banner
עמית דובקין // צילום: חן ליאופולד
עמית דובקין // צילום: חן ליאופולד

בנייה מרקמית כאלטרנטיבה למגדלים

אמנם רוב הערים בעולם שנבנו בשיטת הבנייה המרקמית, דוגמת פאריז וברצלונה, נבנו כך עוד בטרם היו בהן מכוניות פרטיות, אולם המודל הזה בהחלט הוכיח את עצמו גם כפתרון לצפיפות ההולכת וגדלת באותן ערים // דעה

עמית דובקין 06.01.2022

בעידן בו מדינת ישראל הולכת ומתכסה במגדלים, הן במדינת תל אביב והן בערי פריפריה מרוחקות, זה הזמן להיזכר באלטרנטיבה מעניינת שהפכה ערים גדולות וצפופות בעולם לאטרקטיביות למגורים ואף מושכות אליהן המוני תיירים – בנייה מרקמית.

הבנייה המרקמית, מה שמכונה באנגלית "parameter block", או isoiato (מבנן) באיטלקית, מתאפיינת במבננים/גושי בניינים בני 4-6 קומות בדרך כלל, לעיתים קצת יותר, שנבנו עם "חזית אפס" כלפי הרחוב, כלומר ללא מקומות חנייה או גינה בחזית הבית, זאת גם כל מנת להרוויח מקום וגם לעודד את התושבים להשתמש בתחבורה ציבורית.

כפיצוי על העדר גינה בחזית, יש בדרך כלל למבנני הבנייה המרקמית חצר פנימית ביניהן, המשמשת למטרות שונות, חצר משחקים לילדים, מקום התוועדות בין השכנים, ללא כל רעש מכיוון הרחוב וכן תורמת רבות ליחסי השכנות ולתודעת הקולקטיב החברתי.

אמנם רוב הערים בעולם שנבנו בשיטת הבנייה המרקמית, דוגמת פאריז וברצלונה, נבנו כך עוד בטרם היו בהן מכוניות פרטיות, אולם המודל הזה בהחלט הוכיח את עצמו גם כפתרון לצפיפות ההולכת וגדלת באותן ערים, מניעת תהליכי פירבור מיותרים הכרוכים בנסיעות ארוכות אם העבודה וממנה, וניצול מיטבי של זכויות הבנייה, זאת שיפור הממשקים העירוניים בכלל.

לבנייה המרקמית יתרונות רבים לעומת המגדלים
ראשית דבר עלויות תחזוק הדירות נמוכות בהרבה לעומת המגדלים הכרוכים בעלויות יקרות יחסית המצריכות חברת אחזקה, שומר וכו'.
שנית, כתוצאה מכך רבים מהמגדלים ברחבי העולם התדרדרו ברמת התחזוקה שלהם והפכו מ"יוקרה" ל"סלאמס".
שלישית, במגדלים רוב רובם של השכנים יורדים הישר מהמעלית אל מקום החנייה ואינם נפגשים כלל.
רביעית, במקרים רבים מתאפיינים המגורים במגדלים ברוחות עזות ובמיוחד בקומות הגבוהות.
חמישית, לעיתים קרובות המגדלים מטילים צל ענק המכסה את סביבתם ברדיוס משמעותי, כולל לדוגמא גינות ציבוריות.

העובדה שלאחרונה יצא מנהל התכנון במשרד הפנים בתכנית להכפיל את מספר תושבי תל אביב וירושלים ולהפוך אותן לערים צפופות והמוצלחות יותר, דוגמת פאריז וברצלונה, ייהנה ללא ספק כוונה נכונה ומבורכת.

אולם נשאלת השאלה האם "תל אביב כניו יורק", כלומר בניית מגדלים תחת כל גבעה וכל עץ רענן, הינו הפתרון המתבקש והאולטימטיבי, או שמא, דווקא בעיר העברית הראשונה, יש צורך לאזן אותו בבנייה מרקמית מתונה הרבה יותר, מה שישמור על אופי ייחודי ואינטימי בחזות העיר בכלל וביחסי שכנות בפרט?

גם אין ספק שתהיה בכך תרומה משמעותית לבעיית הפקקים והעובדה שרוב התל אביבים, דוגמת רוב תושבי מדינת ישראל, מתקשים עדיין להתנתק מרכבם הפרטי לטובת תחבורה ציבורית. לאחרונה החליטה העיריה להוריד את תקני החנייה בפרויקטים חדשים ל-0.5 בלבד, ולטעמי מתבקשת לצד החלטה חשובה זו גם דחיפת בנייה מרקמית ובמיוחד באותם רובעים שבהם דוגמת 3 -4 (הצפון הישן) הוחלט לקדם תמ"א 38/2 עד לגובה של 8 קומות.

על כן, לסיכום, דווקא כמי שרואה בהחלט את קידום המגדלים והשימושים המעורבים כהכרח בתכנון העתידי של מדינת ישראל המצטופפת והולכת, אסור שנשכח גם את הבנייה המרקמית הוותיקה והטובה שתוכל גם בעתיד  לבדל את תל אביב מניו יורק, ולהעניק לה את אותו מימד חיובי שמהן נהנות ערי עולם דוגמת רומא, פאריז וברצלונה.

*כותב המאמר עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

לרשימת 70 המשפיעים בנדל"ן והתחדשות עירונית >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות