללת הרית 915 יח"ד ובניית 2,679 יחידות דיור ב-19 מגדלי מגורים. התכנית חולקה ל-10 מתחמי פינוי ובינוי עצמאיים. את התביעה הגישו דיירים במתחם ט' בפרויקט, נגד בעלת דירה בבניין ברחוב אידמית 16 במתחם. לטענת התובעים, התביעה הוגשה כמוצא אחרון ובלית ברירה, מכיוון שהנתבעת מכשילה, בחוסר תום לב, את מימוש הפרויקט לפינוי ובינוי, שהינו פרי יוזמתם של דיירים המתגוררים במתחם. לטענתם, היוזמה לפרויקט באה על רקע מצבם הפיזי והירוד והמתדרדר של המבנים הרעועים הניצבים במתחם, אשר נבנו בשנות הששים, ללא ממ"ד וללא מעלית.
לטענת התובעים, על פי ההסכם, התמורה לכל דייר היא תוספת של 50 אחוז לשטח דירתם, וכן מחסן, מרפסת וחניה. כדי לממש את בניית המגדלים, היה צורך בחתימת כל בעלי הזכויות במתחם, אך הנתבעת סירבה לצרף חתימתה להסכם שכבר נחתם על ידי רוב מיוחס ומכריע מהתובעים ומבעלי הזכויות האחרים במקב. לטענתם, הנתבעת כלל איננה מתגוררת בדירה שבבעלותה, וכי סירובה היא בלתי סביר. עוד טוענים התובעים כי בעלי הזכויות במתחם, נציגים מקרב הדיירים במקבץ ובא כוחם, השקיעו מאמץ רב לצורך שכנוע הנתבעת לחתום על ההסכם ובמשך חודשים ארוכים עמלו כדי שהנתבעת תחתום על הסכם לפינוי ובינוי עם היזם. לטענתם, הנתבעת מסרבת בעקשנות לחתום על ההסכם עם היזם וזאת שעה שאין בפיה כל טעם ענייני לסירוב זה. לטענתם, זהו אינו סירוב סביר על פי דין.
הנתבעת, מצדה, השיבה להגנתה כי התביעה הוגשה כנגד אישה קשישה, בת 87 הסובלת מבעיות רפואיות ובריאותיות לאור גילה המתקדם. לטענתה, לאור גילה המתקדם, ובהתאם לחוק פינוי ובינוי, היא זכאית לסרב להיטלטל בדירות שכורות, ולעבור ישירות לדירה שבבעלותה או לדיור מוגן. עוד על פי פס"ד, היא הוסיפה כי היא מסרבת לתת את הסכמתה לפרויקט בזמן שהחברה היזמית רומסת את זכויותיה, מטילה עליה אימה ודורשת ממנה לחתום על הסכם אשר יש בו פגיעה קניינית בזכויותיה ובבריאותה, ומתוך מטרה להעשיר את כיסו של היזם. עוד טענה הנתבעת כי על פי חוק פינוי בינוי, יש מקרים שבהם בעל דירה מסרב לא ייחשב לסרבן, ביניהן מצב בו בעל הדירה הוא קשיש, או בהינתן נסיבות אישיות מיוחדות אחרות המונעות את חתימתו.
השופטת מיכל עמית אניסמן דחתה את טענות הקשישה. השופטת קבעה כי הוראות החוק המכירות במקרים שבהם דייר רשאי לסרב לא חלות על הקשישה, בין השאר מכיוון שהיא איננה מתגוררת בדירה בפועל. עוד נקבע כי זכות הסירוב חלה כל עוד מספר החותמים על ההסכם הוא פחות מ-15 אחוז מכלל בעלי הזכויות, מצב שלא קיים במתחם בו נמצאת הדירה.
"אמנם, הנתבעת אישה מבוגרת, ואין להקל ראש בטענותיה בדבר מצבה הבריאותי ובדבר גילה המתקדם. יחד עם זאת, אין בנסיבות אישיות אלו כשלעצמן כדי להצביע על כך כי ביצוע עסקת הפינוי ובינוי מולה, בתנאים שסוכמו עם שאר בעלי הדירות, הינו בלתי סביר", כתבה השופטת. "אין להקל ראש בטענת הנתבעת בדבר הקושי במעברי דירה. יחד עם זאת, לא מדובר בנסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות סירוב לחתום על הסכם פינוי ובינוי. לא הוצג כל מסמך רפואי המלמד כי נבצר מהנתבעת לעבור דירה, מסיבה פיזית או אחרת. הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שהנתבעת בענייננו כלל אינה מתגוררת בדירה".
השופטת קבעה כי סירובה של הקשישה לחתום על ההסכם היא בלתי סביר: "יקשה עלי לקבל את טענת הנתבעת שלפיה מצבה הרפואי הנוכחי הוא העומד בבסיס סירובה המתמשך לחתום על ההסכם במשך למעלה מחמש שנים, ומשכך אין לראות בו כסירוב סביר".
עוד קבעה השופטת כי: "העובדה כי הנתבעת היא אישה קשישה, אין בה כשלעצמה להוות משום נסיבה אישית מיוחדת בהתאם לחוק". השופטת ציינה עוד כי במהלך הדיון התברר כי בעלי זכויות נוספות במתחם, שהם קשישים, חתמו על ההסכם. "במובן זה מצבה של הנתבעת אינו חריג בהשוואה אליהם. הנה כי כן, דומה כי לא די בטענה לפיה גילה המבוגר של הנתבעת מהווה נסיבה אישית מיוחדת המצדיקה את סירובה המתמשך לחתימה על ההסכם. ודאי נכונים הדברים שעה שסירובה נמשך מזה למעלה מחמש שנים וללא כל הסבר או צידוק מניח את הדעת לכך".
במהלך הדיונים בתיק פרצה מלחמת חרבות ברזל. השופטת התייחסה למציאות הבטחונית, וציינה בפסק הדין: "במהלך ניהולו של תיק זה פרצה מלחמת חרבות ברזל, במהלכה נכפה על הציבור במדינת ישראל להפנים עוד יותר, בצער, בכאב ובמחיר עצום של חיי אדם, את חשיבות קיומו של מרחב מוגן תקני, לרבות ממ"ד, לשמירה והגנה על חיי האזרחים בעורף. העובדה שהדירות החדשות בפרויקט נועדו לשפר באופן משמעותי את רמת המיגון של הדיירים בפרויקט, יש בה אף היא להטות את הכף אל עבר המסקנה כי תנאי ההסכם כפי שסוכמו עם שאר בעלי הדירות אינם מפלים את הנתבעת לרעה אף בהינתן נסיבותיה האישיות, ולמסקנה לפיה לא ניתן לראות בסירוב הנתבעת למימוש העסקה כסירוב סביר".
השופטת קבעה כי יש מקום למנות בעל תפקיד שיהיה מוסמך, בהתאם להוראות בית המשפט, להתקשר בעסקה בשם הנתבעת. עם זאת, היא הוסיפה כי אם הקשישה תסכים לחתום על ההסכם מרצונה, לא יהיה צורך במינוי שכזה.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
