כל עוד עיריית תל-אביב לא תשנה גישה להתחדשות העירונית, היא נכשלת במבחן הבסיסי של ביטחון

תל-אביב-יפו היא העיר המבוקשת ביותר למגורים בישראל, וחיים בה כיום, לפי הערכות, קרוב לחצי מיליון תושבים. אלא שהמצב בימים האחרונים מוכיח עד כמה חלקים נרחבים מאוד בתל אביב אינם מוגנים כראוי מפני איום טילים: לא בלב העיר, לא בדרום העיר ולא בשכונות וותיקות נוספות. במציאות הביטחונית הנוכחית, שבה מטחי טילים מאיראן, מעזה ומתימן הם לא תרחיש עתידי אלא שגרת חירום יומיומית – זו כבר לא רק שאלה של תכנון עירוני, אלא עניין של חיים ומוות.

מאז ה-7 באוקטובר, ועוד יותר היום, אנו רואים שממ"דים הם לא מותרות – הם צורך קיומי. אך כל עוד עיריית תל אביב אינה מתאימה את תוכניותיה לקצב השינויים ולאתגרים החדשים, ההתחדשות העירונית נותרת בגדר הבטחה ריקה – ומאות אלפי תושבים נמצאים בסיכון בטחוני. תוכניות המתאר הנוכחיות, בראשן תוכנית הרובעים (רובעים 3-4), מציבות חסמים מהותיים כמעט לכל ניסיון להוסיף ממ"דים כחלק מפרויקט של חיזוק מבנים. בעוד בתים בני 3-4 קומות בני 60 שנה ויותר עומדים ללא חיזוק, הדיירים חיים בתחושת חוסר אונים – ונראה שפרנסי העיר ממשיכים בשלהם. במצב היום אין סיכוי שיזם שפוי ייכנס לפרויקט חיזוק מבנים באופן של פינוי-בינוי או תוספת קומה. 

קחו לדוגמה את רחוב דב הוז. בלב תל אביב, 3 דקות מכיכר דיזנגוף, עומדים בניינים ישנים משנות ה-50', ללא ממ"דים וללא מעלית. ניסיונות חוזרים לקדם תמ"א 38 או פינוי-בינוי נתקלו בסירוב של העירייה בשל מגבלות גובה, צל, או תכנון שאינו "עירוני מספיק". ומה עם ביטחון בסיסי לתושבים? שאלה שאין לה מענה. לא מדובר במקרה בודד; מדובר בתופעה רחבה שמקיפה עשרות רחובות ושכונות בלב העיר, מהצפון הישן ועד פלורנטין. לכל אחד מהמקרים יש שם ופנים, יש משפחות שמחכות לאישור שיאפשר להן לחיות בבתים בטוחים.

ערים אחרות במרחב גוש דן השכילו להבין את החשיבות של התחדשות עירונית ולא רק בפרויקטים של מתחמי פינוי בינוי. כך למשל ברעננה, בניגוד לתל-אביב, העירייה מאפשרת בנייה של עוד קומה מעבר לשתיים וחצי הקומות – נתון שהופך את הפרויקט לרווחי עבור היזמים. דוגמא נוספת שאולי מהווה את המכשול העיקרי את התב"עות הישנות מאוד שלא חודשו. עיריית תל אביב נסמכת, ולא במקרה, על תב"עות משנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. עובדה זו איננה מאפשרת לדיירים הקיימים לקבל דירה גדולה יותר, וברוב המקרים הדירה אף תהיה קטנה יותר – כך שלמעשה אין לדייר אינטרס אמיתי לחדש ולחזק את הבניין הישן והלא ממוגן בו הוא נמצא.

ישראל נמצאת היום בצומת היסטורית. מלחמה ישירה עם איראן כבר איננה שאלה של "אם". האירועים הכואבים שאנו חווים בימים האחרונים ממחישים היטב: מרכז הארץ איננו חסין. טיל מדויק שפוגע בבניין נטול ממ"ד במרכז תל-אביב, או בכל עיר אחרת, מוביל לתוצאה טראגית – וניתן למנוע זאת, אם רק תהיה מנהיגות עירונית אמיצה דיה לשנות כיוון. ראינו את זה היטב כשהושמעו אזעקות פתע באמצע הלילה בתל-אביב, ואלפי משפחות נותרו בלי מקום לרוץ אליו. בחלק מהמקרים, הורים התעוררו בבהלה וניסו להסתתר עם ילדיהם בחדר פנימי או בחדרי מדרגות, ללא כל הגנה אמיתית.

זו איננה רק בעיה ביטחונית. זוהי גם שאלה של מדיניות תכנון. עיריית תל-אביב מונעת במו החלטותיה כניסה של יזמים לחלקים נרחבים לעיר ובמיוחד ללב העיר. ולזה נוספים גם השליטה בפרטי פרטים של יזמות עירונית – מגובה המרפסות ועד צבע האריחים בחזית. גישה זו אולי מבטיחה אסתטיקה, אך חונקת את יכולת הביצוע. הדיירים, נאלצים להישאר במבנים ישנים ולסמוך על מזלם. 

לא מדובר רק בפרויקטים גרנדיוזיים. ישנם גם אלפי בניינים קטנים בני 6-8 דירות ברחובות כמו פרישמן, שלמה המלך, בן עמי או גורדון, כולם במרחק הליכה מחוף הים, שכרגע "תקועים" בשל מגבלות תכנוניות. עירייה שמבקשת לשמר חזון של "עיר לבנה" לא יכולה להתעלם מהצורך לשמור על חיי תושביה. מי שדוגל בשימור, לא יכול להתעלם מהתחדשות. העבר כמובן חשוב – אך לא חשוב יותר מהעתיד. במקום לנהל את העיר מתוך דוקטרינה נוקשה של חזון אדריכלי ישן, הגיע הזמן לעבור למדיניות של פתרונות. מדיניות שיודעת לאזן בין עיצוב למיגון, בין שימור לביטחון, בין האסתטי לקיומי. מדיניות שבה העירייה פועלת יחד עם יזמים, דיירים ומומחים – לא כגורם שמעכב, אלא כשותפה פעילה לתיקון.

הגיע הזמן להודות באמת: כל עוד עיריית תל-אביב לא תתעשת ותשנה את תוכניות ההתחדשות העירונית כך שתתאפשר בנייה ריאלית של ממ"דים, מעליות ומרחבים ציבוריים מותאמים – תל-אביב תישאר עיר שמצטיינת באופניים חשמליים ובבתי קפה, אבל נכשלת במבחן הבסיסי של ביטחון, נגישות וקורת גג ראויה. יש לנו את הידע, את הטכנולוגיה, ואת היכולת. כל מה שחסר – זו החלטה. החלטה שיכולה להציל חיים, לשנות מציאות, ולהחזיר את תל אביב להיות לא רק עיר של צעירים ושל חדשנות, אלא עיר שאפשר גם להזדקן בה, בביטחון.

*הכותב, צורי סעדה, הינו מנכ"ל מייסד ובעלים של חברת "יפו תל אביב", חברת נדל"ן יזמית

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן