banner
הרב נתנאל טל שאוליאן // באדיבות איגוד רבני קהילות
הרב נתנאל טל שאוליאן // באדיבות איגוד רבני קהילות

מגדילים עם פרשת תצוה – זכור: "טוב שם משמן טוב"

"שמו של האדם חשוב לו יותר מכסף. מדוע האדם עובד קשה כדי להשיג הישגים שיישארו שנים אחרי לכתו מן העולם?"- הרב נתנאל טל שאוליאן עם פרשת תצוה – זכור

הרב נתנאל טל שאוליאן // באדיבות איגוד רבני קהילות

מאת: הרב נתנאל טל שאוליאן, איגוד רבני קהילות

המלך קהלת הטביע את הניב היהודי הידוע: 'טוב שם משמן טוב' (קהלת ז, א). כדאי להקשיב למלך שראה כל מה שיש לראות והשיג כל מה שיש להשיג. מסקנתו הייתה ששמו של האדם חשוב לו יותר מכסף. מדוע האדם עובד קשה כדי להשיג הישגים שיישארו שנים אחרי לכתו מן העולם? פשוט מפני שכך יזכרו אותו. למעשה, אפילו לבניית עיר ההמונים הראשונה ו'גורד השחקים' המפורסם ביותר היה נימוק דומה, בלשונם של בוני מגדל בבל: "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַֽעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" (בראשית יד, א). האדם רוצה להישאר לנצח, ואם אי אפשר להישאר בגוף ממש, אזי הוא מחפש להיזכר לנצח. 

מאז מופיע משה רבינו לראשונה בתורה שמו נזכר בכל פרשה ופרשה בתורה. משה עצמו נחשב רבן של כל ישראל ונקרא לדורות מוסר התורה לישראל – משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע (אבות א, א). אך בפרשתנו פרשת תצוה, אע"פ שה' מדבר עם משה ולמעשה מצוה עליו ציוויים רבים שקשורים במשכן שמו של משה לא מוזכר בפירוש. חכמי הדורות שמו לב לעניין ואמרו דבר שכדאי לעמוד עליו. לאחר חטא העגל מציע ה' למשה איתחול מחדש. הוא ימחה את עם ישראל למעט משה, ולאחר מכן ממשה ומשפחתו יתחיל העם מחדש. לא עוד שלושה אבות אברהם יצחק ויעקב, מעתה משה יהיה אבי האומה היחיד. משה רבינו מוותר על זכרונו האישי ומתפלל לה' בכל כוחו שיסלח לישראל. בסיום תפילתו מהדהדות המילים "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב, לב) – ואם בכל זאת לא תסלח לישראל מחה אותי יחד איתם. אמירה שלכל הדעות מבטאת אחריות בשיאה וערבות הדדית. בפירוש דעת זקנים של בעלי התוספות נאמר על כך שמשום שדבריו של משה בעלי משמעות כ"כ גדולה הם התקיימו בצורה סמלית. אמנם ה' סלח ושמו של משה לא נמחה מכל התורה, אך בפרשה שלמה שמו לא נכתב. השאלה עולה כמעט מאליה – משה הרי ויתר על זכרונו האישי למען עם ישראל, מדוע אם כן הוא 'נענש' בכך שלא ייזכר שמו? התשובה לכך היא שאולי נמחה שמו של משה באופן מסוים אך הוא נמחה אל תוך התורה, משה קיים עכשיו בתוך התורה ממש.  "ואַתָּה תְּצַוּה אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" – פסוקי הפרשה לא כתובים בצורה מאולצת, לכל אדם שקורא את פסוקי הפרשה ברור מאוד אל מי הפסוק פונה. לאחר שמשה מאיין (מלשון אין) את עצמו ומבטל את עצמו בפני עם ישראל ובעומק בפני ה' הוא הופך לחלק מהתורה ובכך מתייתר הצורך לכתוב במפורש את שמו. כשמסתכלים בעומק אין כאן עונש, יש כאן הפיכה של משה לנצחי דרך ה'מחייה' אל קרביה של התורה.

בשבוע הבא יתכנס עם ישראל בשמחה לקרוא את מגילת אסתר. הגמרא אומרת שבשונה מחנוכה, בפורים איננו אומרים הלל משום שקריאת המגילה מחליפה את ההלל. אלא שמקריאה שטחית של המגילה עולה ששם ה' לא נזכר בה אפילו פעם אחת. אם כן, כיצד המגילה מחליפה את ההלל לה'? והיסוד כפי שאמרנו. כאשר אנו קוראים את המגילה בציבור לכולנו ברור מי על מי אנו מדברים. הסיפור איננו על מלך שיכור, צורר מרושע או אפילו על צדיקה נשגבת, סיפור המגילה עוסק בדרך בה ה' מנהיג את עולמו בצורה נסתרת ושומר על עמו ישראל.

המשנה מלמדת אותנו 'נגד שמא אבד שמיה' (אבות א, יג) – אדם שעיקר מטרתו היא שיומשך שמו בעולם, זה המחפש ששמו יתנוסס על כל פרוייקט או מבנה, מובטח לו שיאבד שמו ולא ייזכר. דווקא החושב באמת על יישוב ארץ ישראל, הטבת העולם והטבת הדורות הבאים, שמו ייזכר לנצח.

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות