עמרי שרון ואחרים תבעו את המדינה, בניסיון לקבל זכות חכירה לצמיתות על קרקע בכפר מל"ל

נדחתה תביעה של בעלי זכויות חכירה על קרקע בכפר מל"ל לקבל זכות חכירה לצמיתות על הקרקע. בית המשפט דחה את התביעה, שהוגשה נגד קק"ל ורשות מקרקעי ישראל, וקבע שחוזי החכירה שנחתמו בשנות ה-30 של המאה שעברה מול קק"ל אנגליה, אינם חוזי חכירה המתחדשים לצמיתות, אלא נחתמו לתקופה של 49 שנים, עם אפשרות חד פעמית להארכה.

התובעים, עליהם נמנה ח"כ לשעבר עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון, טענו בתביעה כי הם בעלי זכויות חכירה של קרקעות המצויות בכפר מל"ל וחטיבת קרקע המצויה בלב העיר הוד השרון. חוזי החכירה שמכוחם טוענים התובעים לזכויות במקרקעין, נחתמו בשנות ה-30 של המאה הקודמת בין מתיישבים מכפר מל"ל  לבין קק"ל אנגליה. זכויות הבעלות במקרקעין הועברו במהלך השנים מקק"ל אנגליה לקק"ל, ואת המקרקעין מנהלת רמ"י.

בסעיף ב' בחוזה החכירה נכתב כי "בתום תקופת החכירה של ארבעים ותשע השנים הראשונות – מקבל החוכר זכות-קדימה לחידוש זכות-החכירה באותם התנאים לתקופה חדשה של ארבעים ותשע שנים שניות, אם החוכר יבקש בכתב על כך שנה אחת או יותר לפני גמר תקופת החוזה הנוכחי או החוזה שיבוא במקומו". הסעיף הזה עמד בלב המחלוקת בין הצדדים: לטענת התובעים, הוקנתה לחוכרים זכות חכירה לצמיתות. לטענת הנתבעות, קק"ל ורמ"י, הזכות שהוקנתה היא זכות חכירה לדורות שניתן לחדשה פעם אחת בלבד. על רקע המחלוקת הזו, הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי מרכז.

התובעים טענו כי חוזי החכירה מקנים זכות חכירה לצמיתות. לדבריהם, בסיומה של כל תקופת חכירה בת 49 שנים, זכאים החוכרים לחדש בכל פעם מחדש את חוזי החכירה באותם תנאים בדיוק, והתנאים הללו כוללים את הזכות לחידוש חוזה החכירה. לטענתם, מסעיף ב' בחוזה, ניתן להסיק כי הזכות לחדש את חוזה החכירה אינה מוגבלת רק לחוזה החכירה הראשון, אלא היא נכללת גם בחוזה החכירה החדש "שבא במקומו", וחוזר חלילה. וכך, חוזה החכירה החדשה שנחתם בראשית שנות ה-80, לאחר 49 שנות החכירה הראשונות, מקנה גם הוא לחוכרים זכות לחידוש החכירה. וכך, גם במועד סיומו של החוזה החדש, יהיו החוכרים זכאים להארכה נוספת, שלישית במספר, של החכירה ל-49 שנים נוספות.

הנתבעות, קק"ל ורמ"י, טענו כי השטח שבמחלוקת, מאות דונמים של כפר מל"ל, נמצא במיקום מבוקש במרכז הארץ, וששווים גבוה מאוד. לטענתן, התובעים מנסים למנף את זכויותיהם ההיסטוריות ולמקסם את הרווח מעבר לפיצויים שיתכן שיגיעו להם לפי החלטות מועצת מקרקעי ישראל בגין החזרת הקרקע החקלאית, במקרה שבו ישונה ייעודה והקרקע תוחזר לבעליה. עוד נטען כי זכות "חכירה לצמיתות" עומדת בסתירה לחוק המקרקעין. 

השופטת ריקי שמולביץ דחתה את טענת התובעים כי הביטוי "החוזה שיבוא במקומו" מעיד על כוונה ליצור זכות חכירה מתחדשת לצמיתות. השופטת אימצה את הגדרת המומחית מטעם הנתבעות, שציינה כי הביטוי "החוזה שיבוא במקומו" אינו מתייחס לחוזה חדש שעשוי היה להיכרת בין אותם צדדים לחוזה המקורי בסיום תקופת החכירה, אלא לחוזה אחר שבא במקום החוזה המקורי, דהיינו – חוזה המחליף את החוזה המקורי. 

השופטת קבעה כי ההגדרה הזו "מתיישבת עם הגיונו הפנימי של החוזה", וציינה כי "השימוש בצמד המילים 'שיבוא במקומו' הוא במובן של החלפה – תחליף".

עוד קבעה השופטת כי "חוזה החכירה בענייננו מקנה אמנם לחוכרים זכות קדימה לחידוש החכירה באותם תנאים, אך לא כולל את 'התנאי הנוכחי בדבר חידושו'. לא זו בלבד, שאין אזכור בחוזה לחידוש הכולל את 'התנאי הנוכחי בדבר חידוש', אלא שהחוזה קובע באופן מילולי ומפורש חידוש לתקופה חדשה של ארבעים ותשע שנים שניות, ותו לא".

המומחה מטעם התובעים ציין בחוות דעתו כי הכללת יורשי החוכר ויורשי יורשיו בחוזה מהווה אינדיקציה לכך שהזכות ניתנה לצמיתות. השופטת דחתה טענה זו: "איני מקבלת פרשנות זו. מדובר בחכירה לדורות למשך 49 שנים, שכוללת אופציה לחידוש למשך 49 שנים נוספות, תקופת זמן ארוכה לכל הדעות. בחוזה כזה, אשר כולל תנאים הצופים פני עתיד למשך 98 שנים, מתבקשת גם התייחסות ליורשים של בעל הזכות וליורשי יורשיו. אין ללמוד מכך על כוונה ליצור זכות לצמיתות".

השופטת התייחסה גם לרקע חתימת החוזה מול קק"ל אנגליה, וקבעה כי מנסחי החוזה ביקשו להימנע מחכירה לצמיתות. השופטת ציינה כי מנסחי החוזה מחקו ממנו ביטויים שניתן לפרשם ככאלה המקנים חכירה לצמיתות. השופטת הביאה דוגמאות של חוזים שבהם נכתב כי החכירה היא "לתקופה של 49 שנים, וכן לתקופות הבאות", אך בחוזה מול מתיישבי כפר מל"ל נמחקו המילים "התקופות הבאות". 

"לא זו בלבד שהמילים 'לתקופות הבאות' אינן מופיעות, אלא שהוספו להן המילים 'ראשונות' ו'שניות', המבטיחות כי זכות קדימה לחידוש החכירה תינתן לחוכרים פעם אחת בלבד. דברים אלה מלמדים באופן ברור על כוונתם של מנסחי חוזה החכירה של הקק"ל להימנע ממתן זכות חכירה מתחדשת לצמיתות", נכתב בפסק הדין.

השופטת דחתה את התביעה, וקבעה כי חוזי החכירה אינם "חוזי חכירה המתחדשים לצמיתות", והטילה על התובעים הוצאות בסך 150,000 שקל.

עמרי שרון סירב להגיב.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן