בפסק דין תקדימי, בית המשפט הורה לאכוף זיכרון דברים לרכישת קרקע בתל אביב

בית המשפט הורה על אכיפת הסכם למכירת מקרקעין ב"מתחם חזק" בתל-אביב בשווי של למעלה מ-100 מיליון שקל, על סמך טיוטת הסכם שלא נחתמה וזיכרון דברים שנחתם עוד בתחילת המשא-ומתן בין הצדדים. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גלעד הס, קבע בפסק דין תקדימי כי  זיכרון הדברים בין הצדדים מהווה הסכם מחייב, והורה לקיימו.

הפרשה החלה לפני כחמש שנים, בנובמבר 2019, כאשר אנשי העסקים להב לוי, בעליה של חברת היזמות אל איי השקעות, ודוד סיני, בעל הזכויות במתחם חזק בתל אביב, החלו לנהל מו"מ למכירת זכויותיו של סיני במתחם ללוי. בראשית שנת 2020 חתמו הצדדים על מסמך, אשר בכותרתו נרשם "זיכרון דברים", כאשר המסמך כולל עקרונות של עסקה למכירת המקרקעין וזאת חלק במתווה של עסקת מכר וחלק במתווה של עסקת קומבינציה. במסגרת זיכרון הדברים שולמה מקדמה בסך של 200,000 שקל ובהמשך נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין.

הצדדים המשיכו לנהל משא ומתן לאחר החתימה על זיכרון הדברים, במסגרתו הוחלפו טיוטות רבות. בחודש ספטמבר 2020 הודיע סיני ללוי כי הוא מפסיק את המו"מ, אך לוי דחה את ההודעה, בטענה כי הסכמות הצדדים, בין היתר בזיכרון הדברים, מחייבות ולא ניתן לחזור מהן.

על רקע זה הגיש סיני תביעה שעיקרה סעד הצהרתי כי זיכרון הדברים אינו מחייב, וכי יש למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לזכות לוי והחברה שלו. מנגד, לוי הגיש באמצעות עו"ד תומר בר-נתן ממשרד ארנון, תדמור-לוי תביעה לאכיפת ההסכמות בין הצדדים.

לטענת סיני, זיכרון הדברים שנחתם אינו מהווה הסכם מחייב, אלא נועד להוכיח רצינות של הרוכשים בלבד. עוד טען סיני, כי במהלך המשא והמתן זיכרון הדברים בוטל, שונה ונזנח, והצדדים לא הגיעו להסכמה אחרת, וזאת לאחר שהתגלו מחלוקות מהותיות בין הצדדים. מנגד, לוי טען כי  כי זיכרון הדברים מהווה הסכם מחייב בין הצדדים, וכי הוא לא בוטל מעולם, והטיוטה האחרונה מהווה למעשה יישום של ההסכמות המחייבות מכוח זיכרון הדברים.

השופט דחה את תביעתו של סיני, שביקש לקבוע כי זיכרון הדברים מחייב, וקיבל את התביעה הנגדית של לוי, שביקש לאכוף את ההסכם. בפסק הדין נקבע כי זיכרון הדברים בין הצדדים הוא אכן הסכם מחייב: "מדובר בהסכם המזהה את המקרקעין, והקובע, בין היתר: תמורה, תשלום מקדמה, רישום הערת אזהרה, שיק ביטחון, חלוקת אחוזי קומבינציה, דמי שכירות בתקופת הביניים, חלוקת ההוצאות, מיסוי והיטלים, משרד עו"ד מלווה ועוד. פרטים אלו יוצרים תמונת ברורה ומסוימת של ההסכם שנקשר בין הצדדים".

עוד עולה מפסק הדין כי הצדדים לא ציינו במפורש בזיכרון הדברים כי הוא אינו מחייב. "מדוע לא כתבו זאת באופן ברור?", תמה השופט. "הרי לא הייתה כל מניעה לכתוב זאת מפורשות, בפרט כאשר הצדדים ביצעו תיקונים רבים לזיכרון הדברים. אלא, כפי שעולה מזיכרון הדברים, לא רק שזיכרון הדברים לא קובע כי הוא לא מחייב את התובע, אלא הוא קובע, כי הוא זה המחייב את הצדדים והוא אף קובע כי כל הסכמה עתידית כפופה לקבוע בו".

עוד כתב השופט כי "הצדדים נקטו בצעד שאינו שגרתי, כאשר בזמן שעורכי הדין מטעמם עמלים על טיוטות, הם נפגשו וחתמו על זיכרון דברים מפורט. אולם, לטעמי, דווקא היותו של הצעד בלתי שגרתי, יש בו על מנת ללמד על רצינות ונכונות שני הצדדים להתקשר בעסקה, בפרט כאשר מדובר על אנשי עסקים מתוחכמים אשר הבינו את משמעות הצעד החריג שנקטו. אין כל הגיון כלכלי, או היגיון אחר, למהלך שהוליד את החתימה על זיכרון הדברים, מלבד הרצון של הצדדים לקשירת שני הצדדים באופן מחייב להסכמות המפורטות בזיכרון הדברים".

כאמור, השופט הורה לאכוף את זכרון הדברים, ואף הטיל על סיני הוצאות בסך 250,000 שקל, וזאת במטרה לשקף את שווי התביעה.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן