הפרויקט התעכב, הדיירת תקפה מילולית את היזם, והשופט פסק: "התובע הציג מצג שקרי כאילו הדירה מוכנה למסירה". היזם: "הסוגייה מאחורי"
בית המשפט נגד יזם תמ"א 38 שתבע דיירת מאוכזבת: השופט רמזי חדיד מבית משפט השלום בחיפה דחה תביעה בסך 100,000 שקל שהגיש חברה קבלנית לתמ"א 38 ובעליה נגד דיירת שכינתה אותו "שקרן" ו"נוכל" בעקבות חוסר שביעותה מהתקדמות הפרויקט, וקבע כי התובע אכן הציג לנתבעת מצג שקרי. "הנתבעת זכאית להגנת אמת בפרסום ביחס ללשון הרע אשר פרסמה כנגד התובעים", קבע השופט.
הנתבעת היא בעלת זכויות בדירה בחיפה. לפני עשר שנים חתמו דיירי הבניין, ביניהם הדיירת ובעלה, על הסכם לביצוע עבודות חיזוק לבניין ותוספת בנייה לדירה עם התובעים – חברה יזמית ובעליה. החברה התחייבה לשלם לבעלי הדירות בבניין אשר יצאו מדירתם במהלך ביצוע העבודות דמי שכירות חודשיים בסך של 3,300 שקל. בין הנתבעת לתובעים התגלעה מחלוקת ביחס למועד השלמת העבודות בהתאם להסכם ומסירת הדירה כשהיא ראויה למגורים. במרץ 2018 אף הפסיקה החברה היזמית לשלם לדיירת ובעלה את דמי השכירות בהם התחייבה בהתאם להסכם, זאת על אף העובדה כי העבודות בבניין טרם הושלמו והדירה לא היתה ראויה למגורים.
על רקע המחלוקת הזאת, הגיעה הדיירת יחד עם בעלה ביוני 2018 לביקור בדירה, שם פגשה את בעלי החברה, והיא צעקה לעברו: "אתה נוכל ושקרן ואני מבטיחה לך שאני אספר את זה לכל הלקוחות שלך". וכן אמרה: "אין לך כסף לסיים את הפרויקט ואני אספר את זה לכל מי שמכיר אותך". על רקע זה, הגישו החברה ובעליה תביעה נגד הדיירת.
במקביל, הגישה הנתבעת ובעלה תביעה נגד התובעים – החברה היזמית ובעליה, בהיקף של כ-300,000 שקל, בטענה להפרת ההסכם וגרימת נזקים לדירה. בית המשפט קיבל את התביעה, ונפסק לזכותה רוב הסכום שתבעה. בסופו של דבר, החברה היזמית איחרה בהשלמת הפרויקט במשך 26 וחצי חודשים והוא הסתיים עם קבלת טופס 4 לבניין באוגוסט 2020.
לטענת התובעים, האמירות "נוכל ושקרן" ו-"אין לך כסף לסיים את הפרויקט" עונות להגדרת המונח לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע. עוד טענו התובעים כי הנתבעת פרסמה את לשון הרע בכוונה לפגוע בהם ואף לא שעתה לפניותיהם להפסיק ולהימנע מפרסום דבריה. השופט חדיד קבע כי הכינויים "שקרן" ו-"נוכל" אשר הטיחה הנתבעת בתובע עונים להגדרת המונח לשון הרע שבחוק בעוד כי האמירה "אין לך כסף לסיים את הפרויקט", אינה עונה לאותה הגדרה.
עם זאת, הוא הוסיף כי לנתבעת עומדת הגנת "אמת דיברתי". במהלך המשפט העידה הדיירת כי בחודש מאי 2018 התחייב היזם כי בתוך חודש הדירות יימסרו לבעליהן. כעבור קצת יותר מחודש, ביוני, פנתה הנתבעת ליזם, והוא התחייב כי בתוך שבוע היא תוכל להיכנס לדירה. על כך כתב השופט: "והנה, הבטחות לחוד ומציאות לחוד. כפי שנקבע בפסק הדין, נכון לחודש יוני 2019, כשנה לאחר המועד שהובטח למסירת הדירות בבניין, והדירה בכללן, הן לא היו ראויות למגורים ובכלל העבודות בפרויקט הסתיימו באיחור ניכר של 26.5 חודשים מהמועד המוסכם, לא פחות". השופט קבע עוד: "התובע הציג בפני הנתבעת מצג שקרי כאילו הדירה מוכנה למסירה, כל זאת כאשר הוא ידע שהבניין מנותק מהחשמל ולפיכך אין כל התכנות לקיום הבטחתו בנדון".
עוד התייחס השופט לעניין נוסף, הקשור לניתוק החשמל מהבניין. לטענת היזם, הבניין נותק מחשמל בגלל תקלה של חברת החשמל שגזרה בטעות את כבל ההזנה. עם זאת, נציג חברת החשמל העיד כי הבניין לא חובר לחשמל, כי לא היה לו טופס אכלוס (טופס 4). השופט קבע כי "טענות התובע כמצוטט לעיל אינן אמת".
עוד נכתב בפסק הדין של השופט חדיד כי: "קיים גם קיים עניין לציבור בפרסום נשוא התביעה. לציבור אינטרס מובהק לדעת מי הקבלן המקיים את הבטחותיו ומי הקבלן המבטיח הבטחות שווא חסרות כל בסיס. יתרה מכך, הפרסום נשוא התביעה תורם לקידום תחרות הוגנת בין הקבלנים המבוססת על מידת קיום התחייבויותיהם כלפי רוכשי הדירות ובכלל, וזאת במקום תחרות המבוססת על הבטחות שווא שאין להן כיסוי".
לסיכום, הוא קבע כי הנתבעת זכאית להגנת אמת בפרסום ביחס ללשון הרע אשר פרסמה כנגד התובעים ומטעם זה דין התביעה נגדה להידחות. השופט אף הטיל על היזם הוצאות משפט בסך 17,500 שקל.
בתגובה מסר היזם: "אנחנו סבורים שבית המשפט טעה בפרשנות שלו, לגבי סוגיה שהייתה ניתנת לפרשנות לשתי פנים, ואימץ את הגישה של הדיירת, שהייתה יחידה בבניין שהחליטה לתבוע אותנו. שקלנו לערער על פסק הדין, אך מכיוון שאני, כמי שהניע את הפרויקט מראשיתו ועד סופו, נמצא מעל חודשיים וחצי במילואים, החלטתי להניח לדבר, ומבחינתי הסוגיה הזו מאחורי. אמשיך להוביל את החברה לביצוע פרויקטים איכותיים ומוצלחים".
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
