banner
עו"ד בני זלמנוביץ // יחצ | אילוסטרציה // Depositphotos
עו"ד בני זלמנוביץ // יחצ | אילוסטרציה // Depositphotos

ועדת ערר תוקפת את עיריית ירושלים: "אי אפשר להאמין לרשות"

עו"ד בנימין זלמנוביץ', יו"ר ועדת ערר, קבע כי החובה לתיעוד השבה של כספי היטל השבחה חלה על הוועדה המקומית של העירייה, ותקף אותה: "שוב עדים אנו לרשות שסבורה שחזקת תקינות המעשה המינהלי הינו כלי לטובתה ולרמיסת האזרח הקטן"

תקדים וביקורת נוקבת על עיריית ירושלים: ועדת ערר לתכנון ובנייה (פיצויים והיטלי השבחה) מחוז ירושלים, בראשותו של עו"ד בנימין זלמנוביץ', קבעה כי החובה לתיעוד השבה של כספי היטל השבחה חלה על הוועדה המקומית ואם לא עשתה כן, הרי שבכל מקרה של טענה לפיה הכספים שולמו לה, יהיה עליה להשיבם. 

ההחלטה ניתנה על רקע ערר שהוגש נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, בגין היתר בניה שהופק לבניית שתי קומות על בניין מגורים בעיר. בפועל נבנתה קומה אחת והקומה השנייה לא נבנתה, אלא שהעוררת טענה ששילמה את היטל ההשבחה, שהרי אחרת לא הייתה מקבלת את היתר הבניה ואילו הוועדה המקומית טענה כי אין שום הוכחה שהעוררת שילמה את היטלי ההשבחה. עוד לטענתה, גם אם העוררת שילמה את הכספים, אזי השיבו לה את היטלי ההשבחה, אם לא בנתה בפועל אלא שאת זה לא הצליחה הוועדה להוכיח. 

בפתח ההחלטה קובע זלמנוביץ' כי: "אין מחלוקת ששולמו היטלי השבחה, שכן אחרת לא הייתה רשאית המשיבה להנפיק את היתר הבניה שהונפק, והשאלה הינה האם סכום זה הושב לעוררים, משלא מימשו את היתר הבניה. ומכאן השאלה על מי מוטלת חובת ההוכחה שהסכומים הושבו". 

אלא שבמהלך בחינת הסוגייה, זלמנוביץ' מטיח ביקורת קשה בוועדה המקומית על התנהלותה, וקובע כי: "שוב עדים אנו לרשות שסבורה שחזקת תקינות המעשה המינהלי הינו כלי לטובתה ולרמיסת האזרח הקטן וכאשר החזקה משמשת לטובת האזרח היא מתנערת ממנה…טענתה של המשיבה בכתב התשובה משמעותה שאי אפשר להאמין לרשות, שכן אי אפשר לסמוך עליה שגובה היא היטלי השבחה בטרם הוציאה היתר בניה כפי שקובע סעיף 10 לתוספת השלישית. משמעותה שהחוק והמשפט הופכים לשרירותיים". 

עוד הוא מצביע על האנדרלמוסיה לדבריו השרויה בהתנהלות הוועדה המקומית בסוגייה: "עמדת המשיבה היא אנדרלמוסיה שכן לא ייתכן כי אזרח, המוכר את ביתו או המוציא היתר בניה במקרקעיו, יקבל מועדה מקומית שומת היטל השבחה בגין תכנית משביחה ודרישת תשלום בצידה, ישלם אותה, יקבל  אישור לפי ס' 10(א) לתוספת לרישום בלשכת המקרקעין, ובחלוף שנים, עם מימוש הבא באותם המקרקעין, תתכחש הרשות למצב המשפטי, התכנוני, או העובדתי, אותו הציגה בעצמה במימוש הקודם".

בסופו של דבר, קובע זלמנוביץ', כאמור, כי על הועדה המקומית להוכיח שהשיבה כספים בפועל: "נדמה כי צודקת המשיבה כי הכלל הוא 'המוציא מחברו עליו הראיה' אלא שמשמעות כלל זה במקרה שבפנינו הינו כי נטל ההוכחה הוא על כתפי הרשות. 

"משעה שאין מחלוקת שהיטל ההשבחה שולם הרי שעל המשיבה להוכיח שהשיבה אותו. אלא שבעניין זה למשיבה, המחויבת לנהל רישומים וספרים כדת וכדין, אין הוכחה לא ששולם ולא שהושב וכל טענותיה מבוססות על השערות; היתר שינויים, מעמדו של הנישום, טענות של קיזוז שמקור סמכותו החוקית לא הוברר לנו ועוד".

ועדת ערר קיבלה את הערר וחייבה את הוועדה המקומית לשלם לעוררת את ההוצאות, בסך 30,000 שקל. 

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

שיתוף
תגיות:

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות