אדריכלית עליזה זיידלר גרנות // צילום דוברות העיריה
אדריכלית עליזה זיידלר גרנות // צילום דוברות העיריה

"מגדילים" חושף את מלחמתה של מהנדסת העיר רמת גן לשעבר כנגד פוסטים בפייסבוק

מהנדסת עיריית רמת גן לשעבר ועיריית כפר סבא בהווה, עליזה זיידלר גרנות, תבעה את פייסבוק ישראל ואירלנד, בטענה שהרשת לא חסמה משתמש פיקטיבי שנהג להשמיץ אותה וכן, היא תבעה את אמה של מהנדסת העיר הנוכחית, סיגל חורש. היא חויבה לשלם לפייסבוק הוצאות משפט של 18,000 שקל

רונן דמארי וכרמלה קופר 02.05.2021

תחילת הפרשה בחודש ספטמבר 2015 אז נפתח ברשת החברתית פרופיל בשם "איתי עמירם" ששימש לטענת התובעת, עליזה זיידלר גרנות, כר פורה להשמצות נגד גורמים בעיריית רמת גן ובכלל זאת כנגד פרויקט תמ"א 38 בעיר. 

עקב זאת היא הגישה תביעתה בגין חמישה פרסומים שפורסמו באותו הפרופיל והתגובות שבאו בעקבותיהם, זאת כנגד ארבעה נתבעים, לרבות פייסבוק ישראל ופייסבוק אירלנד. עוד היא תבעה את שלומית חורש, האם של מי שעבדה תחתיה דאז ומונתה בהמשך למהנדסת העיר רמת גן, סיגל חורש, תוך שהיא טוענת כי היא אשר עומדת מאחורי היוזר הפיקטיבי וכן, כי בתגובה לאחד הפוסטים, הגיבה כנגדה: "עליזה הזו אישה רעה ושקרנית ואלוהים ישלם לה", כך עולה מפסק הדין. 

הפוסטים של "איתי עמירם" שעוררו את הסערה
במסגרת התביעה נחשפו הפוסטים שכתב היוזר "איתי עמירם" כנגד זיידלר גרנות, בכירים בעירייה, חבר ועדת תכנון ובנייה, אדריכל פרויקט תמ"א 38 בעיר, ועוד. יש לציין כי בפתח פסק הדין, שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב, כותב השופט אילן דפדי כי: "יובהר, כי אין בציטוט הפרסומים שיובאו להלן משום קביעת עמדה של בית המשפט ביחס לנכונות מי מהדברים הנטענים כלפי מי מהאנשים שהוזכרו בפרסומים אלה והדברים הובאו במלואם אך ורק על מנת להציג את הקשר הדברים שפורסמו ביחס לתובעת". 

באחד מהפוסטים, שפורסמו בשנת 2016, נכתב כי: "ביום חמישי זעזעה את העיר ההקלטה של… קבלן… בה הוא נשמע מדבר על פושעים ועבריינים…הקבלן… מספר ששקל לפרוש מהקואליציה אך החליט להישאר כדי לעזור למקורביו ופעיליו להכשיר חריגות בניה…". 

בפוסט אחר באותה שנה, כפי שעולה מפסק הדין, פורסמו טענות קשות כלפי פרויקט תמ"א 38. על פי הפרסום, לפרויקט ניתן היתר הבנייה למרות טענות על כך שהדירות בבניין מוגדרות כמשרדים וחנויות. עוד נטען כי בניגוד למקובל בפרויקטים של תמ"א 38 ניתנו הטבות לכאורה ליזם, אשר אישרה בניית 62 דירות במקום 35 על פי היחס המקובל בפרויקטים אחרים, כך נטען כפי העולה מפסק הדין. 

זיידלר גרנות נגד פייסבוק אירלנד
בעקבות הפרסומים, זיידלר גרנות פנתה לפייסבוק אירלנד וסיפקה להם כתובת יוזר (URL) של החשבון "איתי עמירם", אולם זו השיבה לה כי "לאחר שסופקה לה כתובת ה-URL של החשבון, לא מצאה אינדיקציה להיותו פיקטיבי ולכן לא תסירו בהעדר צו שיפוטי". 

בתגובה דרשה זיידלר גרנות מפייסבוק אירלנד, באמצעות בא כוחה, להסיר את הפרופיל ואת הפרסום אולם מכתבה זה לא נענה, כפי שעולה מהפסיקה.

בכתב התביעה טענה זיידלר גרנות כי פייסבוק חטאה פעמיים: פעם אחת כשסירבה להסיר את הפרופיל הפיקטיבי איתי עמירם ופעם שנייה כשנמנעה מלהסיר את הפרסומים הפוגעניים. לדבריה, בהתנהלותה זו, פעלה פייסבוק בניגוד לנוהל "הודעה והסרה" לו היא מחויבת ויש לראותה כאחראית לפרסומים ולפגיעה שסבלה התובעת בגינם. עוד נטען כי הפרסומים מהווים הפרת חובה חקוקה, הן בשל היותם לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, הן בשל פגיעתם בפרטיותה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות והן משום שהם מהווים העלבת עובד ציבור כמשמעותה בחוק העונשין. 

לאור כל זאת, היא תבעה סך של 150,000 שקל בגין כל אחד מפרסומי לשון הרע,  סך של 120,000 שקל עבור כל אחד מהפרסומים בגין הפגיעה בפרטיותה, סך של 100,000 שקל בגין העלבת עובד ציבור וסך נוסף של 150,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, אולם לצרכי אגרה, העמידה את סכום תביעתה על סך של 200,000 שקל ביחד ולחוד. 

התובעת אף עתרה להוצאת צווים להסרת הפרופיל הפיקטיבי והפרסומים נושא התביעה, אלא שבהמשך התברר כי במועד לא ידוע לאחר הגשת התביעה, הוסר הפרופיל של איתי עמירם מהרשת כך שהדרישה לצווי עשה התייתרה.

פייסבוק: איננו צד לוויכוח בין התובעת לבין אנשים פרטיים
בשלב הזה יצויין כי באשר לפייסבוק ישראל, עולה כי בהסכמת שני הצדדים התביעה נמחקה. באשר לנתבעת הרביעית, שכלפיה נטען כי הגיבה לאחד הפרסומים הושג הסכם פשרה, שקיבל תוקף ולפיכך, ההליכים המשיכו להתנהל מכאן כנגד פייסבוק אירלנד וכנגד אמה של סיגל חורש.  

בכתב הגנתה, טענה פייסבוק כי אינה צד לוויכוח בין התובעת לבין אנשים פרטיים שהתנהל בפלטפורמה שלה ואינה אחראית ישירה לפרסומים. לטענתה, היא מהווה "מארחת" (מתווכת ביניים) בלבד שאינה מפרסמת תוכן. בנוסף, טענה כי אינה אחראית באופן עקיף מכוח דוקטרינת "הודעה והסרה", שכן לא קיבלה דיווח אודות כל הפרסומים נושא התביעה ולגבי הפרסום היחיד שהובא לידיעתה לא יכלה לקבוע אם הוא בלתי חוקי באופן מובהק. לדברי פייסבוק, בהיותה מתווכת ביניים, אינה יכולה לשאת באחריות בגין הפרות שנעשו על ידי צד ג וגרמו לפגיעה בפרטיות. היא הוסיפה כי התובעת לא סיפקה לה את תוכן הפרסום ולא יכולה לספק הסבר מדוע הפרסומים פוגעים בפרטיותה. 

