חברה יזמית שביצעה פרויקט תמ"א 38 ברעננה עתרה לבית המשפט העליון בבקשה להעברת זכויות בניה שלא נוצלו בפרויקט לפרויקט אחר שלה המקודם בעיר
אילוסטרציה // depositphotos
החברה היזמית "בוקרה פרויקטים בע"מ", שביצעה פרויקט תמ"א 38 ברעננה עתרה לבית המשפט העליון בבקשה להעברת זכויות בניה שלא נוצלו בפרויקט לפרויקט אחר שלה המקודם בעיר. בית המשפט צידד בעמדת הועדה המחוזית מרכז ודחה את העתירה.
מהעתירה עולה כי בחודש יוני 2014 ניתן על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה היתר לביצוע פרויקט תמ"א 38 בבניין מגורים ברחוב ברנר בעיר. העבודות בפרויקט הסתיימו בסוף חודש אוקטובר 2015 ובחלוף פרק זמן נוסף הגישה החברה היזמית בקשה להעביר תוספות זכויות בנייה שלא נוצלו במבנה הראשון למגרש ברחוב ביאליק, במסגרת תכנית חדשה שהוצעה.
בקשתה של החברה היזמית אושרה על ידי הועדה המקומית, שסברה כי תוכנית תמ"א 38 מאפשרת מהלך שכזה. אלא שיו"ר הוועדה המחוזית מרכז סבר כי משהסתיימו עבודות החיזוק למבנה הראשון, לא ניתן לאשר את התכנית לפי סעיף 20א לתמ"א, שכן היה מקום למהלך תכנוני שכזה רק כשהתכנית הייתה מוגשת מלכתחילה לפני ביצוע חיזוק המבנה הראשון.
החברה היזמית עתרה לבית המשפט העליון על החלטת הועדה המחוזית כאשר היא טענה בין היתר כי יש לתת משקל להשקעות שהשקיעו ולציפיותיהם בהינתן עמדת הוועדה המקומית.
בפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי השופטים עוזי פוגלמן ד"ר דוד מינץ ונעם סולברג
נדחתה העתירה מהנימוקים הבאים: "שקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ובסופו של יום לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת יושב ראש הוועדה המחוזית. בסעיף 20א לתמ"א 38 נקבע – בין היתר – כי תוגש למהנדס הוועדה תכנית בעניין המצב הקונסטרוקטיבי של המבנה או מבנים שמיועדים לחיזוק. עוד נקבע כי תוגש למוסד התכנון "חוות דעת שמאית/כלכלית" המפרטת את עלות ביצוע החיזוק במבנים לחיזוק, וחוות דעת המעריכה את שווי תוספות הבנייה. מהוראת סעיף 20א ומתכליתו עולה כי יש להגיש את התכנית לגבי שני המגרשים עוד לפני ביצוע החיזוק, באופן שמוסד התכנון יוכל לבחון את פרטיה ואת האיזון הנדרש בין המבנה הקיים בפועל וטעון חיזוק לבין היקף זכויות הבינוי במגרש האחר מלכתחילה. עמדת יושב ראש הוועדה המחוזית משקפת אפוא פרשנות ראויה של הוראות הדין".
עוד קבעו שופטי העליון: "אכן, ערים אנו לכך שציפיותיהם הכלכליות של העותרים נפגעו, אולם מדובר בפרשנות הוראה כללית בתכנית מתאר ארצית, ולא ניתן להכריע בה על פי טענת הסתמכות במקרה פרטני, מה גם שבהיתר הבנייה למבנה הראשון הודגש שאין במתן ההיתר התחייבות לאישור תכנית בעתיד לניצול זכויות בלתי מנוצלות, וברור שאין אחיזה בנסיבות אלה לטענה בדבר הבטחה מינהלית, כאשר התקיפה היא של החלטה של יושב ראש הוועדה המחוזית ובפרשנות תכנית מתאר ארצית. יש לזכור, בנוסף, כי בסופו של יום הוועדה המקומית אישרה את הזכויות בתכנית לפי תכנית המתאר המקומית, הגם שמבחינת העותרים אין הדבר עונה לציפיותיהם הכלכליות לקבל פטור מהיטל השבחה".
כאמור העתירה נדחתה אולם בנסיבות בהן פעולת העותרים נעשתה בתיאום עם הוועדה המקומית, איננו עושים צו להוצאות.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
