ענת קריספין // צילום: שגיא מורן
ענת קריספין // צילום: שגיא מורן

מדוע אין שום סיכוי שייבנו בישראל מאות אלפי דירות בשנה?

ענת קריספין, מומחית לרישוי בנייה ועסקים, מתארת את הסבך הבירוקרטי: "התמודדות סיזיפית עם פקידות עירונית ערלת לב וחסרת הבנה בסיסית בבנייה לצרכי הקבלנים המשקיעים בפרויקט את מיטב הונם והונם" // דעה

 

ענת קריספין 05.07.2022

בעולם המתוקן שלנו צריך רישיון לכל דבר ועניין. רישיון למכונית, אופנוע ואפילו לטוסטוס, רישיון לעריכת דין או ראיית חשבון, ואפילו, רחמנא לצילן, רישיון נישואין.אלא מאי? 3 שרים בכירים בממשלת ישראל שהופיעו לאחרונה במסיבת עיתונאים חגיגית והכריזו על מה שהם קוראים "תכנית דיור ממשלתית", סבורים ככל הנראה שמאות אלפי דירות ייבנו מעצמן, ללא הליכי רישוי עירוניים.

ובכן, צר לי להיות זו שמבשרת בשורת איוב, אבל אין שום סיכוי שבעולם שאותן מאות אלפי דירות, ובקצב מסחרר של 120 אלף לשנה, ייבנו אי פעם, זאת משום שכבר היום, ובקצב בנייה איטי לאין שיעור, הליכי הביורוקרטיה והאישורים אורכים שנים על גבי שנים.

מוצאת אני את עצמי מידי יום, יחד עם אנשי הצוות שלי, מול שוקת שבורה של קבלנים ויזמים שבכל פעם שוקלים כל פעם מחדש האם בכלל כדאי להם לקדם את הפרויקט, זאת לאחד ששילמו כהנה וכהנה עבור רכישת הקרקע, מיסוי ושאר מיני ירקות.

מוצאת אני את עצמי, יחד עם אנשי הצוות שלי, מתמודדים 24/7 תרתי משמע – התמודדות סיזיפית, לעיתים קרובות על גבול הבלתי אפשרית, עם פקידות עירונית ערלת לב וחסרת רגישות מינימלית  וחוסר הבנה בסיסית בבנייה – לצרכי הקבלנים המשקיעים בפרויקט את מיטב הונם והונם.

נכון. אנחנו חוסכים מהקבלנים הרבה מאוד כאבי לב וממון מיותר, ומצליחים איכשהו לקצר את ההליכים ולהביא את רוב רובם של הפרויקטים אל קו הגמר, אבל המאמץ, הכסף והזמן המושקעים בכך, הינם חסרי פרופורציה לחלוטין.

אין לי צל של ספק שאם מקבלי ההחלטות בממשלה, ובכלל, היו שמים סוף סוף דגש על קיצור ביורוקרטית הרישוי וההיתרים, ניתן ואפשר היה לבנות הרבה יותר ובפרקי זמן קצרים לאין שיעור.

העובדה שבמהלך עשור ויותר ממשלת ישראל איננה מצליחה לחצות את רף ה-40-50 אלף התחלות בנייה, נובעת אמנם גם מגורמים נוספים דוגמת העדר שיווק קרקע מספיק, ובמיוחד באזור הביקוש, אולם גם אם תאורטית אכן יוכפל שיווק הקרקע (מה שאני בספק רב..) לא ניתן יהיה בשום פנים ואופן לקדם לקו הגמר מספרים דוגמת 80-100 אלף יחידות דיור לשנה, בוודאי לא 120 אלף, נתון  שנשמע כמו פאטה מורגנה. 

עד כמה שזה קשה לשמוע ולהטמיע, יש לי תחושה שלא במקרה לא התייחסו השרים הבכירים שהיו במסיבת העיתונאים למוגלה  כואבת זו. מראש הם ידעו שהמשימה הינה בלתי אפשרית ולכן לא התייחסו לכך, אולי בתקווה שהזיכרון של הציבור הינו קצר.

אולם, וזה אולם גדול, הציבור במקרה זה כן יזכור גם יזכור את העובדה שהמחסור בהיצע דיור, המגיע כבר היום על פי ההערכות שמרניות לכ-150 אלף דירות, ירקיע במהלך השנים הקרובות למספרים גבוהים הרבה יותר, מה שכמובן יגדיל את המחסור וייקר עוד יותר את הדירות.

העובדה שנכון להיום כשליש מהישראלים הינם ללא דירה בבעלות, וכמחצית(!) מהצעירים עד גיל 45 הינם ללא דירה, הייתה אמורה להדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות וגם לגרום להם לנסות ולפתור סוף סוף בטיפול שורש עמוק את כל נושא הרישוי וביורוקרטית ההיתרים.

יתרה מכך, למחצית מהצעירים עד גיל 45 אין לא רק דירה בבעלות, אלא גם חוסר יציבות משווע בשוק השכרת הדירות, הן ברמות המחירים והן בעובדה שבניגוד לארצות הברית ומדינות נאורות נוספות, לא קיים אצלנו כלל מושג שכירות לטווח הארוך. 

אמנם, למען בדיוק, ניתנת כיום לרשויות המקומיות אפשרות להחליט בעצמן על הרישוי, אולם כולנו הלא יודעים איזו בוקה ומבולקה קיימת בשטח ואיך כל רשות הינה מעין "קריית הוותיקן", מדינה בתוך מדיה.

לסיכום, מדובר בתכנית ללא אופק מעשי, כך שגם אם שנתם של מקבלי ההחלטות לא נדדה עד עתה, לא ירחק היום וזה יקרה ! 

*כותבת המאמר, ענת קריספין, הנה מומחית לרישוי בנייה ועסקים ובעלת משרד TOP TLV 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות