פיצוי בסך רבע מיליון שקל: "היה על הנתבעת לצפות כי בנייה רשלנית תביא לליקויים"

את התביעה הגישו בני זוג שרכשו דירת ששה חדרים בפרויקט תמ"א 38 ברחוב הראל בשכונת רוממה בחיפה. בהסכם הרכש נקבע כי המועד למסירת הדירה הוא 15/3/16 כאשר לטענת התובעים סוכם כי הדירה תימסר לאחר שיינתן טופס 4 ולאחר שלא יוותרו בה עוד עבודות לביצוע, המונעות מגורים.

לטענתם הדירה נמסרה בסופו של דבר רק ביום 18/9/17 באיחור של 18 חודשים, כאשר היא במצב לא תקין ועם שורה ארוכה של ליקויים הכוללים בין היתר, גובה תקרה נמוך מהמתוכנן, היעדר הכנה למזגן, חניה המנוגדת לתקנות התכנון והבניה ומרפסות ללא קירוי – מצב שהוביל לכתמי רטיבות גדולים בדירה. 

בתביעה הם ציינו כי יש לחייב את החברה בתשלום פיצוי בשיעור שלא יפחת מ10% מהשווי החוזי של הדירה, זאת בנוסף לפיצוי בגין הליקויים שפורטו בתביעה.

מנגד, החברה היזמית, ש. דורפברגר בע"מ, טענה כי הדירה נבנתה באופן מקצועי, ברמה גבוהה ובהתאם להסכם וזאת חרף העובדה שהתובעים התעכבו מאוד בהעברת פרטי הגמר של דירתם, סיפקו תכניות פנים של הדירה באיחור של חודשים, לא בחרו ריצוף במועד, איחרו במועד מסירת גוונים וחומרי פרטי גמר, איחרו חודשים בהשלמת מערכת "חשמל חכם", שהותקנה בדירתם שלא בהתאם להסכם, ביצעו עבודות גבס פרטיות טרם השלמת הבנייה ומסירת החזקה בדירה, סירבו לשלם במשך תקופה ארוכה את התשלום האחרון, דבר שעיכב את מסירת החזקה, כאשר כל הרוכשים האחרים בבניין קיבלו את החזקה והחלו להתגורר בדירותיהם חודשים רבים טרם התובעים. 

באשר לתיקון מרפסת הגג, נטען כי התובעים תיקנו נזק זה בעצמם ועל חשבונם מכיוון שהנזק נגרם ע"י בעל מקצוע מטעם התובעים ועבורם. עוד טענה החברה כי לא ברור מדוע בחרו התובעים לפרק את כל הריצוף במרפסת ולהרכיבו מחדש, שעה שהמקום בו אירע הכשל באיטום היה ידוע וניתן היה להסתפק בתיקון נקודתי. בכך הפרו התובעים את חובת הקטנת הנזק. נוסף על כך טוענת הנתבעת, כי לא ברור מדוע התובעים בחרו לבצע תיקון באמצעות קבלן משנה מטעמם, כאשר טרם חלפה שנת הבדק ותקופת האחריות. 

החברה הוסיפה כי לאורך השנים היא ביצעה עבודות בכ – 170 דירות של דיירים שונים בפרויקטים של תמ"א 38, לשביעות רצונם המלאה וכי זו התביעה היחידה כנגדה בגין ליקויי בנייה בדירה. 

באשר לאיחור במסירה – החברה טענה כי בהסכם המכר נקבע כי בכל מקרה של עיכוב בביצוע העבודות הנובע מהקונה, ידחה תאריך המסירה לתקופה המצטברת הכוללת את כל העיכובים שבאחריות הקונה. וכי בהתאם לחוזה, לא יהא זכאי הקונה לכל פיצוי בגין העיכוב במסירת החזקה. כמו כן, בהתאם להסכם, סירובם של התובעים שלא לקבל את החזקה ולשלם את התשלום האחרון, הוא בלתי חוקי ויראו בקונה כמי שלמעשה קיבל את החזקה בדירה במועד בו הייתה ראויה למגורים.

לאחר ששמעה את טענות הצדדים החליטה שופטת בית משפט השלום בחיפה מירב קלפמנר נבון לקבל את התביעה כשהיא מנמקת בפסק הדין:
"עוולת הרשלנות מורכבת משלושה יסודות. חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), התרשלות ונזק. על התובע פיצויים בגין עוולת רשלנות, הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק להתרשלות. חובת זהירות מושגית: הכלל הוא שבמקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית. בענייננו, חובה זו מתקיימת מכוח ההתקשרות החוזית בין הצדדים ונוכח היות הנתבעת החברה הקבלנית בפרויקט. על הנתבעת מוטלת חובת זהירות כללית להבטיח את תקינות ושלמות העבודות אותן היא מבצעת. על הנתבעת חובת זהירות כלפי מי שעלול להיפגע מאי קיום החובות המוטלות עליה בהתאם להסכם ולדינים הרלבנטיים. לפיכך, חובת הזהירות המושגית מתקיימת. חובת הזהירות מתקיימת בענייננו אף בהתאם לחוק המכר (דירות). 

חובת זהירות קונקרטית: במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית, על בית המשפט לבחון האם בין המזיק לניזוק התקיימו יחסי קירבה שבעטיים היה על המזיק לצפות את קרות הנזק הן במישור הפיסי והן במישור הנורמטיבי, בכפוף לקיומם של שיקולי מדיניות משפטית המצדיקים, בנסיבות המקרה, את צמצום היקף האחריות הנזיקית".

עוד נאמר בפסק הדין: "בענייננו, תנאים אלה מתקיימים. הנתבעת שימשה כקבלנית הפרויקט, אשר תכננה ובנתה את דירת התובעים. היה על הנתבעת לצפות את גרימת הנזק ומשכך, ראוי להטיל עליה אחריות. בין התובעים לנתבעת נקשר קשר חוזי והתובעים סמכו על הנתבעת כי זו תבצע את העבודה לשביעות רצונם ובהתאם למוסכם. בנסיבות אלו, חבה הנתבעת אף בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים בגין נזקים שנגרמו לדירה כתוצאה בליקויים בתכנונה ובבנייתה.

היה על הנתבעת לצפות כי בנייה רשלנית תביא לליקויים ומכאן לנזק. במחדליה של הנתבעת היא יצרה סיכון בלתי סביר, שכן אלמלא התרשלותה, סביר להניח כי הנזק שנגרם לתובעים היה נמנע. משכך, הוכח אף הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעת לנזק אשר נגרם לתובעים. העובדה כי הנתבעת הסכימה, בטרם ההליך המשפטי ואף במהלכו לתקן חלק מהליקויים מצביעה על כך שהגורם העיקרי והמכריע לליקויים בדירת התובעים, הוא אופן ביצוע התכנון והבנייה ע"י הנתבעת".

סוף דבר בית המשפט פסק כי החברה היזמית תפצה את רוכשי הדירה בסך של 140,318 ₪ בגין האיחור במסירת הדירה, בסך של 80,129 ₪ בגין ליקויי בנייה, סך של 4,000 ₪ בגין שכ"ד בעת פינוי הדירה לצורך תיקון ליקויים וסך של 10,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. בסך הכל תשלם החברה לרוכשי הדירה סכום של 234,500 ₪. זאת בתוספת להוצאות משפט בסך 25,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 35,000 ₪. 

בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: ליקויי בניה איחור במסירת דירה