עו"ד עידן שטרית: "במלחמה הייתי בשביל עובדי המשרד כמו אבא"

בשנה האחרונה בלבד הושלמו ונמסרו ארבעה פרויקטים של הריסה ובנייה בליווי משרדו של עו"ד עידן שטרית. וזה רק קצה הקרחון: במשרד שהקים לפני 14 שנה בפתח תקווה פועלים כיום שישה עורכי דין והיום המשרד מלווה יותר מ-100 פרויקטים פעילים. עו"ד שטרית עוסק בתחום המקרקעין קרוב ל-17 שנה ואת דרכו המקצועית החל במשרד תל-אביבי שהתמחה בליטיגציה ובנדל"ן. בהמשך חזר לפתח תקווה, עיר הולדתו, והקים בה את משרדו.

עידן, ספר על המקום שבו גדלת, על הילדות והנעורים?
"אני דור שלישי בפתח תקווה, גדלתי כאן, התחנכתי כאן ואני גם גר כאן היום. לא הייתי ילד שובב, אבל מאוד אהבתי אקשן. הייתי ילד שאוהב לדעת הכול, ללמוד הכול ולהבין הכול. בצעירותי שיחקתי כדורגל בקבוצה של הלוזונים, מכבי פתח תקווה, אבל הפסקתי מוקדם מדי. כנראה שלא היו לי מספיק הכישורים הנדרשים לכדורגל. אחרי שהפסקתי לשחק, אהבתי מאוד אופנועי שטח וטרקטורונים. לצערי, בגיל 17 עברתי תאונה קשה מאוד עם טרקטורון. התהפכתי איתו בחולות של פתח תקווה וכמעט נהרגתי. קיבלתי מכה חזקה בפנים וסבלתי משברים בגולגולת, בלסת ובארובת העין. עברתי שיקום שנמשך כחצי שנה".

אילו ערכים ספגת מבית אמא ואבא?
"אבא שלי, לוי, גם עסק בנדל"ן. הוא היה קבלן. אבא שלי הוא איש של נתינה. הוא תמיד אוהב לעזור בלי לצפות לקבל משהו בחזרה. הוא תמיד אמר לנו: תנסו לעזור למי שנמצא בבעיה, תדאגו לזולת ותסייעו לאנשים. הוא גם לימד אותנו להיות בני אדם עם פנים טובות וחיוך. הוא גם אוהב לארח אנשים. הבית שלנו היה מלא באורחים ובחברים. אמא שלי, אורלי, עבדה בבנק ואחרי שפרשה היא גידלה חמישה בנים. היא שמרה עלינו בכפפות של צמר גפן ודאגה לכל דבר שהיינו צריכים. ועד היום, אחרי שסיימה לגדל אותנו, היא עכשיו דואגת לנכדים ומטפלת בהם. לקחתי ממנה המון, בעיקר את הנתינה והעזרה לזולת. היא תמיד בחרה בנו לפני שבחרה בעצמה, דאגה לנו לפני הכול. אנחנו היינו מרכז החיים שלה".

מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"בגיל 16 מכרתי נעליים. יחד עם חבר קנינו קונטיינר של כפכפים, תחת מותג של אחיו הגדול שנקרא 'לוקה', ומכרנו אותם בשווקים. היינו בשוק ראש העין, בפתח תקווה, בנתניה ובירושלים. זה היה העסק הראשון שלי. אחרי שסיימנו למכור את הקונטיינר הראשון, החבר שלי טס לארצות הברית ואני התגייסתי לצבא ושם העסק הסתיים".

איזו דמות ראית בה מודל לחיקוי בנעורים?
"אבא שלי. ממנו למדתי איך להסתכל על החיים, מה חשוב ומה פחות חשוב, ושערכים וחינוך קודמים לכסף. למדתי ממנו שיש דברים שהם מעבר לכסף: חברות, עזרה ונתינה לזולת. ברוך השם, גדלנו בבית שלא היה בו מחסור ולמדנו להיות אנשים עם ערכים, לפרגן לאחר, לעזור ולתת. היינו עושים בבית חגיגות מימונה ענקיות. עד היום, בכל יום שישי, יש לאבא שלי בבית פרלמנט של אנשים שמגיעים אליו. ובכלל, הוא כל הזמן מסייע בכל מה שהוא יכול. זה מה שראינו בבית מדי שבוע וזה מה שאנחנו רואים עד היום".

