החברה היזמית "ג.י. גילאור יזמות ובניה בע"מ" תבעה בעלי דירות, בניסיון למנוע מהם לבטל הסכם על ביצוע תמ"א 38 , בעוד אלו טענו מנגד כי היתר הבנייה כבר אינו בתוקף. בית המשפט חייב את החברה היזמית בהוצאות משפט של הנתבעים בסך 10,000 שקל
ביטלו הסכם תמ"א 38 // Depositphotos
המפקחת על רישום המקרקעין חייבה לאחרונה את החברה היזמית "ג.י. גילאור יזמות ובניה בע"מ", לפצות בעלי דירות שהתנגדו לפרויקט תמ"א בחיפה בסכום של 10,000 ש"ח. הפיצוי נפסק לאחר שהחברה הגישה נגדם תביעה שנדחתה, מכיוון שהוכח כי היתר הבנייה שניתן לפרויקט כבר אינו בתוקף.
תחילת הפרשה בתביעה שהגישה החברה בפברואר 2017 לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד ששה בעלי דירות בבניין מגורים בשדרות הצבי בחיפה, בה עתרה למתן צו עשה אשר יחייב את הנתבעים לעמוד בהתחייבויותיהם, וימנע מהם לבטל את ההסכם שנחתם בינם לבינה אודות פרויקט תמ"א 38. התביעה הוגשה בשל העובדה שהנתבעים אשר חתמו על ההסכם אי שם בחודש מאי 2013, שלחו הודעת ביטול להסכם, בטענה כי היתר הבנייה לפרויקט לא התקבל תוך 12 חודשים ממועד חתימת ההסכם, דבר המהווה הפרה של ההסכם.
מטעמים של חוסר סמכות עניינית, ניתנה ע"י בית המשפט החלטה המורה על העברת התביעה לבירור בפני המפקח על רישום מקרקעין. באותה החלטה נקבע כי הוצאות ההליך במחוזי יתבררו וייפסקו במסגרת פסק הדין הסופי.
בחודש מאי אשתקד הגישו שלושה מהנתבעים בקשה למחיקת התביעה מהטעם שקיבלו מכתב מהלשכה המשפטית בעיריית חיפה, בו נקבע כי תוקף ההחלטה לאישור בתנאים של היתר הבנייה שניתן לתובעת בינואר 2015 פקע ולא ניתן עוד להוציא היתר בנייה מכוחו. הבקשה הועברה לתגובת החברה היזמית אשר ביקשה לדחות את הבקשה למחיקת התביעה על הסף וטען כי התביעה לא הוגשה כתביעה לפי חוק המקרקעין אלא כתביעה לאכיפת הסכם תמא 38 כלפי אלו שחתמו עליו. בהתאם לכך, בקשתם של הנתבעים למחיקת התביעה נדחתה.
במהלך דיוני ההוכחות הודיעה החברה היזמית בחודש ינואר השנה כי הגיעה להבנות והסכמות עם כל הנתבעים שמעוניינים בביצוע הפרויקט, פרט לשניים מהם. במקביל, הגישה החברה היזמית ערר על החלטת הלשכה המשפטית בעיריית חיפה, ממנה עלה כי ההיתר פקע. אלא שלמרות מתן ארכות רבות שנועדו לאפשר לתובעת להמציא החלטה אשר "תחייה" את היתר הבנייה ותבטל את החלטת הוועדה המקומית, בסופו של דבר ועדת הערר דחתה את הערר בנושא וקבעה כי ההיתר שניתן לפרויקט בזמנו על ידי הועדה המקומית פקע. התובעת הגישה סיכומי טענות למפקחת ועתרה לאכוף על הנתבעים את ההסכם לביצוע הפרויקט בטענה כי במועד הגשת התביעה ההסכם היה בר תוקף וחייב את הנתבעים.
מנגד, שני בעלי הדירות הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה מלכתחילה לערכאה שלא הייתה מוסמכת לכך והועברה לדיון בפני המפקחת על רישום מקרקעין, תוך שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי כי ההוצאות ייפסקו במסגרת פסק הדין הסופי. בתיק שהתנהל בפני המפקחת הוגשו בקשות רבות לדחיית דיונים, למחיקה מחמת חוסר סמכות, הצדדים נערכו לדיון הוכחות אשר התנהל וכן נדרשו להליכים תכנוניים שנועדו להפריך את גרסת התובעת. עוד הם טענו כי כבר בחודש אפריל 2018 ידעה התובעת שאין היתר תקף משפקע האישור שניתן, אך עמדה על המשך ניהול ההליך וגרמה להם הוצאות משמעותיות.
המפקחת על רישום המקרקעין יעל ליבוביץ הורתה בפסק הדין על מחיקת התביעה ונימקה זאת כך: "סעיף 2(א) לחוק החיזוק קובע כי חוק החיזוק, וכפועל יוצא סמכויות המפקח על רישום מקרקעין, יחולו על בית אשר ניתן לגביו היתר בנייה לביצוע עבודה ברכוש משותף, על פי תוכנית החיזוק, ונדרשת לפי פרק ו' לחוק המקרקעין הסכמה או החלטה של בעלי הדירות בבית המשותף לצורך ביצוע אותה עבודה. בעקבות התיקון אמנם הורחבה הגדרת "היתר בנייה" כך שהוא כולל גם "החלטה לאשר בקשה להיתר בתנאים".
עם זאת, בהעדר החלטה כאמור אין למפקח על רישום מקרקעין סמכות לדון בתביעה לפי חוק החיזוק. הנה כי כן, ברי כי ההחלטה לאישור בתנאים שניתנה ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה ביום 6/1/15, כבר לא הייתה בתוקף במועד בו הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי (16/2/17), קרי, בחלוף למעלה משנתיים מהמועד שניתנה, וזאת בשים לב לכך שהיתר בנייה/אישור בתנאים בתוקף למשך שנה, אלא אם הוארך תוקפו.
זאת ועוד, על החלטת הועדה המקומית מיום 6/1/15 הוגש ערר אשר נדחה בהחלטה מיום 18/8/15, באופן שבמועד בו הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי, כבר חלפה כשנה וחצי ממועד מתן ההחלטה של ועדת הערר, ומתבקש היה שהתובעת תבחן את תוקף היתר הבנייה/החלטה לאשר בתנאים בוועדה המקומית טרם שהגישה את תביעתה".
עוד קבעה המפקחת: "אמנם התובעת טענה כי היא לא הגישה תביעה למפקח על רישום מקרקעין לפי חוק החיזוק, אלא הגישה תביעה חוזית שעניינה אכיפת הסכם, ומשכך, לא חלים עליה הוראות חוק החיזוק, אך, לדידי, מדובר בטענה שאין בה ממש, שהרי מה הטעם בניהול הליך שכל עניינו אכיפת הסכם עת פקע היתר הבנייה שהוצא מכוחו של אותו ההסכם, באופן שלא ניתן לחדשו. אציין גם כי לאחר שעיינתי בכלל המסמכים המונחים לפניי, שוכנעתי כי היתר הבנייה לא פקע בעטיים של ההליכים השיפוטיים שנוהלו, אלא פקע עוד קודם למועד הגשת התביעה, בין היתר, לאור העובדה שמקצת הנתבעים חזרו בהם מהסכמותיהם בהסכם התמ"א".
לאור האמור החליטה המפקחת לחייב את החברה היזמית לשלם לשני בעלי הדירות הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 שקלים.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
