"הלכת השנים האבודות" קובעת כי פיצויים יכולים לכלול את מלוא שכרו "האבוד" של ההרוג, מרגע פטירתו ועד גיל פרישה והיא מהווה בסיס לתביעות בסכומי עתק. כיצד נערכים עם ביטוח מתאים?
תמונה: איציק סימון // צילום: דני שביט
ההיקף הרב של תאונות העבודה הקטלניות בענף הבנייה ידוע לכל. מחקר מקיף שפורסם רק לאחרונה (דצמבר 2018) תחת הכותרת "תאונות עבודה ותחלואה תעסוקתית", על ידי משרד העבודה והמוסד לביטוח לאומי, מצא כי בין השנים 2013-2017 אתרי בנייה היו אחראים על כ-58% מתאונות העבודה הקטלניות בישראל.
לא זו אף זו, מהדו"ח עולה שאחת מכל ארבע תאונות קטלניות אלה נגרמת במסגרת שיפוצים ו/או פרויקטים של התחדשות עירונית (תמ"א 38). 60% מהתאונות נגרמות בבנייה למגורים וכ-52% מהן באזור המרכז, המהווה את האבן השואבת לפרויקטים של תמ"א 38 בישראל.
עם נתונים כה דרמטיים, חשוב מאד שחברות העוסקות בהתחדשות עירונית יפנימו כי תביעות פיצויים אשר מוגשות בגין תאונה קטלנית יכולות לטפס לכדי סכומי עתק של מיליוני שקלים. זאת בעיקר לאור "הלכת השנים האבודות".
בקליפת אגוז, הלכת השנים האבודות נולדה בשנת 2004 בפסק דין אטינגר (ע"א 140/00), ושינתה את הלכת גבריאל (ע"א 295/81) ששלטה עד אז בכיפה. העיקרון המנחה בהלכת השנים האבודות הוא שאין להבדיל בין אדם שנותר בחיים לאחר התאונה אך איבד את יכולתו להשתכר (ואז ברור שהוא זכאי לפיצוי הולם עד למועד שבו היה יוצא לגמלאות), לבין אדם שנפטר בעקבות התאונה וחייו נגדעו בטרם עת.
כב' השופט העליון, אליעזר ריבלין, ציין בהלכת אטינגר שיש לבטל את הדין (הבלתי-נסבל) שבו הפיצויים לאדם שנהרג היו נמוכים מהפיצויים לאדם "שרק" נפצע. במילותיו של כב' השופט ריבלין, למנוע מצב שבו "זול יותר להרוג מאשר לפצוע".
בפועל, ומבלי להיכנס לכל הניואנסים המשפטיים, הלכת השנים האבודות קובעת כי פיצויים יכולים לכלול את מלוא שכרו "האבוד" של ההרוג – מרגע פטירתו ועד גיל פרישה. אמנם בניכוי סכומים מסוימים, כדוגמת הוצאות מחייתו האבודות של המנוח, אך עדיין בשיעורים ניכרים. כן, גם כאשר מדובר על עובד זוטר ואפילו פועל ששכרו החודשי לא היה מן הגבוהים במשק.
הסכנות המוגברות לנזקי גוף בפרויקטים של תמ"א 38
כאשר אנו מדברים על פרויקטים של התחדשות עירונית לפי תמ"א 38, הדברים נאמרים ביתר שאת, וזאת משום שהחשיפה הנזיקית היא לא רק לעובדים אלא גם למעגלים נוספים.
ראשית, אלו פרויקטים אשר ממוקמים (מטבע הדברים) בלב המרחב האורבני, ומייצרים גם סיכונים לעוברי אורח ומבקרים שאינם קשורים לפרויקט. שנית, פרויקטים של תמ"א 38/1 נעשים תדיר במקביל להמשך מגוריהם של הדיירים בדירותיהם, באופן החושף את הדיירים לסכנות של אתר הבנייה הנבנה מחוץ לדלתם. דהיינו, אין תמיד אפשרות אמיתית להפריד פיסית בין הדיירים לאתר הבנייה. האוכלוסייה במקום איננה בעלת ידע באשר לגורמי סיכון באתר הבנייה, ומודעותם להיבטי בטיחות לוקה בחסר.
פרויקטים של תמ"א 38 (על שלל גרסאותיה) נערכים פעמים רבות ברצפי בניינים (מבני רכבת) וסמוכים למקומות ציבוריים כדוגמת חנויות, בתי קפה, גני ילדים, קופות חולים וכדומה. בכך הם מעצימים את הממשק שבין אתר הבנייה לאזרחים, ומהווים גורם סיכון לאוכלוסיות "חיצוניות". כולל מקרים מצערים שבהם ילדים ראו באתרי הבנייה הללו "מגרש משחקים" ונפגעו כתוצאה מכך.
האם הפוליסה הקבלנית הולמת את הפסיקה העדכנית?
לאור הלכת השנים האבודות שמהווה בסיס לתביעות בסכומי עתק, יש לוודא כי פוליסת הביטוח שנרכשה אכן מספקת מענה הולם.
תאמרו בוודאי, לכל חברה קבלנית העוסקת בתמ"א 38 יש גם ביטוח עבודות קבלניות. ובכן, גם אם הדבר נכון, אין בזה די. את הפוליסה הקבלנית יש לבדוק בעיניים מקצועיות וקפדניות, בכדי להעמידה בשורה אחת אל מול הפסיקה העדכנית.
סעיפי הכיסוי בפוליסה צריכים להיבחן על ידי אנשי מקצוע הבקיאים בתחום, ויש לברר היטב כי הם כוללים סכומים ראויים לכיסוי נזקי גוף, הן בפרק הפוליסה העוסק בחבות מעבידים והן בפרק הנוגע לביטוח צד שלישי והן בהרחבות לחריגי הפוליסה, שצריכות להיות בסכומים נאותים .
במידה שסעיפי הכיסוי הנ"ל לא מקפלים בחובם פתרון לסכומי הפיצויים האדירים שיכולים להיפסק בתביעות נזיקין בגין תאונות קטלניות, הנטל הכלכלי יונח לפתחה של החברה הקבלנית (ומדובר בנטל שמגיע תכופות לכדי מיליוני שקלים).
שימו לב, בתקופה האחרונה אני נתקל בלא מעט במקרים בהם אני מתבקש לסייע בדיעבד ונוכח לדעת שהפוליסה שנרכשה לפרויקט טומנת בחובה פערים משמעותיים בין התביעה האפשרית- לכיסוי הביטוחי, וכי סכומי הביטוח בפוליסה אינם גבוהים כנדרש, ואינם הולמים את הפסיקה העדכנית בדיני הנזיקין בכל הנוגע לתובע-הרוג (לפי הלכת השנים האבודות).
האם הביטוח הלאומי יכסה את העלויות?
שאלה שכיחה שנשאלת על ידי לקוחותיי, כאשר אני מפנה אותם לסעיפים הרלבנטיים בפוליסה, היא "מה עם הביטוח הלאומי?". דהיינו, האם הביטוח הלאומי איננו הכתובת לתשלום פיצויים ותגמולים בגין תאונת עבדה?
ובכן, מעסיקים יקרים, אל תסמכו ידיכם בעיניים עצומות על המוסד לביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי, למרות שהוא אמור להיות אחראי על תשלום גמלת תלויים לבני משפחתו של המנוח, איננו מסיר מעליכם את איום התביעה.
ראשית, גמלת תלויים משולמת רק לפי שיעור של 75% משכרו האחרון של המנוח, ותביעה נזיקית יכולה לדרוש מכם לשלם את היתרה. שנית, ישנם ראשי נזק אשר אינם נבחנים על ידי המוסד לביטוח הלאומי ויכולים להוות בסיס לתביעה (כדוגמת אובדן שירותי בעל, כאב וסבל וכדומה). זאת ועוד, פעמים רבות התביעה הנזיקית יכולה לטעון כנגד השכר לחישוב השנים האבודות, כאשר המשפחה תטען שיש לקחת בחשבון גם העלאה עתידית.
וגולת הכותרת : המוסד לביטוח לאומי מגיש תביעות שיבוב כנגד מי שנמצא אחראי לאירוע ואיננו מעסיקו הישיר של העובד שנפגע.
כפי שציינו קודם לכן, לאור המאפיינים המיוחדים של פרויקטים של תמ"א 38 (לעומת פרויקטים "רגילים" באתרי בנייה), הנוכחות במרחב האורבני גורמת לסיכונים רבים עבור דיירים ואזרחים שאינם קשורים לפרויקט. תביעה המוגשת בעקבות מות אדם שאיננו כלול כעובד בפוליסה יכולה להוציא מהמשוואה את הביטוח הלאומי באופן חלקי או מלא, תלוי בנסיבות..
לסיכום
חברות קבלניות העוסקות בפרויקטים של תמ"א 38 צריכות להכיר את הלכת השנים האבודות ולהבין את ההשלכות שיכולות להיות לפסיקה העדכנית בנושא על תביעות פיצויים שיוגשו בעקבות תאונה קשה ו/או מקרה מוות באתר. יש לבחון היטב את סכומי הביטוח , הרחבות הכיסוי וסעיפי הפוליסה, ולוודא כי הם הולמים את הפסיקה העדכנית ומספקים מענה לתביעות פיצויים במיליוני שקלים ביום פקודה.
כמובן שהמסר המרכזי הוא בטיחות. תאונות עבודה קשות וקטלניות באתרי הבנייה לפרויקטים של תמ"א 38 ובכלל, אינן גזרת גורל. מודעות ואחריות עשויות להפחית את רמת הסיכון באופן משמעותי, ולייתר את הצורך בהתמודדות עם תוצאותיה של תאונה קשה והצורך בהפעלת הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות כפתרון לתביעות נזקי גוף.
מי יהיו 70 המשפיעים לשנת 2023?
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
