בית המשפט פסק כי ישנו "קשר הדוק ובל ינותק" בין התחייבותם של הרוכשים לשלם את מלוא תמורת הדירה ובין התחייבותה של החברה למסור אותה במועד
בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה שהגישו בני זוג שרכשו דירה בפרויקט תמ"א 38 בעיר נגד החברה היזמית עשת – סורין ייזום ובנייה בע"מ ששיווקה אותה, בטענה כי היה עליה למסור להם את הדירה במועד הנקוב בחוזה, למרות שהם מימשו את זכותם לדחות את התשלום האחרון עבורה – מכיוון שטרם הספיקו למכור את דירתם.
את התביעה הגישו בני זוג שרכשו דירה בבניין מגורים ברחוב דרך הים בחיפה מחברה יזמית שקידמה בו פרויקט תמ"א 38. בהסכם המכר שנחתם בין הצדדים נאמר כי התשלום עבור הדירה יהיה בשלבים בהתאם להתקדמות שלבי העבודה וכי התשלום האחרון בשווי של 10 אחוז מהתמורה הכוללת – 226,000 ₪, יועבר לחברה היזמית עם מסירת הדירה לידי הרוכשים. עוד נאמר בהסכם כי ככל שבני הזוג לא ימכרו את דירתם הנוכחית, תתאפשר להם דחייה של התשלום האחרון לתקופה של 4 חודשים.
בין הצדדים סוכם כי הדירה תימסר לידי הרוכשים עד ליום 1.8.19
אלא שתכנונים לחוד ומציאות לחוד – בסופו של יום, בשל עיכובים פרוצדוראליים שונים הדירה נמסרה לידי הרוכשים רק בחודש יוני 2020 שהעבירו את התשלום האחרון לידי החברה היזמית זמן קצר לאחר מכן. יצוין כי בני הזוג מכרו את דירתם הקודמת רק כעשרה ימים טרם קבלת הדירה החדשה.
בתביעה שהגישו נטען בין היתר כי על החברה היזמית היה למסור לידיהם את החזקה בדירה החדשה כשהיא ראויה למגורים לכל המאוחר עד ליום 1.8.19, וכי מימוש זכותם לדחיית התשלום האחרון בשל העיכוב במכירת הדירה המקורית, כפי שנקבע בהסכם, אינו מעלה ואינו מוריד בנדון. ובמילים אחרות, לטענת התובעים, התחייבותם לתשלום תמורת הדירה והתחייבות הנתבעת למסירת החזקה בה לידיהם, הינן התחייבויות עצמאיות.
חלק נכבד מסכום התביעה הינו בגין דמי שכירות ראויים המגיעים לתובעים, כטענתם, עבור איחור של 7.5 חודשים במסירת הדירה לחזקתם. בעניין זה, לאור מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה דמי השכירות המוסכמים, מומחה מטעם בית המשפט קבע כי דמי השכירות עבור דירה דומה לדירה החדשה עומדים על 6,100 ₪.
בני הזוג אף ביקשו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי עבור עוגמת נפש בסך של 13,000 ₪ ובסך הכל העמידו את סכום התביעה על 75,000 ₪.
מנגד, טענה החברה היזמית כי בהתאם להוראות הדין וההסכם, החיוב המוטל על התובעים לתשלום מלוא תמורת הדירה החדשה והחיוב המוטל עליה למסור לידיהם את החזקה בה, הינם חיובים שלובים. לפיכך, עד לתשלום מלוא התמורה עבור הדירה החדשה, לא מוטלת על הנתבעת כל חובה בדין למסור אותה לחזקת התובעים.
עוד טענה החברה כי מאחר ותעודת הגמר ניתנה ביום 22.1.20, הוא המועד בו הדירה הייתה ראויה למגורים, אזי, בהתאם להסכם, היה על התובעים לשלם את יתרת תמורת הדירה החדשה בסך של 226,000 ₪, לכל המאוחר עד ליום 22.5.20. בפועל הסכום הנ"ל שולם ביום 23.6.20, איחור של חודש ימים, ועל אף זאת נאותה הנתבעת למסור את הדירה החדשה לחזקת התובעים ביום 22.6.20. יוצא אפוא כי התובעים הם אלו אשר הפרו את ההסכם בהפרה יסודית, ומן הסתם הם אינם זכאים לכל פיצוי עבור האיחור הנטען במסירת הדירה החדשה.
השופט הבכיר רמזי חדיד, החליט לדחות את התביעה ונימק כך את החלטתו: "טיעון התובעים כאילו הנתבעת הפרה את התחייבותה למסירת הדירה החדשה לחזקתם ביום 1.8.2019, מתעלמת באופן מופגן מהוראות ההסכם כמצוטט לעיל, מהן עולה קשר הדוק ובל ינותק בין קיום התחייבותם לשלם את מלוא תמורת הדירה החדשה לבין התחייבות הנתבעת למסור להם את החזקה בה. יתרה מכך, מלשונו המפורשת של ס"ק 9.9 להסכם עולה ומתחייבת המסקנה כי מדובר בחיובים מותנים (ולא חיובים שלובים, כטענת הנתבעת), שכן על הנתבעת למסור את החזקה בדירה החדשה לתובעים "בתנאי שהקונה ימלא קודם לכן…" מלוא התחייבויותיו בהסכם, לרבות תשלום מלוא תמורתה. יוצא אפוא, כי עניין לנו בבעלי דין אשר בחרו להתנות על הוראת סעיף 23 לחוק המכר, ובמקום לקבוע בהסכם ביניהם כי מדובר בחיובים מקבילים, הם בחרו לסווג אותם כחיובים מותנים".
עוד נאמר בפסק הדין: "העובדה כי בהסכם נקבע כי התובעים זכאים לדחות את מועד התשלום האחרון עבור הדירה החדשה למשך 4 חודשים, ככל ודירתם המקורית טרם נמכרה, אינה משנה כהוא זה את המסקנה אליה הגעתי לעיל. בנדון יש להפנות לעובדה כי סעיף 6 להסכם עניינו בפירעון תמורת הדירה החדשה ולא במועד ותנאי מסירתה, תניות שהוסדרו בסעיף 9 להסכם. יתרה מכך, לו תתקבל טענת התובעים בנדון, הדבר מביא לתוצאה אבסורדית, חסרת היגיון המנוגדת להוראות ההסכם המפורשות, לפיה מימוש זכות התובעים לדחיית תשלום יתרת תמורת הדירה החדשה, מאיינת, ממש כך, את סעיף 9.9 להסכם, לפיו חובת הנתבעת למסור את הדירה החדשה לידי התובעים מותנית בתשלום מלוא תמורתה.
כנאמנים לטענתם, שנדחתה לעיל, לפיה חיוב הנתבעת למסור להם את החזקה בדירה החדשה טרם תשלום מלוא התמורה עבורה, מעולם לא הביעו התובעים כל נכונות לשלם את יתרת התמורה, אף לא לאחר מועד חיבור הדירה לרשת החשמל. אי-לכך, מאחר והתובעים שילמו אותה יתרה רק ביום 23.6.2020, אזי אין לבוא לנתבעת בטרוניה משסירבה למסור להם את החזקה בדירה החדשה עד ליום 22.6.2020. אדרבא ואדרבא, הנתבעת נאותה לבצע את המסירה יום אחד טרם שולמה יתרת התמורה, אף כי היא לא הייתה מחויבת בכך לפי הוראות ההסכם".
עם דחיית התביעה פסק השופט כי בני הזוג יפצו את החברה היזמית בסכום של 8,000 ₪ עבור שכר טרחת עו"ד וכן יישאו בהוצאות החברה עבור הגשת חוות דעת נגדית ובמחצית שכרו של מומחה בית המשפט.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
