עיריית ת"א לא מנעה הקמת מסגד בגינה ציבורית, ותשלם מעל חצי מיליון שקל

עיריית תל אביב כשלה במניעת בנייה של מסגד בניגוד לחוק על שטח ציבורי – ותשלם מעל חצי מיליון שקל. כך קבע בית משפט בפסק דין בתביעה שהגישו תושבי יפו נגד העירייה.

את התביעה הגישו לבית משפט השלום בתל אביב רוכשי דירת גן בפרויקט מגורים שנבנה ברחוב בן גמליאל ביפו. לטענת התובעים, הם רכשו את הדירה בשנת 2009 כשידעו כי הדירה גובלת בשטח המוגדר כגינה ציבורית (שצ״פ). בנוסף, בדקו התובעים את היתר הבנייה הניתן ע״י הוועדה לתכנון ובנייה וגם שם, השטח מדרום לפרויקט הוגדר בייעוד לגינה ציבורית. התובעים ציינו עוד כי יחד עם יתר הרוכשים בפרויקט אף נדרשו לשלם תשלום מיוחד עבור ״דמי הקמת גינה״ במגרש.

למרות זאת, נטען, בפועל, במקום שהעירייה תפתח בתחום השצ״פ גינה ציבורית, העירייה במעשה ובמחדל אפשרה במשך שנות בניית הפרויקט ומאפשרת למסגד שפועל זמן רב סמוך לדירת התובעים, להשתלט על השצ״פ ולבצע עליו שלל עבירות בנייה חמורות, ביניהן בניית בית תפילה בניגוד לחוק.

עוד נטען בתביעה כי בעקבות תלונות דיירים בסביבת המסגד, ביצעה העירייה במהלך חודש אוקטובר 2010 ביקורת בתחום מהן התברר כי המסגד ביצע ״פלישה טרייה״ ועבודות בנייה אסורות בתחום השצ״פ. בעקבות זאת שלח אדריכל העיר, יואב דוד הודעת דואר אלקטרונית למספר רב של גורמים בעירייה ביניהם המחלקה המשפטית בנוגע לפלישה ועבודות הבנייה בתחום השצ״פ, אך למרות זאת, נטען בתביעה כי העירייה והוועדה המקומית וגורמי הפיקוח והאכיפה הכפופים להן לא עשו דבר כדי לבער את הבנייה הבלתי חוקית. לטענת התובעים, מדובר במחדל מתמשך על פני שנים.

בשנת 2016, בעקבות תלונות חוזרות ונשנות על כך שהמסגד מרחיב את פלישתו בתחום השצ״פ, גורמי האכיפה בעירייה הוציאו צו הריסה מנהלי כנגד המסגד, במטרה להרוס את הבנייה הלא חוקית בשטח השצ"פ, אך למרות זאת, נטען, צו ההריסה לא בוצע במלואו עקב פשרה שהשיגה העירייה בשנת 2017 עם המסגד, וכך חלק ניכר של הבנייה האסורה נותר על כנו בעקבות ביטול חלק מצו ההריסה.

התובעים טענו כי בהתנהלותן הנתבעות, העירייה והוועדה המקומית ת"א, ביצעו עוולה נזיקית של רשלנות בכך שפעלו באופן מרושל, בלתי מיומן, בלתי מקצועי ובלתי זהיר, באופן שגרם לתובעים נזקים כבדים ובלתי הפיכים. לטענתם, התנהלותה הפסולה של העירייה באה לידי ביטוי בהיעדר אכיפה של חוקי התכנון והבנייה ביחס למסגד; התרת ביצוע עבירות בנייה ושימוש בלתי חוקי במקרקעי ציבור; התרת פלישה לשטח השצ״פ כאמור ואי מניעת שימוש בלתי חוקי בשטח. בעקבות זאת, טענו התובעים, נגרמה לדירה ירידת ערך של 18 אחוזים, המוערכת ב-710,000 שקל.

