banner
ארכיון // מגדילים
ארכיון // מגדילים

71 שנות עצמאות לדירה הישראלית: מבניני שיכון למגדלים

חג העצמאות ה-71 למדינת ישראל, הוא הזדמנות מצויינת לבחון את השינויים המפליגים שחלו הן בדירה הישראלית והן באופי הבניינים שהוקמו במדינת ישראל החל מ-1949, עם סיום מלחמת העצמאות

בנייני שיכון ישנים בפתח תקוה // מגדילים

לדברי אדריכל הראל ניר, HNA  אדריכלים, המתמחה בהתחדשות עירונית ובנייה לגובה, המעבר מהדירות הקטנטנות והצנועות בבניני שיכון נמוכים "הוריזונטאליים" שאיפיינו את הבנייה של שנות ה-50 וה-60 , לדירות הפאר במגדלים "ורטיקאליים" בני עשרות הקומות של ימינו, היה לא רק שינוי דרמטי בסגנונות בנייה, באיכות ובגודל הדירות ואיבזורן, אלא גם שינוי תודעתי מהפכני באופי החברה הישראלית מאז ועד היום.

לדברי ניר תחילת העלייה הגדולה, כמיליון עולים תוך עשור, סימנה גם את התמקדות הבנייה הציבורית הממשלתית בעיקר בדירות קומפקטיות שנבנו ב"שיטת התותח" שיובאה מאנגליה, טורים, טורים של בנייני שיכון רוחביים, רובם הגדול בני שלוש קומות. הדירות היו בנות כ-45-55 מ"ר, וכללו בדרך כלל שני חדרים(סלון וחדר שינה) וכן הול כניסה ששימש במקרים רבים פינת ישיבה משפחתית, חדר שרותים ואמבטיה קטנטנים, מטבחון זעיר, חלונות קטנים וריצוף טראצו בסיסי 20 על 20.

אדריכל הראל ניר // צילום סיון שחור
אדריכל הראל ניר // צילום סיון שחור

אדריכל ניר מדגיש כי תפיסה זו של דיור נבעה לא רק מרמת החיים הנמוכה וצרכי השעה של קליטת המוני עולים, וכן ימי הצנע של ראשית שנות ה-50, אלא גם תפיסה אידיאולוגית של סוציאליזם שדגל בשיוויון לכל. לדבריו גם אז היו מה שנקרא "דירות לוקסוס", רובן הגדול מרוכזות בערים הגדולות דוגמת תל אביב, חיפה וירושלים, שאף הן היו בדרך כלל בנות 70-80 מ"ר, שטח הנחשב כיום לצנוע ביותר, וכללו בדרך כלל סלון גדול יותר, שני חדרי שינה, מרפסות סביב הדירה שבמקרים רבים הפכו למקורות ושימשו כחדר שינה נוסף או פינת עבודה, חלונות גדולים יותר, תריסים ומפרט משובחים קצת יותר ודגש רב יותר על עיצוב, זאת לעומת העיצוב המינימליסטי עד כדי סגפני שהיה לדירות השיכון העממיות.

רחוב ארלוזורוב תל אביב // תכנון: משרד הראל ניר HNA // הדמיה: אסף פרץ
רחוב ארלוזורוב תל אביב // תכנון: משרד הראל ניר HNA // הדמיה: אסף פרץ

שמאי המקרקעין ארז כהן, לשעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, רואה את תחילת המפנה בגודל הדירות, עיצובן ואיבזורן, בעשור שבין מבצע קדש, 1956, למלחמת ששת הימים, 1967. ישראל, הוא אומר, הפכה לחברה אזרחית וחומרית יותר, הצנע פסק, נתיבי השייט נפתחו, יותר ויותר ישראלים החלו לטעום את טעם "החיים הטובים" והעיצוב. בצפון תל אביב, למשל, החלו להבנות בהדרגה רבי קומות דוגמת שכונת נוה אביבים, 8-12 קומות, שהחלה להבנות בתחילת שנות ה-60, כשלראשונה החלו לצוץ פה ושם דירות המאובזרות בשרותים כפולים, אמבטיות מעוצבות יותר, "מאסטר בדרום" נרחב יותר להורים(אם כי עדיין בדרך כלל לא עם שרותים וחדר ארונות צמודים) , מרצפות גדולות יותר, 30 על 30, גוונים חמים וצבעוניים ששברו את המונוטוניות של ה"לבן" של שנות ה-50, וגם שטח דירות נרחב יותר, 80-100 מ"ר.

ארז כהן // צילום: חן ליאופולד
ארז כהן // צילום: חן ליאופולד

עו"ד ישעיהו (שי) גבור, הבעלים של משרד גבור הפועל בתחום הנדל"ן מאז שנות ה-60, אומר כי מה שמאפיין את הדירות שנבנו אחרי 1967, היה שיקוף של תקופת השפע שהגיעה לישראל לאחר שנות המיתון הקשות של מחצית שנות ה-60. לדבריו זה בא לידי ביטוי ראשית כל במעבר לדירות יוקרה, המושג שהחליף בהדרגה את המונח הארכאי "דירות לוקסוס", שחצו לראשונה את רף ה-100 מ"ר, כללו במקרים רבים שלושה ואף ארבעה חדרי שינה, ובהדרגה שרותים פרטיים וחדר ארונות בסוויטת הורים, מה שכיום נחשב לסטנדרט, אולם באותן השנים היה מהפיכה של ממש בדירה הישראלית. העובדה שיותר ויותר רבי קומות נבנו, הפכה אותם למצויידים במעליות ובהמשך גם בלובי הדור ואינטרקום(טלפון פנים). לדברי גבור החלה גם טיפין טיפין התופעה של ישראלים המעצבים את דירתם בטרם הכניסה, שוברים קירות ועורכים שינויים, אם כי עדיין רחוק מאוד מהמימדים של היום.

עו"ד ישעיהו גבור // יחצ
עו"ד ישעיהו גבור // יחצ

לדברי גבור הדיור ה"עממי" הציבורי-ממשלתי, המשיך גם בשנות ה-60 וה-70 ,אולם שודרג באופן ניכר לעומת בתי השיכון הרוחביים הסטדנרטיים שאיפיינו את שנות ה-50. ראשית שטח הדירות הסטדנרטיות גדל בהדרגה, מכ-45-50 מ"ר בשנות ה-50 לכ-70-80 מ"ר ואף יותר, בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70. שנית, לעומת בתי השיכון של פעם ש"ישבו על האדמה", תוכננו אלה של שנות ה-60 וה-70, דוגמת "שיכון לדוגמא" ברמת אביב על "רגליים", עם כניסה מרווחת הרבה יותר, מפרט  משדורג דוגמת שטח מטבח גדול יותר, ניאגרה משוכללת בשרותים, תריסים וריצוף משופרים וכל מיני הטבות במפרט דוגמת ויטרינה בכניסה או במרפסת, דלתות מעוצבות יותר ועוד.

את פריצת הדרך הגדולה בדירה הישראלית רואה אמיר רוזנבלום, הבעלים של עידן שני ויועץ לבנייני יוקרה, בשנות ה-80 וה-90. לדבריו היה כאן שילוב הן של עלייה תלולה ברמת ואיכות החיים והן השפעות מחו"ל, שהרי מאות אלפי ישראלים החלו לנסוע דרך קבע אל מעבר לים. דוגמא מובהקת לכך, אומר רוזנבלום, היתה מהפיכת מיזוג האוויר הדירתי. זה נשמע הזוי, אולם במהלך 35 שנות המדינה הראשונות לא היתה כלל "חיה" כזו, מקסימום היו בנמצא מזגני אוויר "חלון" פה ושם בדירות יוקרה, ולאחר מכן מזגן מפוצל, בדרך כלל בסלון הבית.  דוגמא נוספת לשינוי בתפיסה היו מרפסות השמש החיצוניות. גם כאן היתה כמובן השפעה גדולה למה שישראלים ראו כשביקרו במדינות ים תיכוניות דוגמת יוון, איטליה, ספרד ופורטוגל. אם עד לשנות ה-80 לא נבנו כמעט דירות עם מרפסות שמש חיצוניות, הרי שכיום פרוייקט שאין בו מרפסות שמש, לא יצליח לשווק את עצמו.

