המפקחת על המקרקעין קבעה כי הדייר הסרבן פעל מתוך סחטנות. ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה, והוא ישלם לשכניו כ-65,000 שקל
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעורו של דייר סרבן נגד פסק דין של המפקחת על המקרקעין שחייב אותו לחתום על חוזה לתמ"א 38/2 (הריסה ובנייה), וקבע כי המפקחת, שקיבלה את תביעת שכניו של הדייר הסרבן, פעלה בצורה מקצועית ונכונה כאשר חייבה אותו לחתום על ההסכם. בית המשפט אשרר גם את קביעותיה של המפקחת, שלפיהן הדייר הסרבן פעל מתוך סחטנות, לאחר שדרש 5.6 מיליון שקל תמורת הסכמתו לחתום על הסכם תמ"א 38. "המפקחת התרשמה באופן ישיר מהמערער, מכוונותיו ואופן התנהלותו ובכך לא מצאתי כל טעם להתערב", נכתב בפסק הדין, שבו הוטלו על הדייר הוצאות בסך 15,000 שקל, בנוסף להוצאות בסך 50,000 שקל שהטילה המפקחת.
עניינה של התביעה הוא בבית משותף המורכב משני מבנים, הכוללים 7 כניסות ו-55 דירות, ברחובות ברחובות פרידמן, צירלסון ורילף בתל אביב. במאי 2018 התקשרו דיירי הבניין עם חברת אשדר במטרה לקדם פרויקט תמ"א 38 מסוג הריסה ובנייה. בהתאם להסכם, הבית המשותף ייהרס ותחתיו ייבנו 4 בניינים חדשים, הכוללים חניון תת קרקעי משותף, דירות בעלי המקרקעין ודירות היזם, ובסך הכל לא יותר מ-102 דירות בפרויקט. דירות התמורה של בעלי המקרקעין יכללו תוספת של 25 מ"ר לשטח דירתם המקורי.
הדייר הסרבן, שנמנה עם נציגות בעלי הדירות ואשר בבעלותו דירה ששטחה 48 מ"ר, התנגד לחתום על הסכם התמ"א ומשכך הוגשה כנגדו התביעה למפקחת על המקרקעין. בעליהן של יתר 54 הדירות חתמו על ההסכם. המפקחת, אשרת ארפי מוראי, נאלצה להתמודד עם שלל הליכים מצד הדייר הסרבן: "אקדים ואציין כי הגנת הנתבע (הדייר הסרבן) התאפיינה בהגשת בקשות רבות ותכופות, אשר מצאתי כי תכליתן אחת היא – להכביד ולסרבל בירור התביעה דנן".
הדייר הסרבן ביסס את התנגדותו לפרויקט על שלל טענות, בין השאר בגלל פגיעה בזכויות קניין הנתבע לנוכח הקמת מקלט ציבורי בבית המשותף בבעלות עיריית תל אביב, וזאת במקום מקלט ציבורי הקיים בבניין ומהווה חלק מהרכוש המשותף. הוא טען גם לפגיעה בזכויותיו לאחר שנדרש לחתום, על כתב ויתור על זכות תביעה כנגד עיריית תל אביב במקרה של אירוע הצפה. בנוסף, טען להיעדר כדאיות העסקה, מכיוון שהתמורה הכוללת לבעלי הדירות בבית המשותף נמוכה מהתמורה שהם זכאים לה בהתאם לקריטריונים שמאיים מקובלים, וכן טען כי התמורות שיקבלו הדיירים אינן שוויוניות.
המפקחת, כאמור, קיבלה את התביעה ודחתה את כל טענות הדייר הסרבן. "האינטרס המוגן על ידי תמ"א 38 אינו האינטרס הפרטי של בעלי הדירות להשיא רווחיהם במסגרת ביצוע פרויקט תמ"א 38 בבית המשותף, אלא אינטרס ציבורי להיערכות נאותה לתרחיש של רעידת אדמה. בהלימה, תנאי התקשרות הבעלים עם יזם לביצוע הפרויקט משקפים זכויות הצדדים לו וחיוביהם, תוך יצירת איזונים ובלמים המבטיחים מימוש ההסכם וביצועו", היא כתבה בפסק הדין.
עוד קבעה המפקחת ארפי אמוראי כי: "תנאי ההסכם סבירים ומידתיים, וכי אין בהם כדי לפגוע פגיעה מהותית בנתבע. אין חולק, כי ההסכם הוא פרי משא ומתן ארוך וממושך שניהלו בעלי הדירות בבית המשותף, לרבות באמצעות נציגות הבית המשותף אשר הנתבע נמנה עם חבריה ובאי כוח בעלי הדירות, עם היזם. עוד אין חולק, כי הנתבע היה פעיל ומעורב מאד בכל שלבי הפרויקט עובר לחתימה על ההסכם ולאחריו, בהביאו לשולחן המשא ומתן עמדתו והסתייגויותיו להוראות ההסכם השונות".
אך הדברים הנוקבים ביותר של המפקחת התייחסו באופן אישי לדייר הסרבן ולאופן התנהלותו: "מצאתי לייחד קומץ מילים לעניין התנהלות הנתבע וטעמי סירובו, אשר מצאתי כי תכליתם אחת היא – סחטנות. באחזו בפחות מ-2 אחוזים מהרכוש המשותף בבית המשותף, פעל הנתבע תוך התעלמות מזכויות הרוב בבית המשותף, בבקשו לסחוט עד דק התמורה וזכויותיו במסגרת ביצוע פרויקט תמ"א 38 בבית. זאת, תוך שטחו עיניו מראוֹת הערך הרב בביצוע הפרויקט, שתכליתו לכתחילה חיזוק הבית המשותף מפני רעידות אדמה, בקבלו בהתאם להסכם נכס קנייני יקר ערך המוענק לו בפטור מתשלומי מסים ו מתשלומי חובה אחרים".
המפקחת הוסיפה עוד בביקורתה על הנתבע, וציינה כי הוא דרש 5.6 מיליון שקל כתנאי להסרת התנגדותו לחתימה על החוזה: "הנתבע, אשר נמנה עם חברי נציגות הבית המשותף לצורך קידום הפרויקט, כקבוע אף בהסכם, ליווה הפרויקט על כל שלביו, אסף ותיעד כל מסמך, שיחה ופגישה, ובהגיע רגע האמת – מועד החתימה על ההסכם – סירב לעשות כן, בבקשו להטיב עם זכויותיו הוא בלבד, בהבינו הכוח העומד לצדו ככל שיוותר מתנגד יחיד לפרויקט. בתוך כך, ביכר הנתבע להתעלם מזכויות כל שותפיו למקרקעין, בעליהם של הדירות האחרות בבית המשותף, בנהגו בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, אך כדי למקסם הנאתו ותועלתו הוא. תימוכין לאמור מצאתי אף בגילוי דעת הנתבע במסגרת בירור התביעה, כפי שנשמע מפיו במעמד הדיון, לפיו אם רק ישלם לו היזם סך של 5,600,000 ש"ח עבור דירתו, הוא נכון להסיר התנגדותו לפרויקט".
המפקחת קיבלה, כאמור, את התביעה, והורתה לנתבע לחתום על ההסכם, והטילה עליו הוצאות משפט בסך 50,000 שקל.
הדייר הסרבן לא השלים עם פסק הדין, וערער עליו לבית המשפט המחוזי. בין השאר, הוא טען כי המפקחת שגתה כאשר קבעה כי אין בהסכם פגמים. השופטת לימור ביבי דחתה, כאמור, את הערעור, וקבעה כי המפקחת קיימה באופן מלא ומדויק את תפקידה. השופטת דחתה את כל טענותיו של הדייר הסרבן שהועלו בערעור. בכל הנוגע לביקורתה של המפקחת על חוסר תום הלב של המערער, כתבה השופטת: "אינני מוצאת להתערב בקביעותיה וממצאיה של המפקחת באשר לתום ליבו של המערער. המפקחת שהיא הערכאה הדיונית, התרשמה באופן ישיר מהמערער, מכוונותיו ואופן התנהלותו ובכך לא מצאתי כל טעם להתערב".
לצד דחיית הערעור באופן גורף, המפקחת הטילה על הדייר הסרבן הוצאות משפט בסך 15,000 שקל, כך שבסך הכל הוא ישלם לשכניו 65,000 שקלים.
בידקו מי הם הטובים ביותר בהתחדשות העירונית בישראל
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
