אלון וייזברג: "כאשר מתקבל צו מטעם העירייה הקובע שהבניין מסוכן, אסור להתעלם ממנו, וחובה לטפל בו באופן מידי" – המדריך המלא 2024
אלפי בנייני מגורים בישראל, מוגדרים היום כ"מבנים מסוכנים", וחלקם אף נמצאים בסכנת קריסה. ברובם המכריע של המקרים, בעלי הדירות כלל אינם מודעים לכך שהם מתגוררים במבנים מסוכנים, ורק לאחר שהם מקבלים צו שנשלח מטעם הרשות המקומית המורה להם לטפל במבנה, הם מתעוררים למציאות הלא פשוטה.
"כאשר מתקבל צו מטעם העירייה הקובע שהבניין מסוכן, אסור להתעלם ממנו, וחובה לטפל בו באופן מידי", מבהיר אלון וייזברג, מחברת 'הבית למבנים מסוכנים' מבית מינהלת 38 וקבוצת יגאל אלון – המתחמים בקידום פרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית. "בהמשך אני ממליץ לבצע התחדשות עירונית לבניין, כדי למנוע הידרדרות של המבנה בעתיד".
מהו "מבנה מסוכן?", ומי מגדיר אותו ככזה?
מבנה מסוכן מוגדר כך על ידי פקח, מהנדס או כל איש מקצוע אחר, שבודק אותו ומוצא ליקויים שמסכנים את יציבות וחוזק המבנה וכפועל יוצא כמובן את הדיירים המתגוררים בו. רמת הסיכון במבנה משתנה בהתאם לליקויים שמתגלים – מסיכון ברמה קלה, שניתן לטפל בו בקלות, עד למבנה במצב שמצריך פינוי מידי של הדיירים! לאחר שמבנה מוגדר כמסוכן, העירייה מוציאה "צו מבנה מסוכן", שמחייב את הדיירים להסיר את הסיכון ולטפל בליקויים.
"הליקויים יכולים לנוע החל מסדקים קלים וברזל זיון חשוף, עד לשקיעה של הבניין ואפילו סכנת קריסה, והיו בניינים שקרסו", אומר וייזברג. "צריך להבין שהמבנה המסוכן הוא בבעלות פרטית, ובאחריות הדיירים לטפל במבנה, כי אם הדבר לא ייעשה, העירייה רשאית לתבוע את הדיירים בבית המשפט, שעשוי להטיל קנסות כבדים על הדיירים, בנוסף להוצאת צו שיפוטי שיחייב אותם לטפל בליקויים".
כמה מבנים מסוכנים יש היום בישראל?
"קשה להעריך כמה מבנים מסוכנים יש כיום בישראל. אין נתונים מדויקים של מספר המבנים, ודו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת אשר בחן את נושא המבנים המסוכנים, אף הראה כי אין מדיניות אחידה לטיפול בנושא בקרב הרשויות המקומיות. עם זאת, מדובר בתופעה נרחבת, שנובעת בין השאר מעייפות החומר של בניינים שמרביתם נבנו לפני 40 שנים ויותר ומהעובדה שבניינים שנבנו בעבר אינם עומדים בתקני רעידות אדמה.
"מבדיקה שערכנו באחרונה, גילינו שבמרכז הארץ בלבד יש כ- 8,000 מבנים מסוכנים, וזה לא מספר סופי, כי הפקחים לא מגיעים לכל בניין ישן בעיר, אלא למקומות נקודתיים. ברוב הערים אין אפילו רשימות של מבנים, אז אין אפילו סטטיסטיקה כמה מבנים מסוכנים יש, אבל אם נסתכל על זה שנבנו מבנים רבים בשנות הארבעים, החמישים ואפילו השישים של המאה שעברה, הם מזדקנים. אני לא חושב שכשבנו את הבניינים האלה חשבו שיחזיקו יותר מ-60 שנה".
מי אחראי לתקן לנו את הבניין? העירייה?
"ממש לא וחשוב שנזכור את זה, בעיני הרשות המקומית הבניין שלנו הוא בבעלות פרטית ולכן העירייה אינה אחראית לתיקונו או לתיחזוקו. העירייה כן שולחת לרוב פקחים באופן יזום לאתר ליוקיים מסוכנים בבניינים ולהוציא צווי בית מסוכן אבל העירייה אינה אחראית לטיפול כאמור בנכס פרטי.
מעבר לכך, יש לציין שישנם בניינים אותם ליווינו בעבר אשר קיבלו התראת צו בית מסוכן אבל מפאת גילם החדש יחסית נאשר עליהם לעשות התחדשות עירונית ולכן מצאו עצמם מול שוקת שבורה".
אז מה עושים?
"התוצאה של עייפות החומר במבנים היא בלאי, שחיקה ועלייה במספר המבנים המוגדרים כמסוכנים. במקרה שבו הליקויים בדרגה נמוכה של סיכון, ניתן לטפל בבניין ולהסיר את צו המבנה המסוכן באמצעות חברות כמו 'הבית למבנים מסוכנים', שמעסיקות אנשי מקצוע שמתקנים את הליקויים שהתגלו על ידי הפקח ואף פועלת להשגת אישור העירייה שהצו הוסר.
צוות מקצועי של הבית למבנים מסוכנים יבחן את הליקויים שצוינו בדו"ח, יגיש הצעה מסודרת לתיקונם ולהסיר את הצו במהירות האפשרית ואיתו את האיום בתביעה של העיריות".
אחרי הסרת הסכנה המיידית ממליץ וייזברג לפעול לפתרון ארוך טווח: "אם בעלי הדירות מעוניינים בפתרון אמיתי וארוך טווח לבניין שלהם, אני מבקש מהם בכל לשון של בקשה לקדם התחדשות עירונית לבניין ולהתקדם מול יזם להסכם טוב. חשוב לזכור תמיד שהתיקון שעושים בבניין הוא קוסמטי בלבד ולא מתקן את לב הבניין, שרקוב בחלקו הפנימי מאוד".
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