לאחר שבחן את טענות הצדדים החליט כאמור סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב השופט אילן דפרי, לדחות את התביעה כנגד פייסבוק אירלנד. בפסק הדין הוא נימק: "אני מקבל את טענת פייסבוק כי בהיותה מתווכת ביניים שאינה מפרסמת תוכן אלא מהווה אך פלטפורמה לפרסומים שונים, אינה נושאת באחריות ישירה לתכנים אסורים על פי חוק איסור לשון הרע, אשר פורסמו על ידי צדדים שלישיים. כך גם לגבי פרסומים המהווים פגיעה בפרטיות על פי חוק הגנת הפרטיות ולגבי חוקים נוספים שפרסומים כאלה עומדים בניגוד להם".

עוד נאמר בפסק הדין: "מהפרסומים שהובאו לעיל עולה כי הביטוי "המהנדסת השקרנית" שכוון כלפי התובעת נכתב כחלק מתיאורים של אי סדרים ומעשי שחיתות לכאורה, של גורמים שונים בעירייה, אותם התיימר לחשוף הכותב בפרופיל איתי עמירם. אף שמדובר בביטויים קשים, לא ניתן להתעלם מהקשר הדברים לו נחשף הקורא הסביר, אשר יכול להובילו למסקנה כי מדובר בחלק מביקורת אופוזיציונית כלפי גורמים הנושאים בתפקיד ציבורי בעירייה. בהסרת הדברים יש כדי לפגוע בחופש הביטוי ובאפשרות של הציבור הרחב להביע ביקורת.

"ודאי, שאין מקום להסרת הפרסומים מקום בו פייסבוק אינה יכולה לדעת האם קיים אמת בפרסומים השונים. מאחר שאין מדובר במקרה קיצוני של פגיעה משמעותית, חד משמעית ובלתי מוצדקת בו קיימת ודאות לפגיעה אסורה (ראו פסק הדין בעניין בורוכוב סעיף 55), אזי גם לו הייתה נמסרת הודעה לפייסבוק  בדבר הפרסומים ובקשה להסרתם, לא היה מקום לכך שכן אין מקום שפייסבוק תשמש  כצנזור או בית משפט".

עוד קבע בית המשפט כי: "פייסבוק סיפקה פלטפורמה מקוונת פסיבית שאפשרה את ביצוע הפרסומים. היא לא יצרה את תוכן הדברים ומכאן שאינה יכולה להיות אחראית לו. מבחינה זו ניתן להשוות את הפלטפורמה האינטרנטית לכיכר גדולה בה יכולים אנשים שונים להביע את דעתם כאשר הנתבעת אחראית לתחזוקתה". 

עוד דחה בית המשפט את הטענה כנגד פייסבוק לפגיעה בפרטיות וכן להעלבת עובד ציבור: "פייסבוק לא הייתה זו שפרסמה ולא יכולה הייתה לקבוע האם הפרסום מהווה העלבת עובד ציבור". 

אמה של מהנדסת העיר סיגל חורש סירבה להתנצל
כאמור, התביעה התנהלה גם כנגד שלומית חורש, אשר טענה מצידה כי התביעה הוגשה במטרה לפגוע בה בהיותה אמה של סיגל חורש "שחשפה שחיתויות הנוגעות לתובעת". לדבריה, האמירה המיוחסת לה מהווה הבעת דעה על עובד ציבור שנאמרה בתום לב ונהנית מהגנת "אמת דיברתי", כך עולה מהפסיקה. 

עוד עולה מפסק הדין כי לאחר הפרסום האחרון, בשנת 2018 פנתה זיידלר גרנות באמצעות עורך דין לסיגל חורש, ביתה של הנתבעת בתביעה כאמור, "אותה ראתה כעומדת מאחורי הפרופיל של איתי עמירם, שלטענתה היה פיקטיבי, בדרישה להתנצל ולהסירו", כנכתב בפסק הדין. 

