תהליכים סיזיפיים, שאינם נגמרים, במתן היתרי בנייה ואפילו בהיתרים פשוטים והיתרים תואמי תב"ע שאין שום סיבה לעכב – הם הסיבה והפתרון למצוקת הדיור בישראל // דעה
מכירים את הפתגם, "לחפש את האור מתחת לפנס"? ובכן, פתגם עתיק יומין זה מתאים ככפפה לפתרונות שמחפשים כל העת לקידום ההיצע בשוק הדיור.
מי שיבדוק אחורנית 15 שנה, מאז 2007, השנה בה החל ה"ראלי" חסר המעצורים של תדלוק רמות המחירים בשוק הדיור, זאת בשל מחסור הולך וגדל של היצע, ימצא כי כל ממשלות ישראל ניסו פטנטים שונים ומשונים להגדלת ההיצע. וכולם נכשלו כישלון חרוץ.
שרי השיכון שכיהנו במרוצת אותן שנים, והיו הרבה כאלה, הבטיחו מייד עם הכנסם לתפקידם הבטחות חסרות בסיס שדיברו בראש וראשונה על הגדלה ניכרת של התחלות הבנייה. הופרחו באוויר נתונים ומספרים, כולל מספרים תלת ספרתיים של יותר מ-100 אלף התחלות בנייה לשנה.
בפועל, כולנו יודעים היטב, התחלות הבנייה נתקעו סביב ה-40-50 אלף, זאת במקרה הטוב, והמחסור רק הלך וגדל. הסיבה לכך הינה פשוטה בתכלית: תהליכים סיזיפיים שאינם נגמרים של מתן היתרי בנייה אפילו היתרים פשוטים והיתרים תואמי תב"ע שאין שום סיבה לעכב. מצב זה נכון לכלל העיריות והרשויות המקומיות.
מנתוני מחלקת המחקר של TLV TOP , על פי בדיקה מול עשרות עיריות ורשויות מקומיות, מתברר כי בממוצע לוקח תהליך קבלת היתרים ורישוי כ-3-4 שנים, לעיתים אף יותר. הסיבה לכך הינה תהליכים אינסופיים של ביורוקרטיה ואישורים שלוקחים הרבה יותר מדי זמן.
יש לכך משמעות קריטית הן בשחיקת יזמים וקבלנים, עד כדי הפיכת פרויקטים במקרים מסוימים ללא רווחיים ולא כדאיים כלכלית. ובד בבד משמעות דרמטית במיעוט התחלות הבנייה לשנה ובדיעבד גם עליית מחירי הדיור.
באמצעות צוותי משימה ממוקדים שפיתחנו הצלחנו לקצר בכ-30-40 אחוזים את התהליכים, כשהמשמעות לכך הייתה לא רק הורדת אבן ריחיים כבדה ביותר מעל היזמים והקבלנים, אלא גם מיקסום הרווח שלהם ובד בבד יצירת מנוף לעוד התחלות בנייה באותן עיריות ורשויות מקומיות.
אם ההליכים הבירוקרטיים ברשות היו יעילים, היו יותר התחלות בניה כי היה יותר תזרים אצל היזמים, שהיו לוקחים על עצמם עוד פרויקטים וכך גלגל ההיתרים היה מסתובב מהר יותר אבל לצערי המציאות היא עדיין כזו שהרשות המקומית מעכבת היתרים בלי סוף וההליך איטי ולא יעיל.
חשוב להבין. הרשות המקומית גורמת לתקיעות בבניית פרויקטים, ברכישת נכסים למגורים, מה שלמעשה פוגע בכולנו כולל בה עצמה.
יחד עם זאת, אדגיש כי מדובר לא בבעיה נקודתית של פרויקט כזה או אחר או עירייה כזו או אחרת, אלא בעיה עקרונית לאומית, שעל ממשלת ישראל ובמיוחד השרים האחראים על שוק הדיור, פנים והשיכון, לקחת סוף סוף בידיים ולשים סוף לפיאסקו הזה שהפך, שלא בטובתו, למוקש העיקרי של העדר היצע בשוק הדיור.
ראשית, תגמול הרשויות המקומיות על כל דירה חדשה שתבנה. במצב הנוכחי הרשויות מקבלות כמעט פי 3 יותר ארנונה עבור בניית משרדים ועל כן הבניה למגורים נמצאת בעדיפות נמוכה.
שנית, הקצאת תקציבים לרשויות עבור תשתיות משלימות, הן בהתחדשות עירונית והן בכלל.
שלישית, שיפור שכרם ומעמדם של ואתם אנשי מקצוע ופקידים האחראים ברשויות על כל נושא האישורים. נכון להיום, למרבה הצער, מיטב אנשי המקצוע נדדו מהמגזר הציבורי לטובת המגזר הפרטי.
כך או אחרת, לבד אנחנו מסוגלים אמנם לפתור את הבעיה של לקוחות הפונים אלינו, אולם זו ללא ספק טיפה בים לעומת המצב הפאתטי בו בגלל העדר מערכת אישורים משומנת לא רק היזמים והקבלנים סובלים, אלא גם ובעיקר המוני בית ישראל שאינם מסוגלים להגיע לדירה.
*כותבת המאמר, ענת קריספין, היא יועצת מומחית להליכי בנייה, רישוי וביורוקרטיה ופתרון בעיות וכשלים במערכות וברשויות מקומיות
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
