"איבדנו מעל 18 מיליון ימי עבודה, תוצר בהיקף 17 מיליארד שקל", דיון סוער שקיימה ההתאחדות עם תאגידי כוח אדם זר, חושף תמונת מצב עגומה: "הממשלה קרסה"
התאחדות הקבלנים בוני הארץ נפגשה עם נציגות של תאגידי כוח אדם זר לענף הבנייה והתשתיות שקמו בחודשים האחרונים, על רקע המחסור בעובדים לענף הבנייה. "יזמנו את השיחה הזו כדי שתוכלו לשמוע על המצוקות והבעיות שבעלי תאגידי כוח האדם מתמודדים. בוא נגיד והמדינה תביא 1000 עובדים בשבוע. אם אני צריך 50 אלף עובדים זה 50 שבועות בלי חגים. וזה הכי אופטימית. בינתיים הם מדברים על הרבה פחות מזה", פתח ואמר יגאל סלוביק, מנכ"ל התאחדות הקבלנים בוני הארץ. לדבריו, "יצאנו למיונים כבר מדצמבר בעקבות החלטת הממשלה להבאת 50 אלף עובדים לענף הבנייה וסיימנו בתחילת ינואר. בינואר כבר עמדנו בחמשת אלפים עובדים מהודו, סרי לנקה ואוזבקיסטאן והיו מוכנים להגיע לארץ. מאז ינואר ועד היום ההתאחדות מיינה כשלושים אלף עובדים, כאשר היום אנחנו עומדים על 18 אלף עובדים שעברו מיונים בסרי לנקה, והודו, כמה מאות במולדובה ובודדים באוזבקיסטאן. אותם 18 אלף עובדים אמורים להגיע לישראל טיפין טיפין לפי הממשלה. אנחנו בתחושה שכולם רוצים. אבל במבחן התוצאה אין פה אפילו 2000 עובדים זרים, ואני לא מדבר על ה-6,000 שהיו וחזרו. אני סופר את החלטת הממשלה. נדרשים 50 אלף, מתוכם יש בישראל פחות מ-2000. קצב הגעת הטיסות הוא 50-70 ביום, זה 500 בשבוע, שנה וחצי עד שנתיים עד שהפער ייסגר. לפי הנתונים – איבדנו מעל 18 מיליון ימי עבודה – זה סדר גודל של איבוד תוצר בהיקף 17 מיליארד שקל".
על פי הנתונים שהוגו, לענף הבנייה והתשתיות דרושים כרגע כל 50 אלף העובדים. גם אם התוכנית שהתגבשה אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי תתממש, והממשלה תצליח להביא כל חודש 6000 עובדים, משמעות הדבר היא שתידרש בין שנה לשנה וחצי עד ההגעה שלהם. עוד לדבריו, "למרות שמדינת ישראל החליטה שלא להכניס עובדים פלסטינים ולא להביא עובדים זרים, היא קונסת קבלנים על אי עמידה ביעדים בפרויקטים ממשלתיים ומקומיים. זה אבסורד על אבסורד. קבלנים לא יוכלו לעמוד בגזירות האלה. אם כולם רוצים, משרד הבינוי, רשות האוכלוסין וההגירה – למה הדברים תקועים? כי אין אופרטור אחד, אין אפילו דשבורד (מערכת מידע אחודה) כזה שמציג את מספר העובדים והסטטוס שלהם.
אייל בזיני – מנכל נ.ר. כוח אדם, אמר כי: "לאחר פרסום הקול קורא להקמת תאגידים הגשנו את הבקשות, באזור נובמבר–דצמבר, ורק איפשהו באזור פברואר קיבלנו רישיון. אני מכיר עוד תאגידים שעדיין לא קיבלו רישיון. משדרים לנו מהממשלה שמאוד מאוד רוצים להביא עובדים אבל מצד שני משתמשים באותם כלים ישנים כשהמצב חדש. יש מאות בקשות של תאגידים חדשים והם משתמשים באותם כלים, ואותו כוח אדם, בלי לחשוב איך מתמודדים עם המצב החדש. אם אני צריך לשים את האצבע על הפער – זה העומס על המערכת שלא הסתגלה למצב החדש. יש המון תאגידים ואלפי בקשות לעובדים, ואני מדבר עם עובדים ברשויות שאומרים לי תחכה בסבלנות לי אישרו מעל 100 עובדים ואני נחשב במצב טוב. זה לעג לרש, מה עושים עם זה. בשבוע הבא יש לי רק שני עובדים, מה אני יכול לעשות עם זה?.
"כוח האדם של רשות ההגירה לא עומד בעומס, הצענו להביא חברה חיצונית שיכולה לעבוד 24/7 לאשר את הבקשות. שלושה שבועות הלכו לי סתם בזמן שיכולתי להביא עובדים, כי לא היה מי שיתעסק בניירת שהגשנו. תוסיפו לזה שיש תאגידים שלא נפתחו כי אין אישור , וחוץ מזה יש בעיות אובייקטיביות – אין טיסות, אין כרטיסי טיסה, זמני הגעה – וזה מתחבר יחד. הדרישה של הרשות היא למלא 60 עמודים על כל עובד. יש לנו 85 עובדים שעליהם הגשנו. אחרי שבוע וחצי אמרו לנו קיבלנו אבל זה לא לפי הסדר הנכון – דרכון למעלה, המסמך ההוא למטה, ועוד דרישות. שאלנו אותם – למה לא אמרתם לנו את הדרישות מראש, ולמה לא עניתם שבוע? אתם מבינים, שבועיים שלמים איבדנו סתם. רק אח"כ הוציאו נוהל איך להגיש בקשה. זה פארסה.
"מיותר לציין שאנחנו משקיעים בהמון כסף, ולא יכולים להביא עובדים. רשות ההגירה ומשרד השיכון נתנו אפשרות להביא 30% לכל תאגיד ללא מבחן מעשי, אז אני התקשרתי עם חברות כוח אדם בחו"ל ויש לנו אפשרות להביא אותם, אבל הגבילו אותנו כך שרק תאגיד שיש לו מאתיים עובדים בפועל יכול להביא אותם – אין כזה תאגיד חדש שיש לו כזו כמות. רוצים לתת אבל לא נותנים לנו את כל הכלים לממש את זה.
"יש לנו יכולת להביא עובדים בצורה פרטית. יש 100 עובדים שאושרו על פניו ואני יכול מרגע האישור להביא אותם תוך עשרה ימים. שילמנו על 26 מתוכם לפני שבוע וחצי ועוד לא קיבלנו אישור עלייה למטוס! זה נובע מהעומס כמו שאמרתי".
מארי נופי, תאגיד כוח אדם חדש בקבוצת נופי, אמר כי: "גם החברה שלנו במצב דומה. לצערנו רשות האוכלוסין יוצרת מצב שהיא כאילו היא מאפשרת לעבוד – אבל אין באמת תנאים. הם מפלים אותנו מול תאגידים וותיקים, ברמה כזו שאני לא מכירה תאגידים חדשים שקיבלו עובדים. מיותר לציין שהשקענו מיליונים של שקלים, ואף אחד לא סיפר לנו שנמתין חצי שנה ולא נראה שום הכנסה לעסק שלנו. האגרות הממשלתיות ממש גבוהות: אני הכנתי מערך מגורים לעובדים שהזמנו באילת – מדובר ב-300 עובדים, המצעים מוכנים בחדרים, המטבחים מוכנים, הכל מוכן כדי שלעובדים יהיה טוב – ובינתיים אין תמורה.
"רשות ההגירה טובה בבקרה אבל אין להם את היכולת והאנשים לנהל את הדבר הזה. זה האינטרס שלנו להביא עובדים – תנו לנו להביא אותם ותעשו אתם בקרה. נציג אישורים, נממן רופאים ואגרות ממשלתיות, טיסות והכל – אתם תהיו רק בבקרה. אל תתערבו לתאגיד. יש לי מעל 300 עובדים שאושרו על ידי משרד השיכון, הם ממתינים לוויזות מרשות ההגירה ואין לי מענה אחד מהרשות. אני רוצה גם לציין שכל התאגידים חתומים עם קבלנים על חוזים וכולם חשופים לתביעות".
אייל אלער, תאגיד כוח אדם: "אני רק לפני שבועיים קיבלתי רישיון. עדיין לא שילמנו את הערבות ולא שמנו היטלים בשל העובדה שאנחנו לא יודעים כלום. אני לא ידוע מתי יגיעו עובדים ואני לא מבין מתי זה יקרה. אני בינתיים נדרש לשלם את האגרות ואם לא יגיעו עובדים בקרוב – אנחנו נתרסק, זה יהיה לא כלכלי. אני מצפה שיציגו לנו תוכנית עבודה".
כאמל שאחה, קבלן ובעל תאגיד לכוח אדם: "אני רוצה לציין שלקח לי הרבה זמן להקים את התאגיד. הגשתי לפני המלחמה את הניירת ושילמנו את האגרה האחרונה לפני שבוע. זה לקח הרבה זמן, והבעיה היא איך באמת להתחיל לעבוד או לקבל עובדים, משום שאני קבלן מבצע שחייב עובדים. אנחנו נמצאים באי ודאות אחרי שהבטיחו לנו דברים שלא קיבלנו. כשהקמתי תאגיד חשבתי שתוך חודש חודשיים זה ייפתר, כולם הרי רוצים להושיט יד ולעזור והנה אנחנו פה.
המצב בשוק הוא כזה שמי שהצליח להשיג עובדים – הגיע לתפוקה ממוצעת של 30%. זה אומר שאם אני בונה תקרה בחודש, פה זה יקח שלושה חודשים – בינתיים אני מהחזיק מנהל עבודה, מנוף, משאית, עוזר, כל זה – וההוצאה זינקה פי שלוש. שישה חודשים שאני מחכה על חשבוני. איפה הפתרון? הרשות צריכה להיות כנה איתנו, כי אי הוודאות יכולה לגרום לחברות גדולות אפילו לפשיטת רגל. אתה רוצה לרוץ ואין לך כלום ואתה לא יודע מתי יהיה".
אמיר סילס, בעל חברה לתשתיות ובנייה: "אני רוצה לדבר על נושא התשתיות. זכיתי בעבודות לפני השביעי לאוקטובר, ומאז אני מביא כסף מהבית לממן את העבודה. כל מה שאני מוציא – על ריצוף, חפירה, חשמל – הכל מהבית שלי. המחירים הם כפול שלוש. לוח הזמנים של שלושה חודשים הפך לשנה ואני כנראה אפשוט רגל עד שהיא תסתיים.
"הממשלה קרסה, היא לא מודעת למציאות ואין לנו שום הסבר. כל בוקר אני בא ושם כסף מהבית, אני מקבל קנסות מהעירייה שמזמינה עבודות, כך שאני הגעתי למצב שאני אומר להם קחו את הערבות ואני פורש מהפרויקט. לאן נגיע? אני אומר את זה כל הזמן ואני מבין שלא התעסקו בכלל בעובדי התשתיות, רק על בנייה ביקשו עובדים. אני לא יכול לעמוד במחירים שעובדים שבקושי יש ביקשו ממני. אמרתי לבן שלי, אני מעדיף לסגור היום ולא לקרוס עוד שנה עם מיליונים.
"איפה הממשלה? אין תשובות. אני ישן שלוש שעות בלילה עם כדור שינה וכל בוקר מתחיל להפסיד כסף. כל ספק חומרים לא מאמין לך ורוצה כסף מראש – הם אומרים: אתם בסיכון הכי גבוה היום, והם צודקים".
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
