קרוב משפחה של היזם ניסה לכאורה להשתלט על דירה בפרויקט אולם בית המשפט קבע כי הוא התנהג "בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים"
האם יזם תמ"א 38 שפשט את הרגל, ניסה להשתלט שלא כחוק על דירה בפרויקט שאותו החל לבנות, באמצעות קרוב משפחתו? טענה זו הועלתה על ידי נאמן לפרויקט תמ"א 38 בקרית אונו, בדיון בבית המשפט המחוזי בבקשה לצו שהגיש קרוב משפחתו של היזם למניעת הרחקתו מהדירה. השופט יעקב שקד דחה את הבקשה, תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על המבקש.
הפרויקט שנמצא בלב הדיון הוא פרויקט תמ"א 38 חיזוק ברחוב יאיר שטרן בקרית אונו. הפרויקט החל את דרכו לפני יותר מעשר שנים, לאחר שבשנת 2013 חתמו הדיירים על חוזה עם החברה היזמית, לביצוע עבודות הכוללות שיפוץ, חיזוק ועיבוי של המבנה הקיים, בניית תוספת ממ"ד, מרפסת שמש ומחסן לדירות הקיימות ובניית עד 10 דירות חדשות שהחברה תהיה רשאית למכור.
במהלך הזמן נקלעה החברה לקשיים במימוש הפרויקט, בעקבותיהם הגישו הנושות המובטחות, הן החברות שסיפקו אשראי ליזם, בקשה לאכיפת שעבוד ולמינוי נאמן להשלמת הפרויקט, וכן בקשה למינוי כונס נכסים זמני. במסגרת הליך הכינוס גובש מתווה להשלמת הפרויקט, אשר אושר בידי בית המשפט. יש לציין כי במהלך קידום הליכי הכינוס, הורשע היזם בעבירות מס, ונגזר עליו עונש מאסר.
עד כה, כך עולה מהחלטת בית המשפט, מתוך 10 דירות היזם שנבנות בפרויקט, 9 דירות נמכרו במסגרת הליך הליווי הבנקאי, מלבד דירה אחת אשר טרם נמכרה, והיא זו שנמצאת במוקד הדיון לצו שהוגש. את הצו הגיש קרוב משפחתו של היזם. לטענת המבקש, יש לו זכויות בדירה, אך הנושות המובטחות, וכך גם הנאמן, השיבו כי כל דירות היזם נמכרו רק במסגרת הליווי וכי המבקש אינו מופיע ברישומים כרוכש.
לפני כארבעה חודשים הגיש הנאמן בקשה להוצאה לפועל למתן צו דחוף המורה למבקש שלא להיכנס לדירה ולפנות את הציוד שהכניס אליה. המבקש, מצדו, הגיש בקשה לשלול מהנאמן את האפשרות לנסות ולמנוע את המשך שהייתו בדירה. לאחר מחלוקת נוספת עם הנאמן באשר לחיבור המים לדירה, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי, בבקשה להוצאת צו זמני נגד הנאמן.
לטענת המבקש, הוא רכש את הדירה במהלך 2019 ושילם לחברה היזמית 1.9 מיליון שקל, בהתאם להנחיות בעלי החברה, שהוא גם קרוב משפחתו. הדירה נמסרה לידיו במהלך 2022 ובחודש ספטמבר 2023 נערך פרוטוקול מסירת הדירה לידיו. לדבריו, בעקבות קבלת החזקה השקיע בדירה ותפס בה חזקה מלאה. עוד טען המבקש כי פעולות הנאמן לשלילת החזקתו בדירה אינן כדין, וכי משעה שהוא כבר החזיק בדירה, פעולות הנאמן משנות מצב קיים. המבקש טען עוד כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כיוון שזו דירתו היחידה, ואם היא תימכר על ידי הנאמן, הוא יישאר בידיים ריקות וייגרם לו נזק בלתי הפיך.
הנאמן לפרויקט טען, מנגד כי המבקש אינו ומעולם לא הופיע כבעל זכויות בדירה באף אחד מדוחות הליווי שהנפיק שמאי הפרויקט. עוד טען הנאמן כי הדירה מוצגת לכל אורך הדרך בדוחות כמלאי של הפרויקט, כלומר, כדירה פנויה למכירה. הנאמן ציין עוד כי זיכרון הדברים בין המבקש לחברה היזמית נוצר ככל הנראה בדיעבד כחלק מניסיון פסול של המבקש ובעל החברה לקבל דבר במרמה.
עוד טען הנאמן כי על פי זיכרון הדברים, רוב הסכום, 1.6 מיליון שקל, שולם במועד החתימה, יוני 2019. אך דוח מע"מ של החברה היזמית לאותה שנה לא מציג הכנסה זו. עוד נטען כי המבקש לא צירף כל אסמכתה לביצוע בפועל של התשלומים הנטענים על ידו. אם לא די בכך, הנאמן טוען כי המבקש נקט בפעולות חד צדדיות ללא כל תיאום, פלש לדירה, הכניס לדירה ציוד בבעלותו ואף התקין שלט עם שמו על דלת הדירה, זאת רק בתחילת שנת 2024. המבקש אף חיבר, לטענת הנאמן, את הדירה באופן פיראטי, ללא כל אישור ותיאום, למים ולחשמל.
השופט יעקב שקד דחה, כאמור, את הבקשה לצו על הסף. "מצאתי כי אחז בבקשה שיהוי ניכר, כי המבקש חסר תום לב וניקיון כפיים, כי סיכויי התביעה נמוכים, וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת הנאמן וכן לטובת נושות המובטחות והדיירים החדשים בבניין, באופן שמטה את הכף לחובת המבקש", הוא כתב בהחלטתו.
השופט כתב בהחלטתו כי המבקש ידע כבר בחודש יוני 2023 כי מונה נאמן לפרויקט, אשר אינו מכיר בזכויותיו בדירה, ובחודש אוקטובר אותה שנה אף קיבל את העתק הבקשה למינוי הנאמן ככונס על הדירה עצמה. למרות זאת, הוא חיכה חמישה חודשים תמימים, עד לסוף חודש מרץ 2024, אז הגיש את התביעה. "הבקשה לסעד זמני הוגשה רק כחודשיים נוספים לאחר מכן… ובסך הכול השתהה בהגשת הבקשה חמישה חודשים. המדובר בפרק זמן ארוך, שלא מצאתי לו כל הצדקה", כתב השופט.
עוד קבע השופט כי מכלול הראיות שהוצגו מעלה ספק ניכר ביותר, לשון המעטה, בגרסת המבקש ובאותנטיות של זיכרון הדברים. כך, לדוגמה, המבקש לא הציג בבקשה אסמכתאות לביצוע התשלומים הנטענים על ידו, ואף לא ראיות לזהות מקבלי התשלומים הנטענים. בנוסף, בחקירתו טען המבקש כי הוא העביר תשלום ראשון על הדירה כבר בשנת 2013, מועד בו טרם קרם הפרויקט עור וגידים, וחמש שנים לפני שהוצא היתר בנייה. "אין כל ראיה שסכומים שהעביר המבקש ליזם או מי מטעמו טרם זיכרון הדברים הועברו עבור הדירה, שכאמור כלל לא הייתה ידועה או מזוהה בשלב כה מוקדם", כתב השופט, שציין כי התנהלות המשיב מחזקת את הסברה שהעלה הנאמן כי המבקש העביר כספים ליזם ולחברה כהלוואה.
ואם לא די בכך, השופט קבע כי גרסאות המבקש באשר למועד תפיסת החזקה בדירה והסיבה לכך, נחזות כבלתי מהימנות לכאורה. השופט אף קבע כי "התנהגות המבקש לוקה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים". בנוסף, השופט ציין כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנאמן ולחובת המבקש: "בשקילת הנזק הבלתי מוכח של המבקש למול הנזק הגבוה הצפוי לנאמן, שבאחריותו להשלים את בנית הבניין, לנושות המובטחות ולצדדים השלישיים כאמור, מאזן הנוחות בצורה מובהקת נוטה לחובת המבקש". השופט דחה, כאמור, את הבקשה והטיל על המבקש הוצאות לטובת הנאמן בסך 35,000 שקל.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
קורס מבוא להתחדשות עירונית – לפרטים ליחצו כאן
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