אמיר רוזנבלום // יחצ
אמיר רוזנבלום // יחצ

השלב הבא,  מוסיף רוזנבלום, היה המעבר מ"רבי קומות" בני 8-12 קומות שאיפיינו מאוד את הבנייה מסוף שנות ה-60 ועד שנות ה-80, ל"מגדלים" עם חנייה פרטית לכל דייר, מועדוני דיירים, ספא, מועדון כושר, שומר וכו'.  לדבריו כמו בדוגמא של מיזוג האוויר הדירתי ומרפסת השמש, כיום לא ניתן בפועל לשווק דירה חדשה שאינה מצויידת בחנייה פרטית אחת לפחות. הסיבה לכך הינה פשוטה: בשנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה רק למתי מעט היתה מכונית פרטית בבעלות, ואילו כיום לרוב המשפחות הישראליות יש לפחות מכונית אחת ולחלק נכבד אף שתי מכוניות.

אדריכל הראל ניר, HNA אדריכלים, מדגיש כי החל משנות ה-90 החלה גם התופעה של פילוח דירות לפי סגמנטים וקהלים שונים. אם עד אז, הוא מסביר, היתה מגמה רציפה של עלייה במטראז' של הדירה הישראלית, עד כדי כך שלפני 20 שנה רוב הדירות שנבנו היו בנות 100-130 מ"ר, עם דגש על דירות 5 חדרים, הרי כיום, לצד הדירות הגדולות, מתוכננות, כולל בבנייני יוקרה, דירות קומפקטיות יותר, 80-10 מ"ר, המיועדות למשפחות קטנות, חד הורים, מצמצמי דיור מבוגרים וכו', כך שניתן כיום למצוא גיוון רחב הרבה יותר של דירות לכל קהל. כנ"ל "דירות מיוחדות" דוגמת דירות גן, לופטים, דופלקסים ופנטהאוזים ודירות גג. אם בעבר החלוקה היתה דיכוטומית למדי, דירה או פנטהאוז, הרי שכיום קיים מגוון רחב יותר המתאים לכל קהל ולכל כיס.

יהודה הרציג // יחצ
יהודה הרציג // יחצ

ושאלת השאלות, במה ההתחדשות העירונית משפיעה ותשפיע בעתיד על אופי הדירה הישראלית? לדברי יהודה הרציג, הרציג נדל"ן, העובדה שרוב רובם של הפרוייקטים של תמא ופינוי בינוי יקודמו במרכז הערים הותיקות, תשפיע בהחלט על פחות תלות במכוניות לעומת היום, תהפוך את מרבית הדירות הללו לנגישות לכל מקום ובכך תקטין מאוד את התלות שאיפיינה בעשורים הקודמים את הישראלים שהתגוררו בפרברים המרוחקים במכוניות, בחניונים תת קרקעיים ועיליים גדולים, ותחזיר את העטרה ליושנה ל"דירה הקלאסית" של פעם. כמו כן, מדגיש הרציג, פרוייקטים של תמא 38/2, הריסה ובנייה, יאפשרו מגוון רחב ביותר של דירות בגדלים ותקציבים שונים באותו בניין, זאת לעומת הסימטריה היחסית בגודל הדירות שאיפיין את העשורים הקודמים. אין לי ספק, הוא מסכם, שכשנחגוג כולנו את יום העצמאות ה-100 למדינת ישראל, נוכל בהחלט לספר עוד כהנה וכהנה אודות חידושים בדירה הישראלית שיתפתחו במהלך 30 השנה הבאות, ובכלל.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות