היזם הותיר ליקויי בנייה בתמ"א 38 וחויב לבצע תיקונים או לשלם 155,430 שקל

Depositphotos // אילוסטרציה

המדובר על בניין ברחוב הדרור ביבנה שהפרויקט שבוצע בו הסתיים בשנת 2016. 

לטענת נציגות הדיירים, נותרו בבניין ליקויי בנייה רבים, והנתבעת התעלמה מפניות הדיירים בעניין זה. בנוסף, טוענת התובעת כי הנתבעת לא ביצעה את כל העבודות אשר היה עליה לבצע בהתאם למפרט הטכני. 

במסגרת התביעה שהוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון, ביקשה נציגות הדיירים צו עשה המורה לנתבעת לתקן את ליקויי הבנייה ולהשלים את העבודות שלא ביצעה, ולחלופין לחייב את החברה היזמית ר.מ. מקנה וקניין יזמות בע"מ, לשלם את עלות העבודות. בנוסף, נטען כי החברה היזמית לא עמדה בהתחייבותה לשלם את חשבון החשמל בתקופת ביצוע העבודות, בסך 10,429 שקל, וכי נציגות הדיירים נאלצה לבצע תיקונים דחופים במערכת ניקוז המים, בעלות של 1,755 ש"ח. בסך הכל ביקשה נציגות הדיירים מבית המשפט לחייב את החברה היזמית בסך כולל של 200,000 שקל.

מנגד, טענה החברה היזמית ר.מ. מקנה וקניין יזמות בע"מ, כי היא תיקנה כל ליקוי אליו נדרשה, כי לא צורף להסכם מפרט טכני מחייב וכי אין בסיס לטענות התובעת לגבי היקף העבודות שהתחייבה לבצע. באשר לחשבון החשמל טענה החברה היזמית כי שילמה את חשבון החשמל עד סיום העבודות בבניין, וכי החשבון עליו מצביעה התובעת מקורו בעבודות שביצעו דיירים שנכנסו לדירות החדשות. 

כאמור, הסוגיה העיקרית בה דן בית המשפט הייתה האם המפרט הטכני שפורסם על ידי החברה הוא בגדר חלק מהחוזה המחייב בין הצדדים?

נציגות הדיירים טענה כי המפרט הטכני מהווה חלק מההסכם, וזאת בין אם הוא נחתם ובין אם לאו. החברה היזמית טענה מצדה כי המסמך שנטען כי הוא "המפרט הטכני" אינו אלא חומר שיווקי שחולק על ידה בכל הרחוב, והוא לא הפך לחלק מההסכם. 

החברה טענה עוד כי המפרט הטכני לא צורף להסכם בין הצדדים ואין כל עותק חתום שכזה כפי שהתרחש בבניינים אחרים ברחוב הדרור בהם ביצעה פרויקטים דומים.

לאחר ששמע את טענות הצדדים קבע השופט אבי סתיו בפסק הדין כי המפרט הוא אכן חלק מההתקשרות בין הצדדים ונימק: "אין חולק שהנתבעת הפיצה את המפרט הטכני בקרב הלקוחות הפוטנציאליים. בכך היא הפכה אותו להצעה שעל בסיסה, בין היתר, נוהל משא ומתן. דומה כי די היה בכך כדי להקנות למפרט הטכני מעמד מחייב, לפחות לגבי החלקים שבו העוסקים בשיפוץ הבניין. ודאי שיש למפרט תוקף מחייב בהתחשב בכך שבהסכם נאמר כי מצורף לו מפרט טכני, והתחייבויות הנתבעת הן לפיו. בכך יש משום אימוץ מפורש של המפרט הטכני, גם אם בפועל הוא לא נחתם יחד עם ההסכם. אומד הדעת הסביר של מי שחותם על חוזה כזה הוא שקיים מפרט טכני המהווה חלק מהחוזה. בהעדר מסמך אחר שנטען כי הוא עשוי להיות המפרט הטכני, הפרשנות הסבירה היא כי המסמך שהופץ על ידי הנתבעת בשלב המשא ומתן הוא זה שאליו מתייחס ההסכם. ודאי שאין לומר שהדיירים, שחתמו על הסכם הקובע מספר פעמים כי התחייבויות הנתבעת הן לפי "המפרט הטכני", התכוונו להקנות לה שיקול דעת כמעט מוחלט בקשר לשאלה כיצד ייראה שיפוץ הבניין, כפי שטוענת החברה היזמית".

באשר לחוב החשמל – קבע השופט כי החוב נוצר במסגרת עבודות שביצעה החברה היזמית אולם החליט לנכות סכום מסוים ממנו עבור תשלום הצריכה השוטפת. החברה תשא בתשלום של 8,000 שקל כאשר את היתרה ישלמו הדיירים.  

עם זאת, את הדרישה לקבלת החזר על עבודות תיקון דחופות שבוצעו בצנרת המים דחה בית המשפט וקבע כי הנציגות לא הוכיחה כי פנתה באופן מסודר לחברה היזמית לפני ביצוע העבודות.

סוף דבר – בית המשפט העניק צו עשה המורה לחברה היזמית לבצע את התיקונים וההשלמות המפורטים בחוות דעת מומחה בית המשפט שמונה בתיק, כולל אלו המתייחסים לאי התאמה למפרט הטכני, ולמעט אלו שהמומחה ציין בעניינם בטבלה שבסוף חוות הדעת כי הם "להכרעת בית המשפט" תוך פרק זמן של חודשיים. במקביל קיבלה החברה אפשרות להודיע תוך שבעה ימים כי היא בוחרת לשלם לתובעת את הסכום הקבוע בחוות דעת מומחה בית המשפט בסך 155,430 שקל, וכנגד תשלום סכום זה היא תהיה פטורה מביצוע העבודות.

עוד קבע בית המשפט כי החברה תפצה את נציגות הדיירים בסכום של 20,000 ₪ עבור שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט. 

מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

תגיות: