תושב אזור הצפון ביקש להפוך למשקיע בפרויקט תמ"א בנהריה והשתכנע להעביר ליזם סכום של מאות אלפי שקלים, אך היזם פשט את הרגל. בית המשפט קיבל לאחרונה את התביעה שהגיש במלואה וחייב את היזם להשיב למשקיע את סכום ההשקעה בתוספת פיצוי כספי נכבד
זהו סיפורו של תושב הצפון ששוכנע להשקיע בפרויקט תמ"א 38 ברחוב וייצמן בנהריה בתקווה להרוויח סכום כסף משמעותי, אולם בסופו של יום נאלץ להגיע לבית המשפט בפחי נפש על מנת לקבל את כספו.
בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה טען המשקיע כי שוכנע להשקיע בפרויקט סך של 220,000 ₪ אותו העביר לחברה יזמית "טכניקובק בע"מ" בשנת 2012.
בהמשך, כשהתברר למשקיע שהפרויקט לא ייצא אל הפועל והוא דרש את כספו בחזרה, חתם היזם על התחייבות להשיב לתובע את כספו ופיצוי נוסף, בסכום כולל של 400,000 ₪, זאת בשעה שהוא יודע כי הוא מוגדר כפושט רגל וכי למעשה ההתחייבות עליה חתם ריקה מתוכן.
עסקה "מצויינת ובטוחה"
בתביעה מציין המשקיע כי על מנת לדרבן אותו להיכנס לעסקה, הציג לו היזם מצגי שווא חלקיים לפיהם לחברה היזמית זכויות מול בעלי הדירות בפרויקט וכי היא צפויה לקבל סכום כסף משמעותי כתשלום ראשון עבור הפרויקט. בנוסף נאמר לתובע כי החברה כבר הגישה תכניות לוועדה המקומית והיא עומדת לקבל היתר בניה לפרויקט, וכי בתוך חצי שנה תתחיל הבנייה. על מנת לתמוך בהבטחות המפליגות, הוצגו לתובע לטענתו, דו"ח כדאיות כלכלית וגרמושקה שכביכול הוגשה, בקשר לפרויקט. התובע הוסיף כי היזם לחץ עליו ללא הרף להתקדם בעסקה תוך שהוא מציין בפניו כי מדובר בעסקה "מצויינת ובטוחה".
לטענת התובע, המצגים שהוצגו לו היו ברובם שקריים ומטעים, ועובדות מהותיות לא גולו לו כלל, וכשהבין שהנתבעים לא מתכוונים לקיים את התחייבויותיהם, דרש את כספו בחזרה. בפגישה שהתקיימה בחודש ספטמבר 2014 התחייב הנתבע, בכתב ידו ובחתימתו, גם בשם הנתבעת והחברה, לשלם לו סך של 400,000 ₪ עד יום 31.1.15 אך גם התחייבות זו הופרה.
התביעה הוגשה נגד היזם, נגד החברה היזמית ונגד אשתו של היזם, שהתגלתה כבעלת המניות היחידה בחברה. יצוין כי ההליכים נגד היזם נמשכו על אף היותו בהליכי פשיטת רגל באמצעות אישור מיוחד שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 2019.
"הנתבעים נטלו את כספו של התובע אך ורק לשם כיסוי התחייבויות עבר שלהם"
מנגד, טענו הנתבעים כי כל המידע והמסמכים היו גלויים בפני התובע שנכנס לעסקה מרצונו החופשי והמלא, תוך ידיעת כל הפרטים והסיכונים בעסקה מסוג תמ"א 38 כשגם החברה השקיעה כספים רבים, אך לבסוף הכל ירד לטמיון. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע הוא זה שפנה אליהם באמצעות המתווכים ולא הם יזמו את הפנייה אליו, וכפי שהוא מודה בעצמו, הוא היה אמור להיכנס בנעליו של יזם אחר, וחלק מכספו היה אמור לשמש לתשלום בעבור הוצאת אותו יזם מהפרויקט.
עוד נטען כי לתובע הייתה אפשרות לפי ההסכם לקחת את הפרויקט בעצמו, אך הוא לא עשה זאת ובכך הפר את חובתו להקטין את הנזק. עוד טוענים הנתבעים, כי אין לחייב בחבות אישית את הנתבעת, כבעלת מניות בחברה, מנהלת ומורשית חתימה, ואת הנתבע בגין ניהולו את כל העניינים במשא ומתן ובחתימה על ההסכם, מאחר שלא הוכח כי פעילותם כמנהלים ונושאי משרה בחברה מטילה עליהם חובת זהירות אישית כלפי התובע, ונמצא כי לנתבעת לא הייתה כל מעורבות בהתנהלות מול התובע. הנתבעת, אף שטענה כי לא היתה מעורבת כלל בעסקה ובמגעים שקדמו לה עם התובע, העידה שהכסף שהתקבל מהתובע שימש לתשלום ליזם הקודם, בכדי להיכנס לנעליו בפרויקט, וכן לתשלום שכר עבודה לחברת מהנדסים ועבור אגרות אולם לא יכלה להציג מסמכים התומכים בכך.
הסוגייה המורכבת התגלגלה לפתחה של השופטת עידית וינברגר שכאמור החליטה לקבל את התביעה במלואה לאחר ששמעה את טענות הצדדים.
בפסק הדין נאמר בין היתר: "הנתבע לא הצביע ולו על פעולה אחת שנעשתה לקידום הפרויקט לאחר שהתובע העביר לו את הסך של 220,000 ₪. לא פעולות בתחום התכנון, ולא כל פעולה אחרת. נדמה שהנתבעים נטלו את כספו של התובע אך ורק לשם כיסוי התחייבויות עבר שלהם, ביודעם היטב שאין להם מקורות מימון להמשיך את הפרויקט, שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות כלפי דיירי הבניין או כלפי התובע, ושספק רב אם יש היתכנות תכנונית לפרויקט.
די באמור עד כה על מנת להוביל למסקנה שעל הנתבעים להשיב לתובע לכל הפחות את הסכום של 220,000 ₪ שהעביר להם מכוח ההסכם, מבלי שהיה מודע לעובדות מהותיות שהוסתרו ממנו".
עוד נאמר בפסק הדין: "לא שוכנעתי שהתובע היה יזם נדל"ן, או איש עסקים ממולח, כפי שמנסה הנתבע להציגו. נהפוך הוא, עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע ניצל את חוסר ניסיונו, ואת העובדה שלא היה מיוצג על ידי עו"ד, וניהל עמו מו"מ לקראת חתימת ההסכם בחוסר תום לב, תוך שהוא מסתיר מפניו מספר רב של נתונים ועובדות חשובות, שלו היו בידיעת התובע, לא היה מתקשר עם החברה בהסכם".
סוף דבר השופטת פסקה כי היזם ישלם לתובע סכום של 400,000 ₪ וכי אשתו של היזם (בעלת המניות בחברה היזמית) תשלם לתובע סכום של 265,000 ₪. עוד נקבע כי בני הזוג ביחד ולחוד ישלמו לתובע סכום של 25,740 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד ואת האגרה ששולמה בסך 10,367 ₪.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
