"עו"ד הסכים לעשות לה חיים קלים, על חשבונכם", מכתבים לדיירים הסתיימו בתביעת לשון הרע בפרויקט תמ"א 38 בבת ים
הליך גיוס חתימות בעלי הדירות בפרויקט של התחדשות עירונית הינו מורכב ודורש אורך רוח והתמדה. אך מה קורה כאשר שני עורכי דין המבקשים לייצג בפרויקט מכפישים זה את זה?
100 אלף שקלים
בית המשפט המחוזי בתל אביב נדרש לאחרונה לסוגיה הנוגעת לפרויקט התחדשות עירונית בבת ים. אחד מעורכי הדין חויב על ידי בית משפט השלום בתל אביב לשלם לעורך דין האחר סכום של מאה אלף שקלים בגין שני מכתבים שנשלחו לבעלי הדירות ובהן דברי לשון הרע. בעקבות פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. מהערעור עולה כי שני עורכי הדין עוסקים בתחום הנדל"ן, לרבות בקידום פרויקטים של התחדשות עירונית, פינוי בינוי ותמ"א 38. במוקד המחלוקת ביניהם:
מכתב לדיירים: " החברה מנסה להכפיש אותי"
פרויקט התחדשות עירונית במתחם מגורים, הכולל מספר בנייני מגורים בחלק משכונת "רמת הנשיא" -תמא 38 בבת ים והתחרות בין עורכי דין על ייצוג דיירים בפרויקט היא אשר עמדה בבסיס האירועים. שני עורכי הדין היו מעוניינים בייצוג הדיירים בפרויקט מול היזם. בסופו של דבר, בחרה נציגות הדיירים בעו"ד א' לייצג את יתרת בעלי הדירות במתחם. העורך דין שנבחר על ידי הדיירים הגיש תביעה נגד עורך הדין האחר לאחר שזה פנה לבעלי הדירות בשני מכתבים. במכתב הראשון נאמר בין היתר: "לפני שמישהו מכם נופל במלכודת של חברת X, עליכם לשאול את השאלה הבאה: אם החברה מנסה לבחור בשבילכם עו"ד שייצג אתכם מולה, מה זה אומר על אותו עו"ד? התשובה ברורה: זה אומר, שעו"ד שעליו היא ממליצה, ואפילו מתעקשת, הוא עו"ד שהסכים לעשות לה חיים קלים, על חשבונכם. זו גם בדיוק הסיבה שבגללה החברה מנסה להכפיש אותי, משום שאני, בניגוד לעורכי דין אחרים, לא נבחרתי על ידי החברה וגם לא על ידי "נציגות הדיירים", שזה בעצם אותו הדבר, כי אותה "נציגות" עובדת עבור החברה, אלא נבחרתי ע"י הדיירים, שמסרו לי באופן אישי ייפויי כוח לייצג אותם, משום שהם יודעים שאני לא אמכור אותם, ולא אעדיף את האינטרס של חברת שפיר על האינטרס של הדיירים".
עוד נאמר במכתב: "למרות שהחברה בעצמה ובאמצעות מתווכים, הציעה לי פעמים רבות סכומי כסף גדולים, אני מעולם לא הסכמתי, בעד שום סכום, לשקר לכם שההסכם עליו מנסים להחתים אתכם הוא הסכם טוב, ותמיד הקפדתי להישאר חופשי לומר לכם את האמת, ולא להימצא בניגוד אינטרסים… אני אומר לכם, בביטחון מלא, שגם עכשיו מנסים לרמות אתכם, וגם עכשיו מנסים להחתים אתכם על הסכם רע. הם לא החליפו הסכם, הם החליפו רק את האנשים שמנסים לשכנע אתכם לחתום עליו. מי שייתן ייפוי כוח לעורכי הדין שהחברה ממליצה עליהם, ומי שיחתום על ההסכם הקיים, שייקח בחשבון, שהוא נותן את הכוח לייצג אותו מול החברה, לעו"ד שבמידה רבה תלוי בחברה, והאפשרויות שלו לפעול נגד החברה, אפילו במקרה בו טובת הדיירים תחייב זאת, מאוד מוגבלות. חשוב שתבינו את זה, אני לא מחויב לחברה, וגם לא לשום יזם אחר. אני מחויב אך ורק לאינטרסים של מי שנותנים לי ייפוי כוח, ורק למענם אני פועל".
במכתב השני נאמר: "עורך הדין שהחברה מנסה "לדחוף" לכם, לא מקבל כסף בשביל לשמור על האינטרסים שלכם, אלא בשביל לגרום לכם לחשוב שיש מי ששומר על האינטרסים שלכם. לכן, חוץ מזה שהחוזה שעליו עו"ד א' ממליץ לכם לחתום עליו הוא חוזה רע, ישנה סכנה, שאם במהלך הפרויקט, יעמוד עו"ד א' במצב שבו הוא חייב לבחור בין טובת החברה לטובתכם, הוא עלול לבחור בטובת החברה, על חשבונכם, כי הוא מחויב לחברה. זה בדיוק המצב הנקרא "ניגוד אינטרסים"".
עו"ד א' התריע בפני העו"ד האחר כי מדובר בפרסום לשון הרע ודרש התנצלות. משסירב לכך הוגשה התביעה.
בית המשפט: "המערער ייחס למשיב קנוניה"
בית משפט השלום דחה את הגנת "אמת דיברתי" לה טען עורך הדין הנתבע ואף את הגנת "תום הלב".בערעור במחוזי טען עורך הדין שנתבע יש מקום לקבל את הגנת "אמת בפרסום" שכן הנכתב במכתב ביחס לעו"ד א' הוא נכון. לטענתו, נקודת המוצא צריכה להיות שעו"ד א' פעל בניגוד עניינים וכך גם נכתב במכתבים. נטען כי המניע בכתיבת המכתבים אינו משנה לשאלה אם הפרסום הוא "אמת", אם לאו. זוהי בחינה עובדתית שלא תלויה במניע של המפרסם.
באשר להגנת תום הלב אמר בית המשפט כי: הקביעה לפיה לא חלה על המערער חזקת תום הלב, הואיל והוא נתכוון לפגוע בעו"ד א' פגיעה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים, עומדת בניגוד לקביעה אחרת בפסק הדין לפיה המערער כלל לא נתכוון לפגוע במשיב.
מנגד, עו"ד א' ביקש לדחות את הערעור וטען כי בדין דחה בית משפט השלום את קיומה של הגנת אמת בפרסום והתביעה התקבלה. המערער לא ייחס למשיב ניגוד עניינים. המערער ייחס למשיב קנוניה עם היזם לביצוע הונאה ומרמה כלפי הדיירים – לקוחותיו והמערער לא עמד בנטל להוכחת טענותיו. נטען כי אמירות המערער כלפיו מהוות פגיעה אנושה בשמו הטוב ובעיסוקו, הרבה מעבר לפיצוי שנפסק.
לאחר ששמעה את טענות הצדדים החליטה השופטת אביגיל כהן לדחות את הערעור: "לא מצאתי כי בימ"ש קמא שגה בקביעות וכי לקח בחשבון שיקולים שלא מן המניין, כפי שטוען המערער. כמו כן לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעה העובדתית של בימ"ש קמא לפיה קיימת יריבות עסקית בין עורכי הדין.
השופטת החליטה להותיר את גובה הפיצוי, מאה אלף שקלים כאמור, על כנו וקבעה: " לא מצאתי לנכון להתערב בכל הקשור לגובה הפיצוי. בימ"ש קמא לא מצא כי יש מקום לחייב את המערער בכפל פיצוי, עם זאת, בימ"ש קמא פסק את הפיצוי המקסימלי בסך 50,000 ₪ בגין כל אחד מהמכתבים בהתאם לחוק איסור לשון הרע. בימ"ש פוסק סכום פיצוי, בין היתר, עפ"י אמות מידה כלליות ולפי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. כך נהג בימ"ש קמא. סכום הפיצוי מצוי בתוך המתחם אשר מסור לשיקול דעתו של כב' השופט אשר יושב בדין במסגרת הערכאה הדיונית. אין מדובר בפיצוי חריג אשר מחייב התערבות של ערכאת הערעור".
בסופו של דבר חייבה השופטת את עורך הדין המערער בתשלום הוצאות של עשרת אלפים שקלים.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
