מיליארד דולר ושותף מסתורי: האם תחנת הכוח החדשה בחדרה היא בשורה או סיכון?

מי הוא ה"קבלן הבינלאומי" שזהותו נשמרת בסוד בעסקה רגישה שכזו, מדוע אין זכר להשפעות הסביבתיות על תושבי האזור ואיך הפכה ריכוזיות האנרגיה ל"ביטחון לאומי"?

ענף התשתיות הישראלי התהדר השבוע בעסקת ענק נוספת: חברת שיכון ובינוי סולל בונה תקים עבור OPC אנרגיה (בשליטת עידן עופר) תחנת כוח חדשה בחדרה בהיקף של כ-מיליארד דולר. בעוד שהמנכ"לים מדברים על "אבן דרך אסטרטגית" ו"צמיחה כלכלית", מבט אחר על פרטי ההסכם חושף תמונה של חוסר שקיפות וריכוזיות מדאיגה.

הפרויקט, המכונה "הרחבת חדרה", אמור להתבצע במשותף עם "קבלן EPC בינלאומי" במודל של שותפות שווה. אולם, למרבה הפלא, בהודעה הרשמית זהותו של אותו קבלן נותרת חסויה. 

בשיכון ובינוי סולל בונה מנסים למסגר את המהלך כמענה לצורך לאומי דחוף. אסף ענבר, מנכ"ל החברה, מסר עם החתימה: "בעידן שבו ביטחון אנרגטי הופך למשאב קריטי, פרויקט 'הרחבת חדרה' אינו עוד פרויקט תשתית אלא אבן דרך משמעותית בהתמודדות של ישראל עם אתגר הייצור והאספקה העתידי". אלא שקשה להתעלם מכך ש"ההתמודדות עם אתגר האספקה" מחזקת בעיקר את אחיזתן של שתי קבוצות כוח – שיכון ובינוי וקבוצת עידן עופר (קנון הולדינגס) – במשק האנרגיה הפרטי. ריכוז של יכולת ייצור כה גדולה (850 מגה-וואט) באתר אחד בחדרה עלול להוות דווקא נקודת תורפה אסטרטגית, בניגוד מוחלט להבטחות על ביטחון אנרגטי.

התחנה החדשה תוקם בסמוך לתחנה הקיימת בחדרה ותספק חשמל באמצעות שריפת גז טבעי בטכנולוגיית מחזור משולב. למרות ההיקף המשמעותי, הדיווח מתעלם לחלוטין מההשלכות הסביבתיות ומהשפעת פליטות המזהמים על איכות האוויר של תושבי חדרה והסביבה. בעוד העולם מתקדם לאנרגיות נקיות, בישראל ממשיכים להשקיע מיליארדים בתחנות כוח מונעות דלקים מאובנים בלב אזורי ביקוש.

תקופת הביצוע של הפרויקט מוערכת ב-52 חודשים מרגע מתן הצו. לאורך תקופה זו, הציבור יידרש לסמוך על כך שהשותפות המסתורית תעמוד בלוחות הזמנים ובסטנדרטים ההנדסיים, מבלי שיש לו מידע על ניסיון העבר של השותף הבינלאומי. 

פרויקט "הרחבת חדרה" הוא אכן עסקת ענק כלכלית עבור בעלי המניות, אך עבור הציבור הרחב, מדובר בעוד צעד של ריכוזיות אנרגטית המבוססת על גז טבעי, שנעשה תחת מעטה של חוסר שקיפות לגבי הגורמים המבצעים וההשפעות על הבריאות והסביבה.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן