מספר בעלי דירות המתגוררים בסמוך לבניינים המיועדים לביצוע תמ"א 38, התנגדו לתוספת 2.5 דירות, בטענה שהדירות החדשות יסתירו להם את הנוף. כמה רחוק הם הגיעו? עד לנשיאת בית המשפט העליון
תמונה: אשדוד // depositphotos
הגיעו עד לעליון: מספר בעלי דירות בבניין מגורים באשדוד מנהלים מאבק ממושך בפרויקט התמ"א 38 המתבצע בשלושה בניינים סמוכים. לאחר שטענותיהם נדחו בכל הערכאות הקודמות, דחה אותן לאחרונה גם בית המשפט העליון וחייב אותם בהוצאות משפט בסך עשרות אלפי שקלים. יזמי הפרויקט הנם "קבוצת ישפה – שהם התחדשות עירונית בע"מ" ו"תוהר התחדשות עירונית (אשדוד יא') בע"מ".
המדובר על פרויקט ברחוב נחל קישון בעיר האמור להתבצע בשלושה בניינים בני שבע קומות מעל קומת עמודים שנבנו בשנות ה-70 ובהם 28 יחידות דיור בכל אחד. הבקשה שאושרה על ידי הוועדה המקומית כוללת תוספת של 2.5 קומות, כך שלאחר ביצוע החיזוק ותוספות הבנייה, יהיו הבניינים בני 10 קומות ויכללו 41 יחידות כל אחד. מספר בעלי דירות בבניינים סמוכים הגישו התנגדויות לבקשה בטענה כי תוספת הבניה תגרום לחסימת הנוף אל הים הנשקף מדירותיהם וכפועל היוצא מכך, לירידת ערך הדירות שלהם. בסוף חודש יוני 2016 החליטה הועדה המקומית לדחות את ההתנגדויות ולאשר את הבקשה.
המתנגדים הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית שקבעה כי יש לאזן בין הסתרת הנוף לים ובין חיזוקן של יחידות דיור רבות הדורשות חיזוק והורתה על החזרת הבקשות להיתר לדיון בוועדה המקומית.
בשלב הזה הגישו המתנגדים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה נטען כי ועדת הערר פעלה בחוסר סמכות, שכן היא לא התייחסה כלל לטענות המערערים בדבר העדר הצורך בחיזוק המבנים, שהוא תנאי בסיסי להחלת הוראות התכנית עליהם. בית המשפט קמא קיבל טענה זו, והורה על החזרת הדיון לוועדת הערר על מנת שתבחן האם יש להחיל את התכנית על המבנים וכן האם התקיימו התנאים שנקבעו בתכנית לשם הבאת הבקשה לדיון בפני הוועדה המקומית.
ועדת הערר דנה שוב בעררים בחודש יולי 2017 והחליטה לדחות אותם כשהיא קובעת כי חוות הדעת ההנדסיות שהוגשו מטעם מבקשי ההיתר אושרו על ידי מהנדס העיר לאחר קבלת חוות דעת מטעם יועץ מומחה, בהתאם להוראות התכנית.
סוף הסיפור?
השכנים המתנגדים הגישו עתירה מינהלית נוספת אותה דחה בית המשפט בחודש דצמבר 2017. בסוף חודש פברואר 2018 הגישו השכנים ערעור לבית המשפט העליון.
לאחר ששקל את טענות הצדדים ובחן את ההחלטות שניתנו בסוגיה על ידי הערכאות השונות, החליט בית המשפט העליון לדחות את הערעור, ונימק זאת כך: "טענת המערערים בדבר אי תחולת התכנית על המבנים דינה להידחות. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כ"מוסד תכנון על" ואינו מחליף את שיקול דעת רשויות התכנון בשיקול דעתו שלו, למעט במקרים חריגים שבהם נפל בהחלטה או בהליך קבלתה פגם המצדיק זאת".
עוד נאמר: "התכלית המרכזית של תמא 38 היא להתמודד עם הסיכון להתרחשות רעידות אדמה בישראל על ידי חיזוק מבנים שנבנו שלא בהתאם לתקן. המערערים הציגו בפני ועדת הערר שורה של חלופות אשר לטעמם יש בהן כדי לקיים את תכלית התכנית ולהביא לחיזוקם של המבנים באופן הפוגע פחות במערערים. על מנת לבסס את טענותיהם בהקשר זה, הגישו המערערים מספר חוות דעת. היזמים, מצדם, הגישו חוות דעת נגדיות לתמיכה בעמדתם לפיה לא ניתן להוציא לפועל את הפרוייקט על פי חלופות אלה. ועדת הערר בחנה את המסמכים ומצאה להעדיף בעניין זה את עמדת היזמים על פני עמדת המערערים. כך, קיבלה ועדת הערר את עמדת המשיבים לפיה החלופות שעניינן ניוד זכויות הבניה למגרש אחר (קיים או חדש) הן אפשרויות תיאורטיות בלבד, ואין בהן כדי להצדיק דחיית הבקשה".
נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, ציינה בפסק הדין: "איני סבורה כי יש הצדקה להתערבותנו בהחלטת ועדת הערר ובהחלטת בית המשפט קמא שאימץ אותה בהקשר זה. מקובלת עלי נקודת המוצא של ועדת הערר לפיה, ככלל, נדרש תמריץ כלכלי משמעותי בדמות תוספת זכויות של שתי קומות וחצי לשם הגשמת תכליות התכנית, במיוחד כאשר מדובר במבנה רב קומות הטעונות חיזוק, דוגמת המבנים מושא הערעור דנן… הסיבה אשר בגינה הפך הפרויקט הפסדי לא התבררה אמנם עד תום בפני הוועדה ובפני בית המשפט קמא, אך בנתונים שהוצגו בוודאי שלא ניתן להסיק מפרויקט זה כי אפשר להסתפק בבניית קומה וחצי, כטענת המערערים. המערערים הוסיפו והעלו טענות בדבר שגיאות שנפלו בחוות הדעת של מבקשי ההיתר, אך טענות אלה אין בהן לטעמי כדי להצדיק את התערבותנו כערכאת ערעור במסקנתה של ועדת הערר שאומצה, כאמור, על ידי בית המשפט קמא. זאת משום שמדובר במסקנה הנסמכת על ממצאים עובדתיים במהותם וכידוע בקביעות מסוג זה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב אלא בנסיבות חריגות שהמקרה שלנו אינו נמנה עמן".
הנשיאה התייחסה גם להצעת המערערים לפיה הפרויקטים ייבנו ללא מרפסות: "המערערים טענו עוד כי ללא בניית המרפסות לדירות הקיימות ניתן יהיה לשפר את הכדאיות הכלכלית של הפרויקט תוך פגיעה פחותה בהם. גם בעניין זה מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא, כי חוות דעת של המערערים לא הציגה ניתוח בדבר כדאיות הפרויקט ללא בניית המרפסות וכי טענות המערערים בהקשר זה בפני הוועדה נטענו באופן שאינו מאפשר להגיע על בסיסן למסקנה כי החלופה אותה הציעו כדאית מבחינה כלכלית".
לסיכום, קבעו שופטי העליון פה אחד כי לא נפל פגם בקביעותיה של ועדת הערר וכי בצדק אימץ בית המשפט המחוזי את המסקנה כי לא עלה בידי המערערים להראות שקיימת חלופה לחיזוק המבנים אשר יש לה כדאיות כלכלית ואשר תפגע פגיעה פחותה במערערים.
הם חייבו את המערערים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח לטובת ועדת הערר המחוזית, 10,000 ₪ לטובת הועדה המקומית לתכנון ובנייה אשדוד, וסך של 15,000 ש"ח (יחד) לשתי החברות היזמיות שמבצעות את הפרויקטים ונציגויות שלושת הבניינים. סך הכל – 35,000 שקלים.
לקבלת עדכונים וחדשות בוואטספ >>> לחצו כאן
בואו להגיב ולהשמיע את דעתכם. הצטרפו עכשיו לקבוצת הפייסבוק הפורום הישראלי להתחדשות עירונית >>> להצטרפות
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
