"העיר הקורנת" העתידית של ישראל

השנה ימלאו 100 שנה בדיוק לשנה, 1925, בה הגה האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה, מגדולי האדריכלים של המאה ה-20, את הרעיון המהפכני של "העיר הקורנת" (VILLE RADIEUSE) בה התושבים ייהנו מעירוב שימושים מלא הכולל מגורים, תעסוקה, מסחר, מוסדות ציבור, תרבות ופנאי. אמנם ללה קורבוזיה לקח 20 שנה לממש את חזון "העיר הקורנת" ואמנם באותם הימים לא דובר על מגדלים וגורדי שחקים, אולם כיום יותר מתמיד אני מאמינה שהרעיון שלו מתבקש, ואף הכרחי, על מנת למלא את הצרכים העתידיים של מדינת ישראל.

במהלך העשורים הקרובים עתידה אוכלוסיית ישראל להכפיל את עצמה מכ-10 מיליון כיום לכ-20 מיליון, זאת תוך 30 שנה בלבד. עובדה זו תחייב את מקבלי ההחלטות, בממשלה ובמיוחד בשלטון המקומי, לייצר נוסח עדכני לרעיון של לה קורבוזיה, שיתאפיין כ"מיני עיר", עם מתחמי מגדלים הכוללים שימושים מעורבים הרבה יותר משמעותיים ממה שמקובל כיום, כאלה שיספקו לתושבים את כל הצרכים הנדרשים בסביבת המגורים: בתי ספר וגנים, מרפאות, מרכזי קניות תרבות ופנאי, הכול באותו המתחם. 

כיום מספר המגדלים בישראל הולך וגדל ועומד על כ-2000 ויותר וברור כי עתיד לגדול משמעותית.    כך למשל במשרדנו "מיכל שרבט אדריכלים", אנו מתכננים מגדל בן 40 קומות בראשון-לציון בעירוב שימושים שיכלול מגורים, משרדים ומסחר, ובהמשך צפויים לתכנן מגדלים נוספים באזור גוש דן ובכלל. 

הצורך ההולך וגובר במגדלים נובע באופן טבעי גם מהעובדה שהאוכלוסייה אצלנו גדלה בקצב המהיר ביותר מבין כל מדינות המערב, וגם משום שקיים צורך גדל והולך לנצל כל עתודת קרקע פנויה בערים, מה שכמובן ישנה בשנים הבאות לחלוטין את קו הרקיע של מדינת ישראל.

עובדה זו תהווה עבורנו אתגר אדריכלי ממדרגה ראשונה – איך לתכנן נכון את השינוי הזה בתרבות המגורים בישראל, איך לשמור נאמנה על קו הרקיע ("גריד" בשפה האדריכלית) ובמיוחד איך לאזן נכון בין יותר ויותר מגדלים, מחד גיסא, לבין שמירה על "קיימות" (SUSUSTAINABILITY  ) ועל "עיר ירוקה" שתכלול בתוכה מרחב ציבורי נאות, כולל גינון, שבילי הליכה ואופניים ועוד.

ואכן מסתמנת והולכת מגמה ברורה בכיוון של שימושים מעורבים הרבה יותר משמעותיים מאלה שהיו בעבר. דוגמאות מובהקות לכך מהווים מגדל מידטאון ומגדלי הצעירים הממוקמים בציר מנחם בגין בתל –אביב המתאפיינים בעירוב שמושים המזכיר את החזון של לה קורבוזיה של "מיני עיר" בפועל, ובמהלך השנים הבאות צפויים להיות עוד כהנה וכהנה נוספים.

על כן המעורבות שלנו, כאדריכלים, כמו גם בעלי מקצוע נוספים דוגמת מהנדסים ומתכננים, הינה חיונית על מנת שתהליך זה יתבצע תחת בקרה מיטבית ואכן נגיע ליד של מתחמי מגדלים שיהפכו ל"עיר קורנת" שתוכל מחד גיסא לספק לדיירים את כל הצרכים המתבקשים ומאידך גיסא תשמור באופן קפדני ביותר על איכות החיים של התושבים ושהצפיפות תהפוך לתהליך חיובי.

"העיר הקורנת הישראלית" תתאפיין לא רק בניצול משאב הקרקע, אלא גם בהקפדה על שמירת הקיימות, כולל בנייה מחומרים המבודדים קור וחום, חיישנים שיתרמו לחסכון משמעותי באנרגיה דוגמת חשמל ומים והמשך הורדת תקני החניה, כפי שקורה לאחרונה ובמיוחד פיתוח מערכת היסעים המונית שתייתר יותר ויותר את השימוש ברכב פרטי, תשפר את איכות החיים של התושבים ותחסוך מיליארדים רבים למשק הישראלי. 

אני מאמינה שגם החסרונות, כביכול, של המגדלים, דוגמת עלות אחזקה ומורכבות הניהול של מאות דיירים, יהפכו מעז למתוק, זאת משום שבתכנון נכון החיסכון הכלכלי יהיה גבוה שבעתיים, הן בעלויות אחזקת שני רכבים, כפי שקורה הרבה כיום, והן בעובדה שכל מערך השירותים יהיה ממוקם באותו מגדל או אותו מתחם, מה שכמובן יגדיל לאין שיעור את החיסכון בכסף ובזמן.

לסיכום, אין לי ספק ש"העיר הקורנת הישראלית" הינה הכרח המציאות ומהווה את אחד האתגרים המשמעותיים ביותר של מקבלי ההחלטות אצלנו. טוב יעשו אם ישלבו אותנו, האדריכלים, וכן את יתר המומחים בענף נדל"ן, במימוש הליכים אלה באופן המיטבי ביותר, זאת למען עתידם של הדורות הבאים!

*כותבת המאמר אדריכלית מיכל שרבט היא בעלת משרד אדריכלים המתמחה בבנייה למגורים, התחדשות עירונית ועירוב שימושים.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן