פוטנציאל ההתחדשות העירונית בפריפריה: כ- 800 אלף יח"ד
בכ-40 ערי פריפריה קיים פוטנציאל לא ממומש לכ-800 אלף דירות חדשות, שיוקמו במקום כ-100 אלף דירות ישנות. אם המדינה תעניק ליזמים זכויות מפליגות של 8 יחידות דיור חדשות על כל אחת שתתפנה– ייווצר מצב של WIN WIN, לפיו לכולם יהיה כדאי לבצע פינוי בינוי
תמונה: אדריכל הראל ניר // צילום סיון שחור
מאת: אדריכל הראל ניר
הקיץ הקרוב והבחירות הממשמשות ובאות אחריו, מהווים ללא ספק תזמון מעולה ליעד נדל"ני חדש – פינוי בינוי כולל בפריפריה. התמ"א 38, ככל הנראה, מיצתה את עצמה במרכז הארץ, ולא במקרה החליטו במנהל התכנון לתעדף פינוי בינוי על פניו. הסיבות לתעדוף זה שונות ורבות, בין היתר העובדה שהתמ"א 38 לא שינתה את התב"ע במתחמים בהם בוצעה, כמו גם אכזבת העיריות והרשויות המקומיות, בכך שלא קיבלו תקציבים לתשתיות משלימות, אולם דומה שהסיבה העיקרית לכך הינה פשוט העובדה שהיא די מוצתה במרכז הארץ.
בפריפריה, לעומת זאת, הסיפור שונה לחלוטין. מבדיקה מקיפה שערכנו ב-HNA אדריכלים, התברר כי בכ-40 ערי פריפריה, הן בנגב, הן בגליל והן בשפלה ובמישור החוף, קיים פוטנציאל לא ממומש לכ-800 אלף דירות חדשות שיוקמו במקום כ-100 אלף דירות ישנות שנבנו במהלך שנות ה-50, ה-60 וה-70 של המאה הקודמת בערים הללו. ובמילים אחרות, אם המדינה תעניק ליזמים זכויות מפליגות של 8 יחידות דיור חדשות על כל אחת שתתפנה, אזי ייווצר מצב של WIN WIN, לפיו לכולם יהיה כדאי לבצע פינוי בינוי, לעיריות, ליזמים ולתושבים הוותיקים.
היתרונות בתכנית מקיפה שכזאת הינם כדלקמן:
אחת, סוף סוף ייצאו אותן ערי פריפריה(שחלקן עודן מתויגות תחת המותג הלא מחמיא "עיירות פיתוח") מקיפאונן, זאת לאחר שבמשך עשרות רבות של שנים "התרחקו" יותר ויותר מ"מדינת תל אביב", הן אורבנית, הן כלכלית, הן חברתית והן תודעתית.
שתיים, התושבים הוותיקים באותן ערים יזכו לאפשרות ריאלית לשדרג את איכות המגורים שלהם ללא היכר, בין אם באמצעות קבלת דירה גדולה חדישה במקום דירת השיכון הישנה ובין אם באמצעות רכישה במימון עצמי נוח של דירה חדשה.
שלוש, היזמים והקבלנים, המדשדשים ואפילו מיואשים מהמצב דהיום בשוק הנדל"ן, יקבלו תנופת משנה, יוכלו לגשת למכרזים אטרקטיביים והפריפריה בכלל תתמלא בתנופת עשייה.
ארבע, שוק הדיור המתאפיין בתקרת זכוכית של כ-45 אלף התחלות בנייה בסך הכל, הרבה פחות מההיצע הרצוי, יזכה לזינוק משמעותי, ויוכל להערכתנו לחצות אפילו את ה-65 אלף התחלות בנייה לשנה.
חמש, המרחק הפיזי והתודעתי שנוצר במהלך השנים בין "המרכז העשיר" לבין "הפריפריה הענייה", יצטמצם מאוד.
שש, חלום יישוב הפריפריה באוכלוסיות חזקות יתממש סוף סוף.
אנחנו, האוונגרד האדריכלי, תפקידנו יהיה להוביל את המהלך הזה, הן ברמה התודעתית והן ברמה התכנונית אופרטיבית. כמשרד העוסק יומם וליל בעשרות פרוייקטים גדולים, רובם מטבע הדברים במרכז הארץ, אני רואה שליחות לאומית, אדריכלית וחברתית בכך שאנחנו, מי שאמונים על פניה אל ארצנו, ניקח את ההובלה בנושא קריטי זה, זאת בשיתוף עם מקבלי ההחלטות בממשלה, במרכז השלטון המקומי, וכמובן דרג המתכננים והאדריכלים.
ברצוני לציין במיוחד כי בפגישות שערכתי במהלך השנים האחרונות עם ראשי עיריות ומנכ"לים בערי הפריפריה, הובע רצון עז ללכת על מהלך מקיף שכזה שישנה לחלוטין את פניה האורבניות של מדינת ישראל בכלל, והפריפריה בפרט, במהלך הדרות הבאים. בין היתר הושם דגש על הרבה, הרבה בניי לגובה עם שימושים מעורבים(!), מה שיחזק מאוד את האטרקטיביות ואת ה"וויב" העירוני, באותן ערי פריפריה, שרובן ככולן "צחיחות" למראה, משמע ראית אחת, ראית את כולן.
אין לי אלא לקוות שקול קורא זה, דווקא היום, כשל המפלגות עסוקות יומם וליל במערכת הבחירות, יגיע אל אוזניים קשובות, כי לשיקום, שדרוג וחיזוק הפריפריה אין "שמאל" ואין "ימין", אלא צורך לאומי משותף לכולם!
*כותב המאמר הראל ניר הינו אדריכל ובעלי משרד HNA אדריכלים