חברה יזמית, שקידמה פרויקט התחדשות עירונית בחיפה, הבטיחה לבני זוג המתגוררים בסמיכות לפרויקט כי יקבלו חניה בתמורה להסרת התנגדותם. כשהושלם הפרויקט והחברה סירבה למסור את החניה אותה ביקשו לקבל – הם תבעו ופוצו בסך 75,000 שקל
החברה היזמית נופי רוממה ייזום והשקעות בע"מ, שקידמה פרויקט התחדשות עירונית בחיפה, הבטיחה לבני זוג המתגוררים בסמיכות לפרויקט כי יקבלו חניה בתמורה להסרת התנגדותם. כשהושלם הפרויקט והחברה סירבה למסור להם את החניה שסברו שהובטחו להם – הם תבעו אותה וקיבלו פיצוי בסך של 75,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של כ -20,000 ₪, כך עולה מפסק דין שניתן לאחרונה.
את התביעה הגישו בני זוג, בעלי דירה ברחוב בית לחם בחיפה, המתגוררים בסמיכות לפרויקט פינוי בינוי שקידמה החברה היזמית. מפסק הדין עולה כי כאשר הבינו כי הפרויקט קורם עור וגידים, הם הגישו את התנגדותם לוועדה המקומית לתכנון ובניה. בינם ובין החברה התקיים משא ומתן שבעקבותיו נחתם בשנת 2014 'הסכם להקניית מקום חניה'. בהסכם התחייבה החברה להקצות לבני הזוג חניה בפרויקט בתמורה להסרת התנגדותם. השנים נקפו והפרויקט הושלם בשעה טובה בשנת 2018 אלא שכאשר ביקשו בני הזוג לקבל את החניה שהובטחה להם לטענתם, גילו כי זו לא נשמרה עבורם.
לאחר דין ודברים עם החברה הם הגישו תביעה לבית משפט השלום בחיפה בה עתרו לאכוף על החברה את קיום ההסכם, ולחילופין, לפצותם בגין שווי החניה בסך של 170,000 ₪, בהתאם לחוות דעת שמאית שהוגשה על ידם.
בטרם הוגש כתב הגנה, הגישו הצדדים הודעה משותפת על הסכמה דיונית, לפיה לסילוק סופי ומוחלט של התביעה, תשלם הנתבעת לתובעים את שווי החניה בהתאם לחוות דעת שמאית. השמאי שמונה מטעם בית המשפט לצורך הסוגייה ערך שני אומדנים בהתאם לחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים – חוות הדעת מטעם התובעים שהתייחסה לחניה תת קרקעית בבניין בסך של מאה אלף ש"ח, וחוות דעת מטעם הנתבעת שהתייחסה לחניה פתוחה בסך של 75,000 ש"ח.
התובעים טענו כי הינם אנשים מבוגרים שהעדיפו שהפרויקט לא יבוצע מול דירתם, וכי הנתבעת הפעילה עליהם לחצים להסיר את התנגדותם לפרויקט. עוד טענו כי במעמד החתימה על ההסכם הם לא ידעו על קיומם של שני סוגי חניה, וכי הנתבעת היא זו שניסחה את ההסכם על גבי נייר מכתבים שלה, על כן יש לפרש את ההסכם כנגדה בהתאם לחוק החוזים וזאת גם לאור פערי הכוחות הקיימים בין הצדדים.
מנגד, טענה החברה הנתבעת כי התובעים התנגדו לפרויקט בטענה שהוא צפוי ליצור מצוקת חניה ודרשו לקבל חניה בתחום הפרויקט, וכי על מנת לא לעכב את הפרויקט היא הסכימה להקנות להם חניה בתחום הפרויקט, בהתאם לשיקול דעתה. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי אין זה סביר שההסכם התייחס לחניה תת קרקעית, שכן חניה זו ממוקמת במפלס תת קרקעי בבניין שנבנה, והשימוש בה מחייב את כניסת התובעים לבניין בו הם לא גרים לרבות שימוש במעלית ובקומת הכניסה מבלי שהם משלמים את עלויות אחזקתם, בעוד שהחניה הפתוחה ממוקמת במפלס הרחוב ונגישה לתובעים.
בנוסף, הנתבעת דחתה את טענות התובעים בעניין פערי הכוחות, וטענה כי ההסכם נחתם במשרדיה, ללא קבלת ייעוץ משפטי, וכאשר ידם של התובעים הייתה על העליונה בעקבות ההתנגדות שהוגשה על ידם.
לאחר ששמעה את טענות הצדדים, החליטה השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון, לקבל את התביעה בחלקה, כשהיא מנמקת בפסק הדין: "מלשון ההסכם לא ניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים לעניין סוג החניה שהנתבעת התחייבה להקנות לתובעים, שכן ההסכם שתק בסוגיה זו. על כן, יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים בעניין זה, מתוך הנסיבות שאפפו את נסיבות עריכת ההסכם, ולבחון אותה בעיני אנשים סבירים בנסיבות העניין.
"כפי שעולה מסיכומי הנתבעת, החניה המקורה ממוקמת בחניון תת קרקעי שהגישה אליו הינה דרך קומת הכניסה בבניין שבו לא מתגוררים התובעים, לעומת החניה הפתוחה שהינה חניה ברחוב הנגישה לתובעים. המשמעות ההגיונית שיכולה לשקף כוונת צדדים סבירים בנסיבות אלה, היא שהצדדים להסכם התכוונו להקניית חנייה נגישה לתובעים במפלס הרחוב, לעומת האפשרות של שימוש בבניין ומתקניו שבו לא מתגוררים התובעים. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בניסוח ההסכם שבו נכתב "חנייה אחת שתימצא בתחום הפרויקט שייבנה ברחוב בית לחם חיפה", להבדיל מחניה שתימצא בבניין שייבנה".
השופטת קבעה כי החברה התחייבה להקנות לתובעים מקום חניה במפלס הרחוב, ולפיכך עליה לפצות את התובעים בגין אי קיום התחייבותה הנ"ל, בהתאם לשווי שהוערך על ידי השמאי מר זייד בסך של 75,000 ₪.
עוד פסקה השופטת כי החברה תשלם לבני הזוג הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של כ -20,000 ₪.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
