banner
ארכיון: פרויקט פינוי- בינוי ראשון בשכונת קריית היובל בירושלים // נעמי זידמן
ארכיון: פרויקט פינוי- בינוי ראשון בשכונת קריית היובל בירושלים // נעמי זידמן

חברת גדיש, שניסתה לקדם פינוי בינוי בירושלים ותבעה את בעלי הזכויות, תשלם להם מעל ל-300 אלף שקל

תביעת ענק כנגד 158 בעלי זכויות ועניין בבניין, שבו נעשו ניסיונות לקדם פרויקט פינוי בינוי – נדחתה, לאחר שנים ארוכות של מאבקים ודיונים משפטיים. פסק דינו של השופט דוד גדעוני חושף את ההתנהלות מאחורי הקלעים

בית המשפט המחוזי בירושלים, בראשותו של השופט דוד גדעוני, דחה על הסף את תביעתה של חברת גדיש תשתיות ובניין (1992) בע"מ בסכום של 10 מיליון שקל כנגד 158 אנשים, בעיקרים בעלי זכויות בבניין בגין פרויקט פינוי בינוי בירושלים. 

מפס"ד שהתקבל בימים אלו, עולה כי מדובר בחברת ניהול פרויקטים ופיקוח הנדסי, אשר פעלה לקידום פרויקט פינוי בינוי בשכונת קריית יובל בירושלים, הכולל בניין במצב פיזי ותחזוקתי ירוד בן 4 קומות מעל קומת עמודים חלקית ובו 112 דירות ו- 14 כניסות שונות. לטענת החברה, היא הגיעה "להבנות" עם הנתבעים לפיהן היא תשמש כיזמית בפרויקט ובחודש מאי 2014 לטענתה אף הגיעה עמם להסכם עקרונות סופי. אלא שאז, לטענתה "נעלמו הנתבעים, סירבו להעביר את ההסכם כשהוא חתום על ידם, ובהמשך אף פעלו לקידום הפרויקט באמצעות גורם שלישי, חברה עירונית אלא פנו לשם כך", כעולה מפס"ד. 

בתביעתה טענה חברת גביש לאובדן רווחים שהיו צפויים לה ולהוצאות שנדרשה להוציא בגין קידום הפרויקט. יש לציין כי בתוך כך, החברה רכשה מקרקעין סמוך לבניין האמור בשטח של כ-750 מ"ר שייעודו לשצ"פ (שטח ציבורי פתוח) ורכשה זכויות במקרקעין יחד עם חברה בשליטת עודד טור-סיני (טור סיני). מפס"ד עולה כי השתיים ביצעו הסכם שותפות, בין היתר, לשינוי ייעוד המקרקעין יחד עם מקרקעין הבניין האמור, להשאת תשואה מירבית לשותפים. עוד עולה כי אותה שותפות היא אשר ביצעה פעולות בניסיון לקדם פרויקט פינוי בינוי במתחם אלא שזמן לא רב טרם הגשת התביעה, התגלע סכסוך קשה בין שתי החברות, במסגרתו אף הוגשו תביעות הדדיות. "בתביעה לא ניתן ביטוי, למצער לא ביטוי מספק, לשותפות ולאופן שבו התנהלו הדברים לאורך השנים, כמו גם לסכסוך ולפירוק השותפות", נכתב בהחלטת השופט. 

עוד טענה חברת גדיש טענה, בין היתר, כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב במשא ומתן עימה, עד כדי הפרה של ההסכמות וכי יש לחייב אותם לשלם לה פיצויים בגין אובדן הרווחים, אותם העריכה בכ-25 מיליון שקל – והעמידה על סך 10 מיליון שקל לצרכי אגרה. לחילופין, טענה החברה כי היא זכאית לפיצויי הסתמכות בסך של כ-5 מיליון שקל בגין הוצאות לקידום הפרויקט. 

מנגד, הנתבעים טענו כי הם "אנשים פשוטים, כי התביעה נועדה להלך עליהם אימים, על מנת לאלץ אותם להתקשר עם התובעת לביצוע הפרויקט וכך למכור את רכושם לתובעת במטרה שזו תוכל להתעשר מהפרויקט, וזאת לאחר שהתובעת ושותפתה נכשלו בקידומו משך השנים ולאחר שיחסי התובעת עם שותפתה עלו על שרטון", כעולה מפס"ד. עוד לטענתם, הם לא הסכימו ולא חתמו על הסכם פינוי בינוי עם החברה. חלק מהנתבעים אף טענו כי הם כלל אינם מכירים את החברה או מי מטעמה. 

בתוך כך, נתבעת בת למעלה משמונים, טענה בהגנתה כי אינה מתגוררת בבניין מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת, כי אינה מכירה את התובעת ואין לה דבר עמה, כי מעולם לא בחרה נציגות כלשהי וכי אין יסוד לתביעה "בסכום דמיוני" נגדה. בנוסף, נתבע כבן שמונים ונתבעת כבת תשעים, העלו בכתבי הגנתם טענות דומות. 