העירייה, מצדה, הטילה את האחריות על התובעים, וטענה כי התרשלו בבדיקת הנתונים הרלוונטיים לחלקה. עוד טענה העירייה כי התובעים מעלים טענות כנגד החלטה שיפוטית, שכן ביטול צו ההריסה קיבל את אישור ביהמ"ש. לדבריה, הדרכים להשיג על החלטות שיפוטיות אינן כוללות הגשת תביעה נזיקית. בנוסף, העירייה טענה כי התביעה נגועה בשיהוי, ובאי מיצוי הליכים והימנעות מצירוף בעלי הדין הרלוונטיים. לדבריה, התובעים נמנעו מהגשת עתירה מנהלית בעניין הפעולות מול המסגד.

שופטת בית משפט השלום בת"א, רונית פינצ'וק אלט, כתבה בהחלטתה כי: "העירייה, כרשות ציבורית המחויבת לפעול לטובת כלל התושבים, חבה בחובת זהירות מושגית כלפי בעלי המקרקעין ותושבי הרשות המקומית. חובת זהירות זו נגזרת מהתפקיד המהותי של העירייה כאחראית על תכנון ופיתוח בר קיימא, תוך שמירה על עקרונות תכנוניים בסיסיים, כגון ייעוד שטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פ) ושימורם למטרותיהם המקוריות". 

השופטת דחתה את טענת העירייה לשיהוי והתיישנות, וקבעה כי מועד ההתיישנות התחיל לא בעת רכישת הדירה, אלא בשנת 2017, מועד הפשרה עם המסגד: "כל עוד התובעים היו תחת הרושם שהשטח של השצ"פ יהיה בשימוש המותר בדין וכל עוד העירייה הציגה מצג לפיו היא פועלת לאכוף את דיני התכנון והבניה – לא הייתה בידי התובעים עילת תביעה. עילת התביעה נולדה ביום שהעירייה נסוגה מכוונתה לממש את צו ההריסה, ואין נפקא מינא אם הדבר נעשה בשל החלטה פנימית שלה, בשל החלטה שיפוטית או במסגרת פשרה שהושגה עם המסגד. עילת התביעה נולדה אפוא ביום שהעירייה החליטה הלכה למעשה לשנות את ייעוד הקרקע משצ"פ לשטח בנוי לצרכי דת".

עוד נקבע בפסק הדין כי העירייה אחראית לכך שעל שטח השצ"פ, המיועד לגינה, ניצב כעת מבנה דת: "העירייה הייתה צריכה לוודא שהשצ"פ שהיא קבעה בתוכנותיה הוא אכן שצ"פ, ובפרט שהיא הטילה על קבוצת הרכישה תשלום מיוחד עבור פיתוחו", נקבע. "העירייה, במעשיה או במחדליה, אפשרה את בניית בית התפילה הלא חוקי ואפשרה את התיישנותה לכאורה של הבנייה, ולכן היא האחראית לכך שלא ניתן לפתח את השצ"פ".

העירייה טענה כי התובעים היו חלק מההסכמה שהושגה בביהמ"ש שדן בהתנגדות המסגד לצו ההריסה. השופטת דחתה טענה זו וקבעה כי "טענה זו אינה נכונה. קבוצת הרכישה לא הייתה חלק מהמו"מ והפשרה שבין המסגד לבין העירייה. רק לאחר מכן כאשר קיבלה את ההסכמה המוגמרת, הושגה הסכמת קבוצת הרכישה לעניין המצומצם של אופן ביצוע צו ההריסה המצומצם".

בנוגע לנזק שנגרם, התובעים טענו על בסיס חוות דעת של שמאי מטעמם כי ירידת הערך לדירה היא 710,000 שקל. העירייה טענה כי לא נגרם נזק, ושמאי מומחה שמינה בית המשפט קבע כי לדירת התובעים נגרם נזק של 480,000 שקל.

השופטת אימצה את חוות הדעת, וקבעה כי העירייה תשלם לתובעים 480,000 שקל, וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 60,000 שקל, ובסך הכל 540,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן