בית משפט השלום ברחובות קבע לאחרונה כי חברה יזמית אחראית לפציעתו של דייר המתגורר בבניין בו היא ביצעה עבודות במסגרת פרויקט תמ"א 38, חברת הביטוח שלה תפצה אותו במאות אלפי שקלים
בית המשפט // depositphotos
החברות היזמיות העומדות מאחורי הפרויקט המדובר כעולה מפסק הדין הנן "קריגר זימן 4 בע"מ", "קריגר 0404 בע"מ" ו"קריגר נדל"ן ת"א" וחברת הביטוח הנה "הפניקס". עוד עולה מפסק הדין כי התובע התגורר בבניין ברחוב זימן בתל אביב שבוצעו בו עבודות לחיזוק המבנה, במסגרת תכנית תמ"א 38 ובין העבודות שבוצעו, נעשתה בנייה של עמודים בחדר המדרגות ופורק המעקה באותו מקום.
המעלית בבניין הייתה מושבתת מחודש דצמבר 2015, כאשר התובע מעד במדרגות בתחילת חודש פברואר 2016. עקב הנפילה, נגרם לתובע שבר בקרסול רגל ימין והוא אושפז ונותח לשחזור וקיבוע פנימי של השבר. הצדדים הגיעו להסדר דיוני אשר לפיו הועמדה נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 7.5% בתחום האורתופדי, ובנוסף, נותרה לתובע צלקת ניתוחית בקרסול. התובע טען כי בשל עבודות הבנייה בחדר המדרגות, נעשה שימוש בקורות עץ וברזל שהונחו בחדר המדרגות לאחר פירוקן ובנוסף, היו במקום אבנים ופסולת בנייה אשר הקשו על השימוש התקין במדרגות והיוו מכשול אשר גרם לו לאבד את שיווי משקלו כאשר ביקש לרדת במדרגות. לטענת התובע הנתבעות אחראיות לפציעתו ולתשלום פיצוי בגין נזקיו, שכן התרשלו בתחזוקת חדר המדרגות, באי פינוי פסולת הבנייה, באי התקנת מעקה שיאפשר אחיזה ותמיכה במהלך השימוש במדרגות ובהשבתת המעלית משך תקופה ארוכה.
התובע טען כי לא יכול היה לאחר הפציעה לטפס במדרגות לקומה השלישית בה התגורר ולכן, עזב את הדירה וגר בשכירות כאשר בתקופה בה עדיין בוצעו עבודות שיפוץ בבניין, לא יכול היה להשכיר את דירתו, דבר שהגדיל עוד יותר את נזקיו. עוד טען התובע כי בשל הפציעה, נאלץ לבטל נסיעה לחו"ל אשר הוזמנה עבורו, עבור אשתו ובתו וגם בשל כך נגרמו לו נזקים משמעותיים. התובע טען כי הוא נדרש להוצאות נסיעה מוגברות ועזרה בשל הנכות שנגרמה לו.
מנגד, החברה היזמית וחברת הביטוח שלה הכחישו כי קיימת חובת זהירות מצידן כלפי התובע. לחילופין, טענו כי לא הופרה חובת זהירות או כל חובה חקוקה ולכן לא בוצעה מצידן עוולה כלפי התובע ובשל כך, אינן חייבות לזכותו בגין נזקיו. הנתבעות המשיכו וטענו כי התובע נושא באחריות תורמת מלאה או משמעותית שכן כדייר בבניין, בחר לגור במקום עת מבוצעות בו עבודות בנייה תוך שהוא מסתכן, ואף מיהר לרדת במדרגות למונית שהמתינה לו למטה ובשל כך ירד באופן פזיז ורשלני שהביא לנפילתו.
לאחר ששמעה את טענות הצדדים, השופטת רנה הירש קיבלה את גרסתו של התובע לפיה החליק בין הקומה השנייה והראשונה כאשר רגלו החליקה על פסולת הבנייה שעל המדרגות, ובהיעדר מעקה, לא היה לו במה להיאחז, והוא נפל ונחבל.
השופטת קבעה כי החברה היזמית אחראית לנפילה ותוצאותיה וציינה בפסק הדין: "לא ניתן כל הסבר לסיבה בגינה חדר המדרגות לא היה נקי מפסולת בניין כאשר הדיירים נאלצים לעלות ולרדת שם כאשר המעלית אינה פועלת. העובדה שהסכם ההתקשרות מול הדיירים חייב ניקיון בסוף יום העבודה, אינו מהווה אישור והצדקה להותרת פסולת מסוג הנראה בתמונה שהוצגה, כאשר לא נאסר על הדיירים להמשיך ולהתגורר במקום, להשתמש באופן חופשי בחדר המדרגות, להזמין אורחים למקום וליהנות עד כמה שניתן מדירותיהם. תנועת דיירים ואחרים בחדר המדרגות לא נמנעה ולא צומצמה, והקבלן לא הופטר מחובתו לדאוג לתנאי בטיחות בסיסיים שיאפשרו שימוש ראוי וסביר בדירות במהלך ביצוע הבנייה. לו רצה הקבלן/היזם למנוע את השימוש בדירות, יכול היה לעשות כן, ולממן לדיירים דיור חלופי לתקופת הבנייה. משלא עשה כן, אינו יכול לטעון כי היה על הדיירים להימנע מלעשות שימוש יום יומי ורגיל בדירות, לרבות בחדר המדרגות".
השופטת חייבה את החברה היזמית ואת חברת הביטוח שלה לפצות את התובע בסכום כולל של 129,000 שקלים בתוספת הוצאות התובע והוצאות העדים מלבד שכר טרחת עורך בסך של כ -30,000 שקלים. הפיצוי כולל ניידות מוגברת ועזרת הזולת, כאב וסבל וגם הוצאות הדיור החלופי של התובע עד לסיום עבודות בתמא בבניין והחזר תשלום עבור טיול משפחתי לפולין שהתבטל בעקבות התאונה.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