יש לציין כי במהלך השנים התנהלו לא מעט הליכים משפטיים בנושא, עד שהוא התגלגל לפתחו של השופט דוד גדעוני. העדויות בתיק נשמעו במהלך ארבע ישיבות, שבסופן ביקר בהחלטתו השופט גדעוני את עדותו של בעל המניות בחברה, וקבע כי: "כעס, אובדן עשתונות וצעקות אינם יכולים לבוא במקום עדות עניינית לגופם של דברים. נוכח כלל האמור, עוררה עדותו של שורקה קשיים בלתי מבוטלים באופן המקים קושי לתובעת. עדויות הדיירים מן העבר עוררו רושם מהימן… ניכר היה כי ניסו להביא לפני בית המשפט את התמונה כהוויתה וככל שזכרו את האירועים".

עוד קבע השופט כי התובעת הציגה תמונה חלקית בלבד באשר למגרש הסמוך לבניין אותו רכשה וכי "התוכנית שהוצגה ייעדה חלק ניכר מהשצ"פ למגורים, באופן שעמד בניגוד למדיניות העירייה", ואף נקבע לגביו בוועדה המחוזית במפורש כי התוכנית אינה מקובלת ובעייתית. 

השופט דחה גם הטענות לפיהן, "הנתבעים מנעו ממנה בהתנהלותם את האפשרות לשקול ולבצע פרויקט  פינוי ובינוי בבניינים סמוכים", וקבע כי הן הועלו באורח כללי וסתמי ובלא שהונחה תשתית ראייתית. 

יש לציין כי בשלב כלשהו פנו הדיירים למוריה – החברה העירונית להתחדשות עירונית של עיריית ירושלים, לצורך קידום הפרויקט. בעניין זה  נדחתה טענת התובעת לפיה "הנתבעים פעלו לכך שהתכנית החדשה שקידמו באמצעות מוריה לא תכלול את המקרקעין הסמוכים". עוד לעניין חברת מוריה, פסק השופט כי: "הטענות כי הנתבעים הציגו לתובעת מצגי שווא כאילו ימשיכו עמה גם לאחר הפנייה למוריה וכי בכך גרמו לה להעביר למוריה חומרים, הועלו ללא פירוט ולא הוכחו… נוכח כלל האמור, גם טענות אלה של התובעת ובכלל זה כי הנתבעים ניצלו את פעולותיה לקידום הפרויקט באמצעות מוריה, נדחות". 

השופט דחה גם את הטענות לחוסר תום לב או להתנהלות בלתי מקובלת מצד הנתבעים, ומתח ביקורת חריפה על התובעים: "ראינו לעיל כי בנקודות זמן שונות היתה זו דווקא השותפות (והתובעת) שהציגה לדיירים מצגים שלא תמיד תאמו את מצב הדברים בפועל, זאת הן ביחס למצב הדברים באפיק התכנוני, הן בעניינים אחרים…". בהמשך פסיקתו הוא מכריע כי: "השותפות היא שניסתה לדרבן את הדיירים לקידום פרויקט במתחם באופן שנועד להשיא גם לה רווחים. חלק מהדיירים נרתמו לעניין ובעזרת המנהל הקהילתי ניסו לסייע בקידומו. זאת, הן מול השותפות הן מול דיירים אחרים בעלי זכויות בדירות בניין… הרושם העולה הוא כי הדיירים שנרתמו לכך התייחסו לפרויקט ברצינות תוך שהשקיעו בדבר מזמנם וממרצם…מהראיות שהובאו עולה בבירור כי הדיירים שהיו מעורבים בעניין פעלו מתוך כוונה כנה לבחון קידומו של מתווה שיוכל להיטיב עם דיירי הבניין. לצד זאת הובהר לשותפות… כי הדיירים אינם מחויבים להתקשר דווקא עם השותפות". 

סוף דבר, "תביעת התובעת נמצאה בלתי מוצדקת, בכלל ובמתכונתה המתוקנת כפי שהוגשה נגד 158 נתבעים בפרט", סיכם השופט גדעוני, "התנהלות התובעת עוררה לא אחת קשיים משמעותיים, בכלל זה בהעלאת טענות גורפות כלפי כלל הנתבעים, בהעלאת טענות שנמצאו חסרות בסיס, ובניהול הליכים גם כלפי מי שהתברר כי אין ולא היתה להם יד ורגל בהתנהלות מולה. התביעה הועמדה על סכום עצום – 10 מיליון ₪ – על המשמעות העולה מכך לצד הנתבע. היקף העבודה שנדרש במסגרת ההליכים היה ניכר ומשמעותי". 

הוא קבע כי התובעת תישא בהוצאות קבוצת הנתבעים שיוצגה במאוחד ובשכר טרחת עורכי דינה בסך כולל של 200,000 שקל, בהוצאות אחד הנתבעים ובשכר טרחת עורכי דינו בסך כולל של 50,000 שקל, בהוצאות שני נתבעים נוספי בסך כולל  50,000 שקל, בהוצאות שני נתבעים נוספים בסך כולל של 15,000 שקל ובהוצאות שני נתבעים נוספים בסך כולל של 6,000 שקל.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות