כפי שממשלת ישראל השכילה לקלוט כשלושה מיליון עולים במאה הקודמת, שומה עליה להפשיל שרוולים ולתכנן את שוק הדיור, כך שיהיו די דירות שיוכלו להכיל גם את הדור הצעיר של הישראלים וגם את היהודים מהתפוצות // דעה
מאת: עמית דובקין*
בתור מי שבעבר הרחוק עסק בלימוד נושא השואה וכיום עוסק בתחום הנדל"ן, יש לטעמי בנתונים שהלמ"ס פרסם לקראת יום השואה והגבורה מסר חשוב לממשלות ישראל להפוך את שוק הדיור לאתגר לאומי, לא רק לדור הבא של ישראלים אלא גם ליהודי התפוצות.
ובכן, על פי נתוני למ"ס חיים כיום בעולם כ-14.8 מיליון יהודים למעלה מ- 7 מיליון מתוכם במדינת ישראל, זאת לעומת כ-16.6 מיליון יהודים ב-1939, בטרם השואה, מתוכם כ-440 אלף בלבד בארץ ישראל שהייתה אז בשלטון המנדט הבריטי.
ובמילים אחרות, העם היהודי, למרות שחלפו קרוב ל-80 שנה מאז השואה, טרם הצליח להשיג את מנינו מאז השמדת ששת המיליונים. מאידך גיסא, נקודת האור שבכל זאת כדאי שתתייחס אליה, הינה העובדה שאם בטרם השואה רק כ-3 אחוזים מהעם היהודי חיו בארץ ישראל, הרי שהיום כמחציתו חיה במדינת ישראל.
זוהי ללא ספק בשורה מעודדת וגם מסר חשוב של יום השואה כלפי כל תפוצות הגולה, לא רק מבחינת הזיכרון הקולקטיבי של הטראומה שאותה חווה העם היהודי, אלא גם מול עתידו ומול המשך בניית הבית הלאומי כאן, במדינת ישראל הריבונית.
ולשם כך, מעבר למסר עצמו, על ממשלות ישראל הבאות לעשות ככל יכולתן על מנת שהבית הלאומי הזה יוכל להכיל עוד מיליוני יהודים שיגיעו הנה במהלך הדורות הבאים.
אתייחס להלן דווקא לשוק הדיור. אין זה סוד ששוק זה סובל קשות זה שנים ממחסור הולך וגובר בהיצע, מה שגורם לעליות מחירים בלתי פוסקות כמו גם ליותר ויותר זוגות צעירים שאינם מסוגלים להגיע לדירה ומקצתם אף מחפש את מזלו בשדות זרים ומהגר למדינות אחרות.
על ממשלת ישראל שתבחר, ואלה שיבואו בעקבותיה, להפוך את הקערה על פיה וליצור מצב שבמקום שמאות אלפי ישראלים יהגרו לברלין, ניו יורק, טורונטו וסידני, יגיעו הנה בהמוניהם מאות אלפי עולים חדשים במהלך העשור הבא ובכלל.
לשם כך שומה עליה להתוות מדיניות דיור חדשה בתכלית, כזו שמתכללת בתוכה לא רק את הצרכים המיידים של שוק הדיור כאן ועכשיו, אלא גם ובעיקר את הרצון להביא הנה את אותם המוני עולים.
בדיוק כפי שממשלת ישראל השכילה בשנות ה-50 וה-60 לקלוט כמיליון וחצי עולים, ובהמשך, ובמיוחד בשנות ה-70 וה-90, עוד מיליון וחצי בקירוב, שומה עליה להפשיל שרוולים ולתכנן את שוק הדיור כך שיהיו די דירות, ובמיקומים הרלוונטיים המבוקשים, שיוכלו להכיל גם את הדור הצעיר של הישראלים וגם את היהודים מהתפוצות.
משימה זו, לפרוטוקול, לא תוכל להיות מושגת ללא התחדשות עירונית מקיפה בכל רחבי הארץ, שהיא, היא ה"אקספקטור" היחידי שבאמצעותו יוכלו ממשלות ישראל והשלטון המקומי להגיע למספר הקסם הנדרש, 100 אלף יחידות דיור חדשות מידי שנה בשנה.
לטעמי אתגר זה חייב וצריך להיות מסר מרכזי של יום השואה, מעבר למסרים הידועים של גבורת היהודים מול הנאצים והמסר של לזכור ואל לשכוח וכן המסר של הקמת מדינת ישראל כתשובה לאסון שקרה לעם היהודי.
אלה, כמובן, מסרים ערכיים וחשובים מאין כמותם, אולם, וזה אולם גדול, לטווח הארוך המסר החשוב ביותר יהיה המשך בניית הבית הלאומי במדינת ישראל כבית שיהיה מחסה ומגן לא רק לישראלים, אלא גם לכל יהודי באשר הוא.
*כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