בית המשפט קיבל את עמדתה של זיידלר גרנות באשר לטענה לפרסום "בתום לב", וציין כי: "שוכנעתי כי מערכת היחסים העכורה ששררה בין התובעת לבין בתה של הנתבעת (סיגל חורש, כ.ק) ובכך שראתה בתובעת גורם שפגע בבתה ובבני משפחתה הם שהובילו לפרסום התגובית. זאת, במנותק מתוכן הפרסום השני בעקבותיו נכתבה. יש לציין שגם במהלך ניהול ההליכים הנתבעת סירבה להתנצל בפני התובעת על הדברים ואף חזרה עליהם בתצהירה ובחקירתה הנגדית". עוד נקבע כי אין מקום לטענת הנתבעת "אמת דיברתי" שכן היה עליה להוכיח כי הפרסום היה אמת וכי היה בו עניין ציבורי". 

עוד נדחו טענותיה של האם בדבר תכונת האופי שייחסה לתובעת, טענה אשר לא הוכחה וכן טענתה כי: "התנכלותה של התובעת לבתה ובעלה מהווה הוכחה לכך שהיא אישה רעה". על כך פסק בית המשפט: "איני מקבל גם טענה זו. עצם הטענה בדבר התנכלות מצד התובעת טעונה הוכחה מספקת. במקרה דנן, לא ניתן לקבוע כי הפעולות שבוצעו על ידי התובעת כלפי משפחת הנתבעת בוצעו מתוך התנכלות שמקורה ברוע. יש לזכור שהתובעת שמשה  בתפקיד מהנדסת העיר וכעובדת ציבור יש לשמור על כבודה ולהימנע מלכנותה בכינויים מעליבים". 

למרות זאת, קבע השופט כי הוא לא מצא מקום לפסוק פיצוי כספי בגין הדברים, ונימק את החלטתו: "זאת, לאחר שהתרשמתי כי צירופה של הנתבעת לכתב התביעה נעשה משיקולים זרים מתוך כוונה להפעיל לחץ על בתה סיגל חורש לאחר שסברה כי היא זו שעמדה מאחורי הפרופיל והפרסומים השונים".

בתוך כך נחשפת בפסק הדין מערכת היחסים ששררה בין השתיים: "מעדויותיהן של התובעת, הנתבעת והגב' סיגל חורש עלה כי בין התובעת שכיהנה בזמנים הרלוונטיים כמהנדסת העירייה לבין סגניתה דאז סיגל חורש שררה מערכת יחסים עכורה שלוותה בעוינות רבה. במסגרת זו, הועברו דיווחים ותלונות הדדיות לגורמים כגון מבקר המדינה ומשטרת ישראל".

השופט מתח ביקורת על סכום תביעתה של זיידלר גרנות, וקבע כי: "טענת התובעת כי היא זכאית לקבל מהנתבעת פיצוי של מאות אלפי ₪ אותו העמידה לצרכי אגרה על סך 200,000 ₪  רק בשל כך שהנתבעת כתבה במסגרת תגובית את המילים: "עליזה הזו  אישה רעה ושקרנית ואלוהים ישלם לה" מעידה גם היא על המניע הזר להגשת התביעה נגדה… בנסיבות אלה, גרירתה של הנתבעת להליכים משפטיים וחשיפתה לסכום תביעה כה גבוה, הצריכו ניהול הליכים ארוכים, מטרידים ויקרים ללא הצדקה". 

סוף דבר, בית המשפט קבע כי: "חרף קביעתי כי הנתבעת הוציאה לשון הרע על התובעת, הרי בהתחשב בנסיבות התיק דנן כמפורט לעיל, לא מצאתי לפסוק לטובת התובעת פיצוי כלשהו. מנגד לא מצאתי גם לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת… יש לציין כי סכום התביעה המופרז והמוגזם נתבע בגין תגובית אחת בלבד שהחשיפה אליה מטבע הדברים הינה נמוכה יחסית ושפורסמה כאמור שנתיים קודם לכן". 

עם דחיית התביעה פסק השופט כי המהנדסת לשעבר תשלם לפייסבוק סכום של 18,000 שקל בגין הוצאות משפט.

שיתוף

כתבות שיכולות לעניין אותך

נשמח לדבר אתך
נגישות