מה הביא אותך ללמוד משפטים?
"בצבא שירתי בתל השומר. הייתי חייל בתקופת מלחמת לבנון השנייה. תוך כדי השירות נפתח בקריית אונו מסלול ללימודי ערב במשפטים או במינהל עסקים. המפקד בבסיס נתן לי אישור מיוחד ויצאתי ללמוד פעמיים בשבוע. בחרתי במשפטים כי זה סקרן אותי ודיבר אליי. רציתי לחקור וללמוד את התחום וחשבתי שאוכל לשלב אותו בעתיד עם הצד העסקי. חשבתי שאם אלמד משפטים ואהיה עורך דין צעיר, זה ייתן לי יתרון. הצלחתי לנצל את הזמן בשירות הצבאי וכבר בגיל 21 וחצי, כחצי שנה אחרי שהשתחררתי, סיימתי את התואר הראשון במשפטים. בפועל, היום, בגיל 38, אני מנהל משרד עורכי דין, כך שזה באמת נתן לי יתרון. הדרך הייתה קשה מאוד, אבל בסופו של דבר הרגשתי שהמסלול שלי הוביל אותי ללימודי משפטים ומשם הדברים הסתדרו".

מה ה'אני מאמין' שמלווה אותך בקריירה המקצועית?
"הנתינה, העזרה לזולת, ההנאה לקום בבוקר ולדעת שאני עושה משהו טוב למען אנשים ועוזר להם להגיע לדירה חדשה. מעבר לצד הכלכלי, יש סיפוק גדול בלעזור לאנשים שאין להם שום הבנה בתחום ואין להם רקע מקצועי. אם אין להם בן משפחה שהוא עורך דין, קשה להם מאוד להבין את התהליך. זה תהליך קשה, ארוך ומייגע ובאמת צריך מישהו שיהיה שם בשבילם וזה מה שאנחנו עושים היום".

איך אתה מקבל החלטות משמעותיות בעבודה?
"אם יש החלטות כבדות משקל, אני מתייעץ לפעמים עם אבא שלי או עם אנשים שנמצאים במקצוע שנים רבות יותר, עם יותר ותק וניסיון. אני מתייעץ גם עם עורך הדין שעבדתי אצלו במשרד הקודם, טל בננסון, שאנחנו מדברים עד היום. אני תמיד משתדל להתייעץ עם מישהו בעל ניסיון, שכבר עבר את מה שאני נתקל בו עכשיו, כדי שאוכל לעשות את הדברים בצורה נכונה".

איזה מנהל אתה?
"כל יום מחדש אני מבין את המשמעות של לעמוד בראש משרד. הצלחנו להיות משפחה. כולם מגיעים לכאן במורל גבוה. במלחמה או בתקופות קשות אחרות הייתי בשביל עובדי המשרד כמו אבא. תמכתי בהם ודאגתי שלא יחסר להם שום דבר לאורך כל הדרך. דאגתי לכל מה שהם היו צריכים. מי שיש לו צוות ועובד עם אנשים שנמצאים איתו רוב היום, זו כבר משפחה. צריך לדאוג לכולם, אם זה ברמה הכלכלית ובין אם ברמת הלימוד וההדרכה. בכל יום ראשון אנחנו פותחים את השבוע בישיבת בוקר. כל אחד מספר איך עברו עליו השבוע והשבת, משתף במשהו חשוב, מעדכן על פרויקט מרכזי ועל התוכניות לשבוע הקרוב. האווירה במשרד טובה ומאתגרת. אנחנו עובדים במשרד בקצב גבוה ולא שוכחים את האנושיות. חשוב להיות יחד עם כולם, להסתכל על כולם בגובה העיניים ולהתנהל ללא הבדלי מעמדות. עם זאת, חשוב שכולם יבינו את המטרה: שהמשרד שלנו יהיה הכי טוב במה שאנחנו עושים".

