בני משפחה המתגוררים במבנה במתחם, דרשו להתיר להם להמשיך לגור במקום לצמיתות, למרות שאין להם זכות בנכס. הם הגיעו עד לבית המשפט העליון, שדחה את הערעור: "אין עילה להתערבות"
בית המשפט העליון דחה השבוע (ד') עתירה של תושבי נשר נגד תכנית להקמת רובע מגורים בן 5,000 יח"ד על שטחו של מפעל המלט "נשר". את העתירה הגישו בני משפחה המתגוררים במבנה במתחם בו אמורה להיבנות השכונה, שדרשו להתיר להם לגור במקום לצמיתות, אך בקשתם נדחה על ידי הוועדה המחוזית.
התכנית להקמת השכונה, שאותה יזמה קבוצת כלל, הבעלים של מפעל נשר, כוללת הקמת רובע מגורים חדש על שטח של 2,500 דונמים. העותרים מתגוררים במבנה היסטורי, ששימש את עובדי המפעל בעבר, וכעת מיועד לשימור. לעותרים אין זכויות על הנכס, והוועדה המחוזית החליטה כי המבנה יהיה חלק ממוסד חינוכי שייבנה ולא ישמש עוד למגורים. העותרים דרשו לאפשר להם לגור במקום לצמיתות, ובוועדה המחוזית הסכימו להתיר להם להמשיך להתגורר במקום באופן זמני, עד לסיום עבודות הבנייה.
בעקבות זאת, בני המשפחה עתרו לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביקשו לבטל את החלטת הוועדה המחוזית ולקבוע כי יש להוסיף לתכנית תנאי המאפשר שימוש למגורים במבנה. השופט אברהם אליקים דחה את העתירה: "משלא נפל פגם כלשהו המצדיק התערבות בקביעה כי השימור ייעשה בדרך של הפעלת המבנה כחלק ממוסד חינוכי, דין בקשת העותרים לשנות קביעה זו להידחות", הוא קבע, תוך מתיחת ביקורת על בני המשפחה: "ניסיון העותרים לבקש באמצעות הוראות התכנית לכפות את מגוריהם במבנה, הוא ניסיון להקנות להם זכויות קנייניות ב'דלת האחורית'".
העותרים לא התייאשו, וערערו על הפסיקה בבית המשפט העליון. הערעור נדון בהרכב בראשות הנשיאה אסתר חיות והשופטות יעל וילנר ורות רונן, שדחה את הערעור. "אין עילה להתערבות שיפוטית בהוראת הביניים, שכן הוועדה המחוזית מוסמכת לכלול בתכנית הוראות הנוגעות לייעודי קרקע ולשימושים המותרים בה", קבעה השופטת וילנר. חברותיה להרכב הצטרפו לפסיקתה.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
