לאן נעלמו סעיפי הציונות וההגנה על גבולות המדינה בהחלטות מוסדות התכנון ומשרדי הממשלה, ומי הוציא את הקיבוצים למכירת חיסול?
"הכושי עשה את שלו", ככה אומרים מאחורי הקלעים ותיקי הקיבוצים והמושבים של ההתיישבות העובדות. הם חיים בתחושת אכזבה לפיה הם מסרו את חייהם למדינה, והיא מצדה מפנה להם גב ולוקחת בחזרה אליה את האדמות שמשמות להן כפרנסה. בלי אדמות אין להם זכות קיום.
רמ"י דורשת מיליונים עבור פעילות המסחר
בואו נדבר על לחם למתיישבים הוותיקים ביישובי הספר. אין מחלוקת כי במוסדות התכנון והשלטון, מהמועצה הארצית לתכנון ובניה, דרך מטה הדיור ורשות מקרקעי ישראל, לא יושבים קיבוצניקים, צפוניים או דרומיים, בהמוניהם. אין גם מחלוקות שערכים כמו ציונות והתיישבות אינם חלק משיקוליהם המקצועיים או בראש מעיניהם של מקבלי ההחלטות, בבואם לתכנן את עתיד המדינה, שמרביתה תתאכלס בערים הגדולות, ולשם נשואות העיניים.
וכך, בשנה החולפת, בנוסף למכות שחטפה החקלאות הישראלית ודעיכת ענפים שלמים של גידולים – ראינו את המדינה עושה מכירת חיסול ומעבירה שטחים חקלאיים לידי ערים מרכזיות, במטרה לפתור את "מצוקת הדיור" ולחזק את הערים בפריפריה. כך, מינהל התכנון אישר העברת אדמות חקלאיות מקיבוץ גת לטובת הרחבת העיר קריית גת ומקיבוץ ניר עם לטובת העיר שדרות.
במקביל, יש להזכיר את מלחמת העולם שפרצה בין רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) לקיבוץ האון שבעמק הירדן, על רקע דרישת המדינה לשיווק המגורים לציבור הרחב – ולא רק לתושבי העמק. דוגמא קטנה למאבק שמתנהל גם בתחום הדיור.
ואת הצעקה הכי גדולה כמעט ולא תשמעו – היא התרחשה כשרמ"י החלה להכנס לתוך הקיבוצים ולדרוש מיליוני שקלים להסדרת פעילות עסקית במבנים שייעודם במקור איננו למסחר ותעסוקה, בהם אגב עסקים קטנים שזו פרנסתם היחידה באזורים שכוחי אל שבספר גבולות המדינה.
מנגד למאבק שמנהלת המדינה בקיבוצים, ראינו איך היא מחלקת אלפי דירות יחד עם שטחי מסחר ותעסוקה בעשרות תוכניות שאושרו לטובת החברה הערבית והחברה החרדית, ליישוב מחדש של הנגב וחיזוק יהודה ושומרון. מה שראיינו בתקופת הממשלה הנוכחית הן החלטות מגזריות ואלקטורליות, זה מה שראינו. הכל פופוליסטיות זולה במסווה של ציונות אבל בפועל אפס שיקולים של ציונות והגנה על גבולות המדינה. ביננו, את הקיבוצים אף אחד כבר לא מייצג וגם לא את הערכים שעליהם הוקמה המדינה. מה שכן, זורקים להם הקלות לתוספת דירות. ללא שטחי מסחר. ללא תעסוקה. ללא פרנסה.
מי יעמוד בחזית ההגנה על אדמות המדינה?
במלחמה הבאה שעל פי התחזית תהיה רב מערכתית ומזירות מרובות, לרבות התפרעויות בתוך המדינה, הגבולות יהיו משמעותיים לקיומה, ממש כמו בימי הקמתה.
אין חולקים כי ההתיישבות העובדת ביישובי הספר והגבולות תמצא את עצמה בחזית או כמקלט למפונים מהערים. ואם כבר חזית, זה המקום להצדיע ליישובי עוטף עזה, שמנהלים לנו את חזית הלחימה מזה שנים בכוח האיתנות, בזמן שכולנו ממשיכים בשגרת החיים. בינתיים, גם גזרת ג'נין הולכת ומתחממת בשנים האחרונות סביב קיבוצי ומושבי הגלבוע ועמק המעיינות, לצד קיבוצי ומושבי רמת הגולן והגליל העליון – מיעוט של מיעוט של יהודים שמגנים מידי יום על שגרת החיים במדינה בעצם קיומם. כמעט ולא תשמעו על ירי לעברם, על חדירת כלי טיס ועוד שלל אירועים ביטחוניים שבשגרה. קולם גם לא נשמע בוועדות הכנסת או בדיונים של מוסדות התכנון. למעשה, לא סביר שתמצאו קריטריון העוסק בציונות והגנה על גבולות המדינה בסעיפי ההחלטות של מינהל התכנון והממשלה.
"אוכלי חינם"?
לא נהיה יפי נפש. הקיבוצים מצדם הגזימו ועשו באדמות כבשלהם מבלי לדבר עם המדינה או עם אזרחיה, לרבות שיווק הרחבות מגורים לבני המשק בלבד ואף מניעת תוכניות בנייה בניסיון למנוע את שינוי "צביון" חיי הקיבוץ – ובכך (בין היתר) הצליחו לגרום לאנטגוניזם, לא רק בקרב מקבלי ההחלטות אלא בקרב החברה הישראלית כולה.
הכל נכון אבל ביום הדין, כשנצטרך לרגע להיות חכמים ולא צודקים, כולם שוב ייזכרו, שהקיבוצניקים הם לא "אוכלי חינם", וישובו ויפארו את גדולתה של ההתיישבות העובדת הערכית הציונית ואת יכולותיה החברתיות והמעשיות להתארגן ולהגן על גבולות המדינה. זו תהיה שעתם היפה של הקיבוצים והמושבים שהולכים ודועכים כי במקום להמתין ליום הדין, הם כבר מזמן היו צריכים לצאת במסע התחדשות, ולהצמיח מנהיגות צעירה שתייצג אותם במוסדות התכנון ובמשרדי הממשלה. אבל כמו שהם הגיעו לא מוכנים לרגע הזה – כך המדינה תגיע לא מוכנה לרגע מלחמת הקיום הבאה. ההפסד בסיפור הזה הוא של כולם.
*כותבת המאמר, כרמלה קופר, הנה העורכת הראשית של אתר "מגדילים"
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