כשאתה נוסע ברכב לאיזו מוזיקה אתה מאזין?
"בעיקר שירים של אברהם טל ושלמה ארצי".

מה הדבר הכי אמיץ שעשית בחיים?
"אני לא אחד שחובב אקסטרים, אבל עשיתי בנג'י. יש לי פחד גבהים וזה אחד הדברים שרציתי להתמודד איתם".

מה התחביב שלך היום?
"לצערי, פעם היה לי יותר זמן פנוי. הייתי הולך לשחק כדורגל עם חברים. היום כשיש לי זמן אני אוהב ללכת לים".

מה החלום האישי שלך שעוד לא הגשמת?
"כשהייתי ילד חלמתי לראות את עצמי יושב במשרד בקומה גבוהה כבעלים של משרד עורכי דין, להיות נשוי ואבא לילדים. הגשמתי את רוב החלומות שלי. היום החלום שלי הוא לפתוח בית ספר לפרקטיקה, שילמד בני נוער על נדל"ן, על עבודה ועל קבלת כלים. בבית הספר לא מלמדים את מה שהעולם מזמן לנו בסופו של דבר. בני נוער צריכים לצאת לעולם, לדעת איך מרוויחים כסף ולהבין את משחק הכסף. את זה לא מלמדים בתיכון. זה בוער בי. הלוואי שאצליח לעשות את זה".

איזה פרויקט נדל"ן היית רוצה ללוות?
"הייתי רוצה כבר לראות את הפרויקטים שלנו במרכז פתח תקווה מתממשים. לא רק פרויקטים של התחדשות בניינית, שכבר השלמנו ארבעה מהם השנה. הייתי רוצה לראות מסה גדולה של התחדשות עירונית, לראות כיצד הפרויקטים והמתחמים הגדולים שבהם אנחנו מייצגים בעלי דירות קורמים עור וגידים".

התחדשות עירונית – מה העתיד של התחום הזה?
"ברגע שהרישוי העצמי יתקדם ויותר אדריכלים יוכלו לחתום על תוכניות ולקדם אותן ובמקביל, הרשויות יגבו היטלי השבחה ויקבלו כסף בפועל, יהיה להן תמריץ משמעותי יותר לקדם פרויקטים של התחדשות עירונית. כך הרשויות גם יבינו שהתהליך אינו מפחיד או מסוכן כפי שלעתים נוטים לחשוב. אני מבין את המצוקה שעליה הרשויות מדברות בנושאים של כבישים, תשתיות, בתי ספר וגני ילדים. אבל תמיד אני אומר שהייתי מעדיף שדייר יגור בדירה חדשה וכשנופל טיל יהיה לו ממ"ד. אחר כך אפשר לדבר על איפה יהיה בית הספר או אם הכביש רחב מספיק. כעורך דין שמייצג דיירים, אני רואה את הכאב מהצד שלי. בסופו של דבר, השאלה היא מה המשמעות של חיי אדם ומה הערך שלהם. האם אנחנו רוצים שאישה עם שלושה או ארבעה ילדים תצטרך בזמן אזעקה להחליט איזה ילד היא מורידה למקלט או שתצטרך להגיע לממ"ד בתוך דקה וחצי? כולם יודעים מה התשובה.

"התחדשות עירונית זו האהבה שלי", הוסיף, "זה דבר שאני קם אליו בתשוקה ונהנה לעשות אותו. אני קם בכל בוקר עם מטרה להביא את הבשורה של המשרד שלנו לכמה שיותר בעלי דירות ובניינים, לגעת בכמה שיותר אנשים, לעזור לכמה שיותר אנשים ולקדם כמה שיותר פרויקטים. המטרה היא שברגע האמת, במערכה הבאה שתקווה שלא תבוא, נוכל להגיע למצב שבו יהיו כמה שיותר בתים מוגנים באזור המרכז".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן